הנחש השומר שלי

פרק שני

היינו באוויר כבר זמן מה, לא ראיתי יותר את האדמות של הילטרו, עלינו כל כך גבוה כך שכל העננים היו מתחתינו, שלושת השומרים עפו לידינו, מחזיקים לפידים בידיהם, אמא היית נראית מעט מתוחה ועם זאת יציבה ומחושבת, היא ידעה לאיפה אנחנו הולכים היא ידעה שכל זה עומד לקרות ובכל זאת לא הכינה אותי, אני יודעת שבסוף היא עשתה את זה מסיבה מסוימת אבל אני כל כך עצבנית וכועסת עליה שלא שיתפה אותי, הייתי חייבת לנעול את הרגשות שלי עמוק בלב הרגשתי שזה הדבר הכי נכון לעשות.
״טאיה לגבי מה שקרה ליד הבית... אנחנו צריכות לדבר על זה...״ ידעתי טוב מאוד שהיא לא מדברת על השריפה אלא על מה שקרה ברגע שראיתי אותה.
״יצאתי משליטה בגללך, אין לנו על מה לדבר״ צעקתי עליה
״זה לא יכול לקרות שוב, טאיה זה מסכן גם אותך וגם אותי!״ היא הבהירה לי
״כאילו שיש לי שליטה על זה״ אמרתי והסתובבתי להסתכל לכל מקום אחר רק לא עליה.

...

זה היה יום קיץ בהיר וחמים אני לורי ומריה בדיוק חזרנו משיעור ניהול משק בית כשמנהלת בית הספר הושיבה אותי אצלה הייתי בטוחה שהיא גילתה על עוד אחד מהתעלולים שעשיתי לשדחנית קלאודיה כשהיא הציעה לי להתחתן עם איזה חנון חסר עמוד שדרה, מהר אמא שלי נכנסה גם לחדר ואז הבנתי שאני ממש בצרות המנהלת פנתה לאמא ואמרה ״אני אשאיר אותך עם טאיה, אני יודעת שיש לכן כמה דברים לדבר עליהן״ אמא והמנהלת הנהנו בראשם אחת לשניה, המנהלת התקדמה לדלת ויצאה מהחדר, השאירה אותי ואת אמא לבד, הרמתי את עיניי לאמא כשהיא אמרה ״טאיה הגיעו הבוקר אלים לבית ו...״ היא התחילה לבכות לא יכלה להוציא את המילים האלה מהפה שלה אבל בסוף התעשתה ״הוא לא יחזור״ היא לא היית צריכה לומר לי שזה אבא, היא לא היית צריכה לומר לי שהוא מת הכל היה ברור והדבר הראשון שעלה בראש שלי זאת התמונה שלו ואז הפסקתי לראות הפסקתי לשמוע הפסקתי להרגיש ונכנסתי לעולם החלומות בפעם הראשונה בחיי.
בהתחלה הייתי בחלל לבן, נקי וחלק הייתי בטוחה שאני מתה שמישהו הרג אותי וסוף סוף נתן לי שקט ומנוחה מהעולם הרע שבחוץ.
ואז חשבתי עליו, על אבא, על זה שהוא מת, כמעט התחלתי לבכות עד ש...
באופק הרחוק ראיתי אותו, ראיתי את אבא נושם וחיי עם חיוך על השפתיים, הוא התקרב עליי אבל לא רואה אותי, עיניו מושלכות לאופק האין סופי, התחלתי לצעוק לו ״אבא אני פה!״ אבל הוא לא הסתכל עליי, הבנתי שהוא לא יכול לשמוע אותי, מפני שהוא בחיים לא התעלם ממני, רצתי עליו.
כאשר הגעתי הנפתי את ידי בכדי לתפוס בזרוע שלו, רק בכדי שיוריד את המבט שלו אלי ויראה שאני לידו, אבל אז בדיוק כשהיד שלי נגעה בו היא התנדפה והפכה לעשן וצללים, זה כאב עד בכי, הכאב לא היה פיזי אלא כאב פנימי בגלל ההבנה שהוא ואני לא באמת נפגש שוב והוא לא באמת קיים פה והוא לעולם לא יראה אותי כמו שאני לעולם לא אראה אותו ופתאום הכל מסביבי הפך לשחור והוא כבר לא היה שם, הכל נהיה חם וצפוף בלי מקום לנשימה ואז החושך סגר עלי.
