בכנות זה הרגיש כמו סרט הוליוודי. מזג האוויר נכנס לרגשות שלי וקימטתי את מצחי כשברק הושמע בשמיים. גשם נטף בלי סוף ופגע בחלוני עם רוח נושבת.
הזמן השתנה מדקה לדקה אבל זה הרגיש כמו שנה יותר מאשר שישים שניות.
הארי עזב את הבית והסתכלתי מהחלון בזמן שהוא זרק תיק מלא לתוך המושב האחורי ברכב שלו. אמא שלו עמדה מאחוריו והוא הסתובב, אומר לה כמה מילים לפני שמושך אותה לחיבוק. היא שפשפה את גבו. הוא התנתק ממנה, מחייך. כשהוא הרים את מבטו לחלון, החיוך שלו נעלם. צעדתי אחורה מהחלון והתיישבתי על המיטה שלו.
ואז היו שלשה נקישות על הדלת. ״ריילי?״
הקול של הארי גרם לי לקפוא. לא יכולתי לראות אותו. לא רציתי. אם כן, הייתי על ברכיי, מתחננת בפניו שישאר. אז לא פתחתי את הדלת. ולא נתתי לו לחבק אותי. ולא נתתי לו להצמיד את שפתיו לשלי. נתתי לו לדבר מליבו אבל לא הקשבתי.
כששמעתי את צעדיו נעלמים, רצתי. הדלת המטומטמת לא נפתחה אבל ברגע שהיא החלטה לשתף איתי פעולה, רדפתי אחריו. נתקלתי באן שנכנסה פנימה והבטתי בה בחוסר הבעה.
״הוא עזב,״ היא לחשה. ונראה כאילו שכל העולם שלי קרס. התעלמתי ממנו. אז זה מגיע לי. אן הושיטה לי מעטפה ולקחתי אותה. ״זה ממנו,״ היא חייכה. ״הוא אמר לי לתת לך את זה ושהוא ישתדל לחזור בחזרה. הוא יבקר.״
הנהנתי.
״בכל מקרה, תה?״
/
בהיתי במעטפה, לועסת את צדדיי הלחיים שלי. האצבעות שלי תקתקו על ירכיי ואחזתי במעטפה לפני שהנחתי לה.
המיטה של הארי הייתה נוחה והריחה כמוהו. לקחתי את המעטפה ולקחתי נשימה עמוקה לפני שקרעתי את צדדייה והוצאתי את המכתב שבפנים.
סובבתי את המעטפה מעט ושרשרת נפלה לתוך כף ידי. השרשרת שלו. ה-H גרם לי לחייך מעט ומיד ענדתי אותה. המחשבה עליו שהוא עוזר לי לענוד אותה גרמה לצמרמורות לעבור במורד עמוד שדרתי ויכולתי לדמיין את ידיו הקרות מברישות נגד גבי.
פתחתי את הדף המקופל בדיוק.
בובס,
מצטער שהייתי צריך לעזוב אותך. הלוואי ולא הייתי צריך. ועכשיו את מתעלמת ממני ואני עוזב בעוד חמש דקות. אני לא אוהב את זה כשאת עצובה.
מחליפים לך מישהו הלילה ואני לא יודע מי זה. אני רק יודע את שמו, ג׳יימס. אמרתי לו כל מה שהוא צריך לדעת עלייך אבל אם הוא אי פעם יפגע בך (אני בספק שיפגע מכיוון שהבהרתי את עצמי), אני רוצה שתגידי לי ואני בעצמי אחתוך את ידיו לפני שאהרוג אותו.
אל תפחדי, ריילס. תסמסי לי ואני תמיד אענה. תתקשרי אלייך ואני תמיד אענה. תמיד אהיה שם בשבילך.
דרך אגב, תשמרי את השרשרת. כל הזוגות עושים דברים כאלה בסרטים.
אני אוהב אותך.
כל האהבה כמו תמיד. ה.
חייכתי. הוא כל כך טיפש.
/
כשהפעמון צלצל, לקחתי את תיק הגב. ובכן זה היה של הארי אבל אן התעקשה שאקח תיק גב במקום מזוודה ענקית אז ארזתי מה שאני צריכה בתיק הזה והנחתי אותו בצד, מחכה לג׳יימס.
אן פתחה את הדלת ובירכה את הבחור.
״ריילי כאן?״ הוא שאל. אן הנהנה, מאפשרת לו להיכנס. ״היי, אני ג׳יימס.״ הוא הושיט את ידו והבטתי בה. ״נכון, נכון. סליחה,״ הוא צחק בלחץ. ״אמ, בואי נלך,״ הוא חייך. הנהנתי.
״אני אתגעגע אלייך,״ אן חייכה, מושכת אותי לחיבוק. ״גם אני,״ התנשמתי. עם זה, אמרנו להתראות ועקבתי אחרי ג׳יימס לרכב שלו.
הוא ניסה לפתח שיחה אבל עניתי רק עם מילה אחת או שניסיתי לענות בקצרה.
הוא הבין את הרמז ולמשך הנסיעה, הוא נשאר בשקט.
/
ג׳יימס הניח צלחת של ספגטי חם מולי. הודיתי לו בשקט והזדקפתי. הוא ישב על הספה מולי והדליק את הטלוויזיה.
״את רוצה לראות משהו?״ הוא שאל, שובר את השתיקה המביכה.
״יומני הערפד אמור להיות עכשיו,״ מלמלתי. הוא הנהן.
״התוכנית הזאת מעולה,״ הוא חייך, שם יומני הערפד. ״הערכה העצמית שלי ירדה ממש בגלל זה, כי כולם בתוכנית הזאת חתיכים,״ הוא נאנח. לא יכולתי שלא לצחוק בזמן שהוא בהה בדמון. ״אני משפף את דלנה. אם את תעיזי תעז להגיד שאת משפפת את סטלנה, אני אלך.״
״כנל. סטפן וקרוליין הרבה יותר טובים ביחד,״ עניתי.
״אני עדיין בעונה שתיים אבל,״ הוא אמר בשקט. ״ברצינות?! אתה מפספס כל כך הרבה,״ התנשפתי בהגזמה. ״אני יודע,״ הוא משך את הצליל ע. (-הסבר; יודעעעעעעעעעעעעעעעע)
לקחתי את המחשב הנייד שלי מהתיק שהיה על ברכיי. ״נטפליקס?״ שאלתי.
הוא עצר לפני שהנהן, מתיישב לידי. התמתחתי כשהכתפיים שלו הברישו את שלי אבל התעלמתי מזה.
״בסדר, אנחנו הולכים לעשות מרתון של יומני הערפד,״ הודעתי. ״אתה תצטרך חפיסה של טישו, גלידה ושוקולדים.״
״אני רואה סדרה, ריילי. אני לא במחזור,״ הוא התגרה. ״היי, אל תתחיל איתי,״ התגריתי בחזרה. הוא צחק.
צבטתי אותו מעט, לחצתי על הפעל והנחתי את המחשב על השולחן מולנו.
״רק במקרה ו,״ לחשתי, מעבירה לו את החפיסה של הטישו מצידי. בתגובה, הוא צחק.
אוקיי, אולי זה לא כזה גרוע.
YOU ARE READING
Haphephobia (Harry Styles AU)
Fanfictionהיא מפחדת ממגע. - [הכותבת: banana_1dx] [תודה ל: Melodia2 על הכריכה]
