Haphephobia (Harry Styles AU)

thirty

הרגליים שלי התערבבו עם של הארי כשהתעוררתי. הוא הביט בי ונאנחתי, מסתובבת ומשפשפת את העיניים העייפות שלי.

הארי הסתובב, נאנק מכאב כשעושה זאת.

התיישבתי, אוחזת בזרוע שלו ברכות. התחבושת כבר האדימה. לקחתי מגבת ששמרתי רק למקרה ולקחתי את בקבוק החיטוי. באיטיות, הורדתי את התחבושת, אנקת כאב משתחררת משפתיו.

טפחתי קלות עם המגבת שטבלתי באלכוהול על הזרוע שלו. הוא שרק בכאב. לא היה שום דבר על הפצע שלו שהראה זיהום אז הודיתי על זה.

עטפתי את התחבושת החדשה סביב הפצע שלו, הדוק יותר מהקודם כדי לוודא שהדימום ייפסק. עם זה, קמתי מהמיטה, הולכת לחדר האמבטיה. לא לקח לי הרבה זמן להבחין שהארי עוקב אחריי. הזרוע שלו נעטפה סביב המותן שלי בזמן שהוא מלמל תודה. נשענתי נגד החזה שלו, עוצמת את עיניי. "זה יכל להרוג אותך," לחשתי. הרובה יירה סנטימטרים ספורים מהלב שלו. אם לא היה מזיז את הזרוע שלו, הוא יכול היה להיהרג!  המחשבה על לאבד אותו הפחידה אותי ורעדתי. הוא ליטף את הזרוע שלי כדי לנחם אותי. "אבל זה לא הרג," הוא מלמל. הבטתי בו, מצמידה את שפתיי לשלו. הוא  הופתע מהמעשה אבל באיטיות נמס לנשיקה, הגוף המתוח שלו הרפה.

"תפחדי אם הייתי אומר לך שאני רוצה שתהיי שלי?" הוא לחש, האף שלו משפשף את שלי בזמן שהוא מתנתק מהנשיקה שלנו. "ושאני רוצה להיות האחד שנוגע בך," הוא לחש, היד שלו עוברת במורד ידי. "ושמחזיק אותך," הוא משך אותי קרוב אליו, מרוויח התנשפות ממני. "ושמנשק אותך?"  עם זה, התנשקנו פעם נוספת, גניחה נפלטה משפתיי לפני שגם משלו.

"אני רוצה שתהיי שלי."

הנהנתי, האף שלנו נוגע. "אני שלך."

\

הארי ואני ישבנו בשקט במושב האחורי באוטו של זאין. היה שקט בזמן שהוא נהג, הרדיו הופעל אבל חוץ מזה, אף אחד לא דיבר.

"מה קורה עם שניכם?" זאין לפתע שאל, שובר את השתיקה.

הבטתי בהארי שהביט בי בחזרה. "אני עייף." הארי מלמל, העיניים שלו לא עוזבות את שלי. "גם אני," אמרתי. הזרת של הארי עטפה את שלי והסתובבתי כדי להחביא את החיוך. "כמובן," זאין גלגל את עיניו והביט בנו דרך המראה.

"הארי, אני לא עיוור," הוא צחק. "אני יכול לראות את הידיים שלכם, אידיוט."

הארי נשען קדימה, מכה את זאין ברכות. "אל תספר לאף אחד," הארי מלמל לפני שמשך אותי אליו. "אלוהים, רציתי לעשות את זה מאז שהתחלנו לנסוע."

הנחתי את ראשי על החזה שלו וצחקקתי. "אני חייב ללואי ארבעים דולר," זאין נהם. "הוא ראה את זה מגיע," הוא נאנח. "אתם התערבתם?!"

זאין התחמק מהשאלה בשאלה אחרת.

"כמה זמן זה כבר ככה?"

"כמה זמן," עניתי, משחקת עם הקצוות שיער של הארי. "זה חמוד והכל אבל שלא יתפסו אתכם," זאין אמר ברכות. "הם יקחו אותה ממך בשנייה," הוא הודיע להארי. "ותאבד את העבודה שלך."

"אני יודע. תודה על התמיכה," הארי ענה בייבוש. "אני רק דואג לך," זאין ענה.

הארי הנהן, מביט בי. "נוח לך?"

רק הנהנתי, מתרפקת אליו. "ולך?" שאלתי. הוא הצמיד נשיקה למצח שלי. "אני מעולה."

בדקתי את הפצע שלו לפני שנחתי פעם נוספת. "אני אחליף אותם כשנגיע ל... איפה שאנחנו הולכים."

"אנחנו הולכים לצ'שייר, הבית של הארי."

הארי מיד הכה את זאין בראשו. "לא היית אמור-"

"הארי, אמרתי לך שאנחנו לא הולכים לבית שלך," התרחקתי ממנו. "ריילי-"

"ירו בך בבית רנדומאלי! מה גורם לך לחשוב שאתה בטוח יותר בבית שלך?!"

"ריילי, תבטחי בי."

נשארתי בשקט, נותנת לו לנשק את מצחי.

"חוץ מזה, אני רוצה להפגיש בין הבחורה שלי לאמא שלי," הוא מלמל באוזן שלי, גורם לי לצחוק. "אתם מחליאים אותי," זאין נהם. פעם נוספת, הארי נשען קדימה כדי להכות אותו אבל זאין החזיר מכה, מה שגרם להארי לקפוץ אחורה. הוא נאנק מכאב, מקלל את זאין. "אימבציל," זאין צחק. "אידיוט," הארי ענה.

גלגלתי את עיניי ומיקמתי את עצמי על החזה שלו שוב. "תעירו אותי כשנגיע לשם," נאנחתי. הוא רק הנהן.