וקמתי לעולם שלנו, אמא היית נראית חיוורת כאילו עכשיו מתתי וחזרתי לחיים, ״מה קרה?״שאלתי אותה
״העיניים שלך הן... הן היו לבנות זוהרות, וקצות האצבעות שלך היו מחוסות בפתיתי זהב״ היא רעדה כשאמרה את זה, הראש שלי ממש כאב וקצת הייתי מסוחררת אבל אז נזכרתי בכל מה שראיתי ואמרתי ״אני ראיתי אותו, אמא אני ראיתי אותו הוא חיי!״ היא הסיטה את המבט שלה ממני ואמרה לי ״לא טאיה זה סתם היה חלום אני לא יודעת מה קרה לך פה, אבל זה סתם היה חלום, אבא מת!״ הלב שלי נמחץ תחת המילים שלה, אבל היא היית חייבת לומר את זה בבירור כדיי שאני אבין שכל זה היה פרי דמיוני, היא הסתכלה עליי שוב במבט חושש ומבולבל, היא בעצמה לא ידעה מה קרה לי הרגע.
״טאיה נצטרך להשאיר את זה בינינו אי אפשר שאף אדם פה בהילטרו ידע על זה, לפחות עד שנבין מה זה היה, בסדר?״ היא במהרה עזרה לי לקום מהרצפה וסדרה את השמלה שלי, אני נהנתי אליה בהסכמה ובהבנה.
אמא הלכה לכיוון הדלת ופתחה אותה, יצאתי יחד איתה המנהלת אמרה שהיא משתתפת בצערינו ושלחה אותי יחד עם אמא הביתה, כשנכנסנו הביתה אמא הושיבה אותי בסלון ואמרה ״אני לא מצפה שנעבור את התקופה הזאת בקלות, לאבד אדם שהוא כל כך קרוב אלייך זה משהו לא קל, אבל אני בטוחה שנעבור את זה יחד טאיה. היא החזיקה בכף ידי אבל הדבר היחיד שאני חשבתי עליו זה שכל זה באשמתי אבא יצא למלחמה בשבילי כדיי שאוכל לגדול במקום יותר טוב, כדיי שיהיה לנו בית יותר גדול, כל הדברים הללו היו עבורי, הוא מת בגללי!
״טוב אני רואה שאת מותשת וזה נורמאלי תעשי אמבטיה ולכי לישון לא תלכי לבית הספר בימים הקרובים, עד שתרגישי שאת מוכנה.
התקלחתי במהרה ולבשתי את אחת מפיג׳מות הקיץ שלי, נכנסתי לתוך המיטה הקרה, ניסיתי לעצום עיניים וללכת לישון, אך ללא הצלחה, איך אוכל להמשיך לחיות ככה, בלי אבא אני לבד בעולם! הוא היה הכל בשבילי! הרבה מעבר לאבא הוא היה החבר הכי טוב שלי, איש סוד שלי, הוא לימד אותי כל כך הרבה על עצמי, הוא האמין בי! הוא היה פשוט הכל וכמו שאיתו הכל התחיל איתו הכל נגמר, דמעות התחילו לזלוג מעיניי כשההבנה שהוא לא יחזור הכתה בי, התיפחתי בדמעות של עצמי עד שלא נשארו יותר נוזלים בגוף שלי, הרגשתי שאני נרדמת, הפסקתי לשמוע, הפסקתי לראות, הפסקתי להרגיש ושוב נכנסתי לעולם החלומות
הוא עדיין היה שחור צפוף וקטן אבל זה היה כמו מקום מפלט זה נתן לי קצת מנוחה ושקט מהעולם שמסביב ואז התחלתי להרגיש שוב לבד, שבורה ואבודה, הדמות פשוט זלגו על לחיי ללא שליטה, ללא הפסקה ופתאום העולם השחור והקטן שהייתי בו הפך לשדה חיטה גדול ואין סופי מחיתי את הדמעות והסתכלתי מסביבי, לא היה שם אף אחד אבל הרגשתי משהו, הרגשתי שאני לא לבד,
