היא התחילה לדבר על זה, וכבר התחלתי להילחץ
אמצע השיחה, והרגשתי את העצבים נבנים
בסוף הרגשתי אני עומדת להתחרפן, והיא המשיכה לדבר על זה, אני משחררת צעקה, והיא רק צוחקת עליי. ואני מחכה לרגע שהיא תפסיק לדבר, והוא סוף סוף בא
אני מרגישה את הדמעות עולות. והיא אפילו לא שמה לב, בשלב הזה הן כבר עומדות, מחכות לאישור לרדת, לרגע שבו היא תסגור אחריה את הדלת. והיא לא זזה, ואז כבר אין דרך לעצור, אפשר רק להסתיר. והיא? עדיין בחדר
בסוף, כמו תמיד, אני לא הצלחתי להסביר את עצמי, היא קיבלה את מה שהיא רצתה, אני לא מצליחה להרגיש כלום, והיא העמידה פנים ששום דבר לא קרה
נ.ב
אני שונאת שזה קורה
עוד נ.ב
יש איזה יתוש שמסתובב לי מסביב לאוזניים וזה ממש מציק
YOU ARE READING
ספר חפירות 2
Randomציטוטים נחמדמדים וסיפורים מצחיקים (בערך) מהחיים שלי וסתם מידע לא חשוב פריקות מהתקפי רחמים עצמיים פשוט הכל
