Dangerous Game [2]

פרק 43- סלט חלומי ושוקו

בלה-

עבר עליי לילה נוראי, מזעזע. אומנם נרדמתי במהירות אך לא ישנתי טוב בכלל, כל הלילה זזתי על גופו של ברונו עד שהוא החליט להישאר ער בשבילי.

אני לא מרגישה בטוחה ומוגנת עוד, אדריאן הבהיר לי שהוא ישיג אותי בחזרה בכל דרך שירצה. הוא נישק אותי אתמול, נשך לי את השפה ופצע אותה. לא הצלחתי להתנגד לו, לא היה לי זמן להתכונן לזה.

"בייב, קדימה תתעוררי" ברונו קורא לי, נשמע כמו חלום מתוק.

"לא רוצה" אני ממלמלת בעייפות ומכניסה את ראשי מתחת לשמיכה, מהדקת את אחיזתי בברונו מחשש שיקום וילך.

"בלי דרמות בבוקר" הוא מבקש משועשע ומושך מעליי את השמיכה "יעצלנית, קומי כבר".

אני מצחקקת בשקט ואני מרגישה את ידו מטיילת על רגלי, רעד קל חולף בי.

"הרגל שלך נראית טוב יותר היום" זאת אמורה להיות בשורה משמחת אך היא מזכירה לי בדיוק מה גרם לה להיפצע ככה.

אדריאן.

"בסדר, אני קמה" אני נכנעת כשמרגישה את ידו מטפסת ברגלי מעלה, מתגרה בי.

"אם זה מה שצריך לעשות כדי להעיר אותך, אתמיד בשיטה" ברונו צוחק לאוזני, הצחוק שלו יפייפה.

"אתה צריך לצחוק יותר" אני ממלמלת, עושה את ארגוני הבוקר שלי בזמן שברונו יושב וצופה בי.

"מה?" אני פאקינג מתלהטת, מבטו לא עוזב אותי.

"את פשוט היצור הכי יפה שיש" קולו של ברונו עמוק, אפילו מעט חולמני. הוא קם מהמיטה וצועד אליי עד שנעמד סנטימטרים ספורים ממני, מאלץ אותי להרים את ראשי אליו.

הוא כלכך גבוה.

"יצור?" אני שואלת אותו, מרגישה מוארת.

"זו מחמאה" הוא מסביר, זווית פיו מתעקלת כלפי מעלה והוא מניח את שתי ידיו על מותניי.

המגע שלו נעים, וזה עושה לי פרפרים.
פאק.. על פניי נפרש חיוך אמיתי, הביטחון שלי לא מאפשר לי להוריד את ראשי למרות המבוכה.

"אני רוצה לקחת אותך לדייט" ברונו משתף אותי, אני ממצמצת.

"זו בחירה או עובדה?" אני מגחכת, לא מבינה אם הוא הודיע לי או לא.

"אם את שואלת, זו עובדה" הוא מחייך חיוך שובב, לא הייתי צריכה לשאול "תהיי מוכנה בשמונה, אני צריך לטפל בכמה דברים הקשורים למאפיה וחוזר".

אני מהנהנת והחום שהאפיל עליי נעלם לחלוטין.

קר.

אני אוכלת, רואה סרט ומעבירה את זמני גם בקריאת ספרים. אני שומעת רטט של הודעה מהטלפון שלי, אני מרימה אותו ופותחת את ההודעה.

מספר לא ידוע-
'בל, אני מתכוון לרדוף אחריך עד שתסכימי לצאת איתי לדייט'.

פאק.. אדריאן?
איך הוא השיג את המספר שלי?.

הספקתי לשכוח שיש לו קשרים.

אני:
'לך תזדיין, אחרי שנישקת אותי אני לא מעוניינת'.

אני מסרבת לשמור אותו באנשי הקשר, הוא לא חשוב מספיק.

מספר לא ידוע-
'בל, כשאני רוצה משהו אני משיג אותו. את יודעת איך זה עובד אצלי, בסופו של דבר את תהיי שלי, אני בטוח'.

אני:
'לא מעוניינת, אני חוסמת אותך'.

אני מעדכנת אותו ורואה שהוא מקליד, וחוסמת.

ביי ביי אדריאן.
אני לא צריכה אותך בחיים שלי יותר, סיבכת אותם מספיק.

הדייט שלי ושל ברונו קורה, אנחנו מגיעים למסעדת יוקרה באמצע העיר. הכל כלכך נוצץ, כלכך יקר ויפייפה.

"מה תקחי?" ברונו שואל אותי, מעיין בתפריט.
אני חושבת, מתלבטת.

"סלט חלומי ושוקו" אני אומרת לו, הוא מגחך.

"סלט חלומי ושוקו?" הוא צוחק, אני מהנהנת.

השירות מהיר, האנשים מדהימים. אנחנו אוכלים ומדברים.

"אז איך היה השבוע שלך?" אני שואלת, ברונו אוכל בשקט ורק מביט בי.

"היה טוב יותר כשהייתי איתך" המשפט הזה חונק אותי, אני משתעלת ולוגמת במהירות מהמים הקרים.

ברונו מלגלג וצוחק "מי ידע שתיחנקי ממילים יפות" הוא רוכן לעברי מעל השולחן ולוחש "אני אישית הייתי מעדיף שתיחנקי ממשהו אחר" הרמז גס ובוטה.

אני צוחקת, סוקרת את פניו וסוטרת לו בעדינות. הלסת שלו חדה, שיערו השטני נותן לו מראה מושך יותר, על פרק כף ידו קעקוע של פרפר.

"מה המשמעות של הפרפר?" אני שואלת בהתעניינות, ברונו מוריד את ראשו אל הקעקוע ושותק לרגע.

"פרפר זה חופש, מסמל את חופש הבחירה" הוא מסביר לי, עיניו מרצינות ואני מקשיבה בריכוז "כשאמא שלי נרצחה, הדבר היחיד שחשבתי עליו היה אם רק הייתה חופשיה..
זה היה הסמל שלה, היופי האישי שלה.
היא הפרפר, היא הייתה יפייפיה".

"למרות שבגדה באבי עם איזה יפני מזדיין, אמא שלי הייתה בנאדם עוצמתי שלימד אותי המון. החלטתי לקעקע אותה, שאזכור את הרגעים היפים שלנו יחד כמשפחה" הוא מסיים.

אני מהנהנת, מסמנת לו שאני מקשיבה.

"מה הדבר הבא שאתה מתכוון לקעקע?" אני שואלת, אוכלת את הסלט שנח על שולחני כבר כמה דקות מבלי שנגעתי בו. גם ברונו אוכל, הוא מפסיק ומדבר.

"אותך".

מילה פשוטה עם הרבה משמעות.

"אותי?" אני שואלת מבולבלת, ואז רואה דמות מוכרת בחלון שמולי, מאחורי ברונו.

מה הוא עושה כאן.

הוא מסמן לי לצאת אליו, אני מנתקת את עיניי ממנו כשברונו קורא בשמי "את מקשיבה?".

"כן, מה אמרת?" אני מתחילה לחשוש, דמותו של אדריאן מתקרבת אל דלת הכניסה.

אסור, זה אסור שברונו יראה אותו.
תהיה פה מהומה.

שניהם עבריינים, ורק אחד מהם חזק מספיק.

"אני..." אני מתחילה לזייף את עצמי נחנקת מחוסר חמצן "חייבת אוויר, תחכה לי כאן".

ברונו מתקשח במקומו ולפני שהוא מספיק להגיב אני יוצאת במהירות מדלת המסעדה.

אני חייבת להרחיק את אדריאן מכאן.
לנצח.