״יש כאן משהו?״ שאלתי והתחלתי להסתכל לצדדים לנסות לראות אם יש מישהו בקרבת מקום אבל אין קול ואין עונה, ושוב חשבתי על אבא והדמעות כמעט נפלו מעיניי עד ששמעתי קול נמוך גברי עונה ״יש״ הקול הדהד באוזניי ושמעתי פתאום רשרוש בין שיחי החיטה,
״מי שם תראה את עצמך!״ צעקתי לאוויר
״רק אם את תראי לי את פנייך״ הוא ענה, נגעתי בפניי, הרגשתי אותם בדקתי שלא קרה להן כלום, הקול פרץ בצחוק נמוך ומרושע הוא ראה שנגעתי בפני והבין כמה שאני מבולבלת ואמר ״אני מבין, אז את לא שולטת על הכוחות יוצאי הדופן שלך, נחמד...״
״תראה לי מי אתה!״ דרשתי
״את בטוחה?, לא מפחדת ?״
״אין לי ממה לפחד, במיוחד לא ממשהו שאפילו לא מראה את עצמו בפניי״
״ילדה חכמה...״ הוא שוב צחקק
״אז תראה לי אותך״ דרשתי
״לכל דבר יש מחיר ילדה, את תהיה מוכנה לשלם את המחיר של לראות אותי?״
״תלוי מה המחיר שתגבה ממני״
״תצטרכי להסכים ולראות״
״לא אוכל להסכים ללא הבטחה שהמחיר לא יגזול את חיי או את הטוהר שלי״
״ילדה נבונה... אני מבטיח שהמחיר שתשלמי לא יגזול את חייך או את הטוהר שלך, האם את רוצה לראות אותי?״
היססתי אבל החלטתי לקחת את הסיכון, רק לא להישאר לבד שוב ״אני רוצה״ פתאום הרגשתי זנב חלקה על השוק הימנית של רגלי , הזנב נצמדה חזק מאוד לשוק ולא שחררה ממנה, הרמתי את ראשי קדימה וראיתי מולי נחש, גודלו היה בל יתואר, שחור, עם עיניים ירוקות וחדות, הנימים שלו היו ארוכים ויצאו מפיו, הלשון שלו היית ורודה ויצאה מבין הניבים פעם בכמה שניות, שנינו עמדנו אחד מול השני בלי להוציא הגה מספר דקות עד שהוא קטע את השקט ואמר ״מפחדת?״
״לא״ עניתי, באמת לא פחדתי, אם אלים לא הפחידו אותי והם היצורים הכי חזקים בטבע גם נחש בגודל אסטרונומי לא יפחיד אותי.
״ילדה טהורה חיכיתי לך, מה לקח לך כל כך הרבה זמן?״
״ למה אתה מתכוון, אני רק הלכתי לישון ופתאום הגעתי לפה, איפה אני בכלל נמצאת?״
״זה עולם המחשבות, עולם שעליו יכולים להגיע רק יצורים בעלי היכולת לכשף מחשבות כמוך״
״לא אני רק בת אנוש, ההורים שלי הם בני אנוש בדיוק כמוני וזהו זה מה שאנחנו, אני פשוט חולמת זה מה שאני עושה זה לא אמיתי זה הכל בראש שלי...״ מלמלתי לעצמי
״בת אנוש...״ הוא מלמל והמילים שלו הדהדו בראשי
״אוי לא! בבקשה תשכח שאמרתי את זה״
״מה שתגידי ילדה טהורה״ הוא צחקק מעט
״בכל מקרה, מה אתה עושה פה ?״
״אני כבר עניתי לך על שאלה היום אם תרצי שהענה על עוד אחת יהיה על כך תשלום...״
״לא צריכה את הטובות שלך...״ באתי להסתובב וללכת אבל הזנב שלו עדיין אחזה בשוק רגלי הימנית ולא איפשרה לי לזוז ממנו
״תן לי ללכת!״ דרשתי
״לא כל כך מהר, עכשיו תורי לקחת את התמורה לבקשה שלך, זה יכאב לרגע...״
הוא לא סיים את המשפט והרגשתי כאב חד בשוק הוא חנק אותה עם הזנב שלו בחוזקה אדירה השתנקתי מכאב רב ולא ידעתי מה לעשות עד שהרגשתי שאני עומדת להתעלף,העיניים שלי נהיו כבדות והגוף שלי התמוטט על הרצפה.
