חיברתי את אצבעותיי עם של הארי בזמן שחצינו את הכביש. הצענו שנלך לטייל בפארק במקום להישאר נעולים בתוך הבית הזה. כמובן, הארי הסכים. ברגע שהפארק נכנס לשדה הראייה שלנו, הארי הביט בי. עצי פריחת הדובדבן היו מסודרים בשורה במורד הרחוב, ספסל בין כל אחד מהם.
בצד ימין, הייתה גינת משחקים שהילדים בה רצו וצעקו ובצד שמאל היו אנשים מבוגרים שמשחקים שח. חייכתי בזמן שהארי משך אותי קדימה. "זה יפיפה," התנשמתי. היום היה חמים, לא חם מידי אבל לא קר מידי. זה היה יום מושלם בשביל לצאת החוצה.
הארי הנהן בהסכמה.
"זה מרגיע," הוא נאנח. הרמתי את מבטי אליו וקימטתי את מצחי. "מה קרה?"
"יש לי הרבה מחשבות."
"אתה יכול לדבר איתי," מלמלתי.
הארי נשאר בשקט לרגע, מביט בי לפני שמשפיל את מבטו לרצפה.
"זה שום דבר," הוא אמר. משכתי בכתפיי. "מה שתר-"
לפתע, הוא חדל מללכת.
"לא, זה לא שום דבר. ריילי, לקח לי הרבה אומץ בשביל להגיד את זה אבל אני מחבב אותך."
השפתיים שלי נפערו ולא יכולתי שלא לחייך.
"אני מחבב אותך ואני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב עלייך. אני רק- אוף," הוא גנח, מביט מטה. צעדתי אליו, מברישה את השיער שלו. במבוכה, הוא הביט בי וצחקתי, מצמידה את שפתיי לשלו. הנשיקה העבירה צמרמורת בגופי ואהבתי כל שנייה.
היד שלו עברה בשיערי וחיבקתי אותו.
באיטיות, הוא הזיז את ידו, סוקר את פניי כדי לבדוק אם יש סימן לחרטה.
"אלוהים, את יפה," הוא נשם, בדיוק לפני שנישק אותי ברכות פעם נוספת.
"ריילי, האם תצאי איתי הלי-"
יריה הדהדה ברחבי הפארק וצעקתי כשהארי נפל על ברכיו מולי. תפסתי אותו לפני שהוא התמוטט לרצפה וקראתי לעזרה בזמן שדם המשיך לזרום.
"תעזרו לי!" צעקתי. אנשים התקהלו סביבנו וצעקתי לעזרה. הם בהו בי בהלם. בכיתי, חיבקתי את הארי בחוזקה. "תעזרו לו, בבקשה!"
הקהל הביט לצד, בוהים בבחור שעבר דרכם וקפאתי, בוהה בו. דוד דרו התכופף לגובה שלי, קרוב אליי בצורה מסוכנת. הוא צקצק בלשונו באכזבה, הרעש של זה גרם לראש שלי להסתחרר. הוא הניד את ידו על הכתף שלי, מעביר אותה במורד הזרוע שלי.
הוא טחב שני אצבעות לבריכת הדם לפני שמרח את זה על שפתיי.
"תראי מה עשית, ריילי."
זה הכל באשמתי.
הבטתי חזרה בהארי שכבר לא שם. האקדח בידיי והארי שרוע רחוק ממני.
אני יריתי בו.
תראי מה עשית.
תראי מה עשית.
תראי מה עשית.
קמתי בצעקה, מנגבת את שפתיי כאילו שיש דם עליהם ואיגרפתי את המיטה בחוזקה. הארי לא כאן. "הארי?!" ייבבתי, מחבקת את עצמי חזק. צעקתי, שורטת את זרועותיי כדי להיפטר מהחוסר תחושה.
הרגשתי כאילו דרו באמת נגע בי, האצבעות שלו עברו בזרועותיי. הוא עשה את זה כדי "לנחם" אותי. ייבבתי אפילו חזק יותר מהזיכרון.
"ריילי?! אלוהים ת-תפסיקי את זה!" הארי רץ אליי, אוחז בידיי ומחבר את ידיו עם שלי. "הוא נגע בי, הארי!" בכיתי. הארי רק בהה, מושך אותי לחיבוק בזמן שבכיתי לחזה שלו.
תראי מה עשית.
"תפסיק להגיד את זה!" צווחתי, משחררת את הידיים של הארי ומכסה את אוזניי.
הארי שם את ידיו על שלי. הוא משך אותי בין רגליו, נותן לגבי להידבק לפלג גופו העליון. הוא אחז ביד שלי ושם אותה על החזה שלי. הרגשתי את הפעימות לב המהירות שלי.
"תנשמי ריילי," הוא לחש. "תראי, ככה," הוא לקח נשימה עמוקה, והוציא אותה. עקבתי אחר ההוראות שלו, מרגישה מסוחררת בזמן שעשיתי זאת.
"זה היה רק סיוט," הוא אמר בשקט. הוא הביט בי, מקלל כשהוא ראה את הזרוע שלי. "בואי לכאן," הוא מלמל, מרים אותי מהמיטה למאחוריו. רעדתי מהרצפה הקרה שנגעה ברגליי. הוא הוביל אותי לחדר האמבטיה ובהיתי בהשתקפות שלי במראה. הוא שם לב לאיך שהגבתי, מה שגרם לו לסובב אותי מהמראה. הוא הרים אותי והניח אותי על הכיור, לוקח מגבת קטנה ומעביר אותה מתחת למים הזורמים. "תושיטי את הזרוע שלך," הוא הנחה. עשיתי כשאמר, מתכווצת מכאב כשהוא הצמיד את המגבת לעור שלי.
"זה הכל באשמתי," לחשתי.
"ריילי, זה היה רק סיוט! זה לא-"
"אבל הרגשתי כאילו זה באמת," ייבבתי.
הארי נאנח, נשאר בשקט. הוא מרוגז.
הזזתי את הזרוע שלי ממנו לפני שחיבקתי אותו בחוזקה. הוא נהם בהפתעה ועצמתי את עיניי. בשניות, הזרועות שלו נעטפו סביב מותניי והוא אחז בי בחוזקה.
"אני פשוט לא רוצה שיקרה לך משהו," משכתי באפי. הוא התנתק, חיוך קטן שוהה על שפתיו. "אני מבטיח לך, אני אהיה בסדר."
YOU ARE READING
Haphephobia (Harry Styles AU)
Fanfictionהיא מפחדת ממגע. - [הכותבת: banana_1dx] [תודה ל: Melodia2 על הכריכה]