״נתראה בקרוב ילדה טהורה״ זה כל מה שאני שמעתי עד ששקתי לשינה טובה וארוכה,
כשהתעוררתי כבר הייתי בעולם שלנו, רצתי לחדר המקלחת ושטפתי פנים, ראיתי שכבר אמצע הלילה וישנתי במשך שעות, הזעתי מכף רגלי עד לראשי, אז החלטתי לעשות מקלחת זריזה.
כשפשטתי את הבגדים מעלי מבטי נח בתדהמה על השוק הימנית שלי, היא היית מצולקת, זה לא היה כמו כל צלקת רגילה היא היית מכוסה בפתיתי זהב, הפתיתים נפלו לעורך השוק בצורה סיבובית, בצורה שבה הוא החזיק אותי, זה היה הסימן הראשון שלי לזה שעולם החלומות הוא לא כל כך חלום...
החלטתי שאני לא אספר לאמא על מה שקורה לי אבל גם אצטרך להתחיל לנעול את הדלת שלי בלילות כדיי שאמא לא תדע שאני חוקרת את המצב החדש בו אני נמצאת.
בשבועות שחלפו התחלתי לחבוש את השוק עם בד דק ולהתלבש בצורה צנועה יותר מהחשש שיראו את הסימן שהשאיר לי הנחש, במקביל התחלתי לנעול את הדלת של חדרי כדי שאמא לא תדע מה אני עושה.
היו לילות שהייתי מצליחה להגיע לעולם החלומות והיו לילות שלא, בהתחלה הייתי בטוחה שאראה עוד יצורים כמו הנחש השחור אבל לא פגשתי אף אחד מהם, בכל פעם שהצלחתי להגיע לשם הוא היה שם הוא דיבר איתי עזר לי ועצבן אותי, אבל הרגשתי פתוחה איתו, הוא גם הפסיק לבקש תמורות על השאלות שלו, היית ביננו הסכמה לא מפורשת שאוכל לשאול אותו את אותה כמות שאלות שהוא שואל אותי ללא תמורה, הרגשתי שעם הזמן הוא היחיד שמקשיב לי, כאילו שהוא היחיד שמבין אותי.
בכל הפעמים שנפגשנו שאלתי אותו על עולם החלומות, רציתי לדעת איזה כוחות יש לי ואיך אני יכולה להשתמש בהם לטובתי, הוא לא כל כך עזר לי הוא יותר הסביר לי, הוא הרבה לומר שרק כשפי מחשבות יכולים לבוא לפה, ושצריך לפעמים להיזהר מכשפים כאלה כי לרוב הם מנצלים את כוחותיהם לטובתם האישית, מה שתמיד הביא אותי לשאלה למה הוא עוזר לי?, עד היום לא קבלתי תשובה.
באחד הלילות שאלתי אותו איך אני נראית בפניו, הוא הסביר לי שאני מפעילה סוג של כישוף על הפנים שלי, הוא יכול לראות את הגוף שלי אבל לא את הפנים, לפחות לא בצורה ברורה כפי שהסביר לי בעבר ״הן מטושטשות אבל בצורה מתסכלת, מפני שמרחוק אני מרגיש כאילו שאם אתקרב הצליח לפענח איך את נראית אבל כשאני מתקרב אני ממשיך לראות טשטוש״ אני דווקא ממש שמחה שאני לא יודעת לשלוט על הכוחות שלי מפני שככה אני באמת יכולה לשמור על עצמי מפניו, מפני שבסופו של דבר הוא איזה שהוא יצור בעצמו שנמצא איפה שהו בתאריאוס, יהיה מסוכן בשבילי אם הוא יזהה אותי. מצד שני אני יודעת שהוא בעצמו במעין מסכה...
אחרי כמעט חודשיים שבהם התחלתי להבין את עולם החלומות ואיך להיכנס אליו בעזרתו של הנחש החלטתי שהיום אני מתכוונת לשאול אותו שאלה אישית על עצמו ולראות איך הוא מגיב עליה, לא יזיק לי לדעת עליו קצת יותר פרטים, במיוחד בהתחשב בעובדה שאני רצה לספר לו על כל דבר חדש שקורה בחיים שלי, ומצד שני אני לא יודעת עליו כלום,
אני משתפת אותו, על אמא, על הלימודים, על החברות אבל לא על הנושא הקשה ביותר בחיי על אבא....
אמא ואני בדיוק סימנו לאכול ארוחת ערב, רצתי להתקלח כשסיימתי לבשתי כותונת לילה ונעלתי את החדר בשקט מופתי, נכנסתי בזריזות למיטה עם חיוך על הפנים ואז נפלה עליי ההבנה שאני שמחה, שמחה מזה חודשיים במקום להיות באבל על אבא שלי אני מצאתי חבר, מצאתי משהו שיהיה איתי ולא ישאיר אותי לבד, מזה הרבה זמן לא הרגשתי לבד, דמעה קטנה זלגה על הלכי שלי היא היית חצי מאושר וחצי משמחה ואז הרגשתי סוג של ליטוף על השוק הימנית שלי בדיוק איפה שהצלקת, הבנתי שהוא קורה לי.
מהר נשכבתי במיטה שלי ועצמתי עיניים הפסקתי לשמוע הפסקתי לראות הפסקתי להרגיש ונכנסתי לעולם החלומות, שוב אותו שדה חיטה גדול ואין סופי הוא חיכה לי שם כמו בכל לילה, זה ריגש אותי, האכפתיות שלו כלפיי, הרגשתי שחוץ מאבא שלי לאף אחד בחיים שלי לא היה אכפת ממני כמו שלו אכפת ואז הדמעות פשוט התחילו לרדת הוא לא ראה את הפנים שלי אבל ידעתי שהוא יכול לשמוע את הדמעות ניתזות על הרצפה
״ילדה טהורה למה את בוכה ?״ לא הצלחתי לענות פשוט רצתי אליו וחיבקתי אותו, בחיים לא נגעתי בו לפני זה אבל הוא היה חם וההרגשה היית כל כך אמיתית לא כמו ההרגשה עם אבא בפעם הראשונה שהגעתי לעולם החלומות, הרגשתי שלמרות שהוא נחש היו ידיים שנכרכו סביבי וחיבקו אותי בחזרה, אחרי כמה דקות התחלתי להירגע כשהרגשתי יד מלטפת את גבי וראשי, מחיתי את הדמעות והתנתקתי מהחיבוק.
״תודה״ אמרתי
״על מה?״
״שאתה פה לצידי, מאז שאבא שלי נפטר לא ממש יכולתי להרגיש פתוחה עם אף אחד״
״ממתי אבא שלך לא בחיים?״
״ביום שנפגשנו הודיעו לי״
״אני מבין...״
״מה אתה מבין?״
״למה הכוחות שהיו טמונים בך החליטו פשוט לצאת״
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת שאבא שלך הוא מקור הכוח שלך, ובזכותו תוכלי לשלוט בכוח שלך״
״שוב לא הבנתי כלום תחזור מעט אחורה ותסביר את עצמך שוב״
״ילדה חשבתי שאת חכמה יכול להיות שטעיתי?״ הוא מצחקק בקול נמוך
״אני שונאת אותך!״ צעקתי עליו, המשפט הקבוע בכל פעם שהוא מנסה להתגרות בי
״חשבתי שאמרת שאני מי שגורם לך להרגיש פתוחה מאז שאבוש מת״ ראיתי שחור
״איך אתה מעז לדבר על אבא שלי אחרי מה שאמרתי לך עכשיו!? זה נראה לך נושא לצחוק עליו?״
״למה צוחק? נראה שאת מאוד מתגעגעת לחיבוק של אבוש, זאת בטח הרגשה ממש רעה אה?״הוא ממשיך להתגרות ואני לא מסוגלת יותר לשלוט בעצמי. אני מרגישה נימולים בידיים, אני מורידה את מבטי ורואה שהן מחוסות בפתיתי זהב, אני רוצה להרוג אותו אני שונאת אותו על הדברים שהוא אמר לי! אני מצמידה את הידיים שלי לאדמה ופותחת בקרב מולו, אני יכולה לרגיש איפה בדיוק הזנב החלקלק שלו זוחל ושולחת לשם אש חזקה שתשרוף אותו כמו כל המילים שהוא אמר לי, אני נעמדת על רגליי ורואה את הלהבות סביבו אבל לא נגעו בו.
״נחמד״ הוא שוב מצחקק, יש לו מזל שהוא לא יכול לראות את הפרצוף שלי כי אם הוא יכל לראות ממזמן או לא היה צוחק הוא היה מפחד, אני שונאת אותו!
אני מכווצת את ידי לאגרופים ועוצמת עיניים מדמיינת אותו משתנק ללא אוויר כאילו שאני גונבת כל טיפה וטיפה של אוויר שנכנסה אי פעם לגופו הנחשי. כשאני פוקחת עיניים אני רואה אותו עטוף בבואה אפורה מלאה בצללים הוא נלחם במחשבות שלי.
הוא לא מפעיל הרבה מאמץ אבל הוא מפעיל ובסוף גובר עליהן והבועה מתפוצת והנחש מסתכל עלי בעיניים מבריקות, מלאות גאווה, הוא גאה בי על זה שנלחמתי איתו?!
״כל הכבוד״
״אתה מטורף, אתה סתם אמרת דברים רעים על אבא שלי כדי שאני אלחם בך״
״ילדה נבונה״
״אבל למה?״
״כדיי לדעת אילו כוחות יש לך, וילדה יש לך כוחות מאוד גדולים מה שעשית עכשיו זה משהו שצריך לעבוד עליו שנים.״
״מתי אתה קיבלת את הכוחות שלך?״
״מהרגע שנולדתי״
״ולפני כמה זמן זה היה?״
״ילדה טהורה נראה לי שמכסת השאלות שלך להיום בהחלט נגמרה ״ יכול להיות שהוא צודק אבל זאת עדיין התחמקות לדעתי...
״אבל אני רוצה להיות פה איתך, אל תשאיר אותי לבד״
״יש פעמים שהלבד הוא טוב, עכשיו לכי לישון״
״בתנאי אחד״
״שהוא?״
״תשנה צורה ותישן איתי, אני מבטיחה לא להסתכל ולראות איך אתה באמת נראה אני רק רוצה שוב את החיבוק הזה...״ הוא מהסס אז אני ממהרת להוסיף ״מאז שאבא שלי לא פה...״ אני מחזיקה את הדמעות לא מסוגלת לדבר עליו ״אמא מאוד מתחמקת ממגע וזה חסר לי אני לא רוצה להרגיש לבד יותר...״ אני כמעט בוכה שוב רק מהמחשבה על הדרך שבה אמא מתנהגת בזמן האחרון אבל מחזיקה את הדמעות קרוב לליבי גם ככה אני נפתחת אליו יותר מדיי, אני חושבת שזה בגלל שבראש שלי אני מרגישה שהוא באמת חלום ולכן הוא בחיים לא יכול להשאיר אותי לבד הוא לא יכול למות כי הוא חיי כאן במחשבות שלי בחלומות שלי בגלל זה אני כמעט ולא מפעילה את החומות שלי נגדו הוא לא באמת קיים....
״בסדר, אבל אני מזהיר מראש אם תסתכלי עליי את תתעברי ולעולם לא תוכלי לראות שוב״
״לא תכננתי בכל מקרה״ אני משקרת
״שמענו אותך ילדה טהורה״
אני נשכבת על עשבי החיטה עם גבי עליו ועוצמת עיניים, ואז אני מרגישה את החום שלו מתקרב עליי, הוא גדול ממני בהרבה אני מרגישה את זה, אני מרגישה מעל העיניים שלי מעין בד דק שנחרך סביבן לוודא שבאמת לא אראה אותו.
יד גדולה ושרירית נצמדת עליי לחיבוק מאחור, הגב שלי מוצמד לבטן שלו, אני מרגישה את השרירים שלו על גבי ואת הסנטר שלו מעל ראשי וכף ידו שאוחזת אותי קרוב אליו עולה ויורדת על הלכי שלי, הרגשתי שלמה פתאום החור הגדול בלב שלי מלאה כשאני בזרועותיו.
״לעולם לא אתן לך להיות לבד ילדה טהורה״ זה היה המשפט היחיד ששמעתי כשהחושך סגר עלי ונרדמתי בזרועותיו.
הוא עמד בהבטחה שלו מאז אותו הלילה ועד היום הארור שאני נמצאת בו היום הוא לא השאיר אותי לבד בכל לילה הוא הלך לישון איתי באותה הצורה.
בד כרוך על עיניי יד שרירית מחבקת אותי ובטן חשופה נצמדת לגבי, הוא גדול ממני בהרבה ואני בטוחה שאם היינו עומדים אחד מול השני הייתי חייבת להרים את הראש שלי כדי לראות את פניו, היו לילות שנאבקתי במחשבות שלי על להסתובב ולגעת בו להבין איזה יצור הוא, אבל בכל פעם שרק חשבתי על זה נסוגתי אחורה מהפחד.
הפחד להוריד את כיסוי העיניים ולהבין שאני רק חולמת, הוא לא שם, הוא לא קיים, זה הכל חלומות, זה עולם החלומות.
אחרי שהשנה הראשונה לפטירתו של אבי הסתיימה אמא התחילה שוב במירוץ השידוכים ומי כמוני רצתי לספר לו.
״מה היא עשתה?״ הוא שואל אותי בזמן שהיד החזקה והשרירית שלו מלטפת את גבי
״אני אומרת לך היא לא שפויה היא נראה לי מתה להעיף אותי מהבית, טוב אולי בגלל שמריה ולורי כבר נשואות״
״רגע אבל תני לי להבין היא הכניסה את הבחור לבית שלכם והעסיקה אותו שעה עד שתחזרי בגלל שהוא בא להציעה את עצמו כשידוך בשבילך?״
״כן אמרתי לך שהיא משועממת לחוצה ומעט משוגעת״ התחלנו לצחוק והוא העביר את ידו בחזרה לבטן שלי מחבק אותי קרוב יותר עליו,
״המחשבה על זה שהיא לוחצת עלייך להתחתן מטריפה אותי״ הוא התחיל ללטף את הראש שלי, וזה גרם ללב החלש שלי לפרפר כמו משוגעת ״בלי לדבר על זה שאני לא אוהב את כל הרעיון על זה שגברים מגיעים לבית שלך ומציעים את עצמם לשידוך בפני אמא שלך, זאת אמורה להיות בחירה שלך! את צריכה לעשות את זה עם האחד שאת באמת אוהבת״ הוא צודק רק שהוא לא מבין שאני לא יכולה להיות עם האחד שאני אוהבת
״טוב אני יודעת למה היא באמת עושה את זה...״
״למה?, תאמרי לי אני פה לשמוע אותך״
״כי מתחיל להיגמר לנו הכסף והיא יודעת שאני ממש השנאה אותה אם היא תתחתן שוב״
״אני מבין...״
״אני לא באמת יודעת אם אתה מבין!? זה מתסכל אותי! אני לא באמת מכירה אותך, לא יודעת איפה גדלת ואיפה את נמצא עכשיו אני אפילו לא יודעת את השם שלך, ואם אתה בכלל אמיתי אני אפילו לא יכולה לראות איך אתה באמת נראה״ אני מתחילה לבכות ולהבין את המציאות ״ובקרוב לא אוכל להמשיך להיות פה יותר, אני אתחתן ואקבל את ההצעה של אחד מהקלומניקים האלו ופשוט אשכח ממך״
״אל תדברי ככה, אם זה מנחם אותך גם אני לא יודע מה השם שלך אני כן יודע באיזה שבט את נמצאת, מההיכרות הראשונה שלנו מלפני שנה, אבל אני בכל זאת לא יכול לראות את פנייך במלואן, ולגבי השידוך, תמיד תוכלי לבוא אליי אני תמיד פה בשבילך לכן את ממש לא צריכה ללחוץ על עצמך להתחתן כמו החברות שלך, להן לא היה מי שיחבק אותן בלילה וירגיע אותן ולכן הן נאלצו להתחתן, ובקשר ללשכוח אותי תשכחי מזה אני בחיים לא אצא מהמחשבות שלך״
״אתה צודק זה אסור לי, מה שאנחנו עושים פה זה אסור, אף אחד בחיים לא נגע בי לפני או חיבק אותי חוץ מאבא שלי״
״ילדה טהורה דבר ראשון אני מחליט את החוקים פה ולא העולם שבחוץ לכן תרגעי.
דבר שני את טהורה לא עשינו משהו אסור, זה אפילו לא קרוב למשהו אסור, עוד מפגישתנו הראשונה הבטחתי לך שלא אקח את הטוהר שלך, עכשיו תרגעי ותתני למחשבות להיעלם, לכי לישון אני תמיד פה בשבילך״
הקשבתי לו ונרדמתי.

....