השטן יכול להיות כל אחד, גם זה עם הפנים התמימות היושב בצד לבדו. הוא רק מחכה שמלאך יתקרב אליו מכוונה טובה, ואז, השטן יתנפל על המלאך.
2.8.15
קוראים יקרים,
אתמול קרה הדבר אשר גרם לליבי להעצר ולדמעות שהחזקתי להתפרץ. אתמול החברה הכי טובה שלי - התאבדה. היא קפצה מהחלון שבחדרה, היא גרה בקומה האחרונה כך שהמוות היה ודאי.
אני לא יודעת מה להרגיש אך יודעת שאין יותר כואב מלאבד אדם יקר ואהוב, בעיקר אם זה אותו האדם שתמך בך כבר מהיסודי, שנהגתן להתקלח ביחד, לצאת ביחד למסיבות ולרכל על הבנים החתיכים מהכיתות הגבוהות.
אני לא יודעת מה יותר כואב. העובדה שהיא לא סיפרה לי מה עובר עליה או העובדה שהיא לא אתי יותר. וזה בטח ישמע אנוכי אך הייתי מעדיפה למות בעצמי מולה, מאשר להיות זו שאיבדה את החברה הכי טובה.
היא תמיד תהיה בראשי ומחר אני אנסה שלא לבכות יותר מדי בהלוויה, אני יודעת שהיא לא הייתה רוצה שאבכה בהלוויתה, היא בעצמה אמרה לי - ״תבטיחי לי שלא תבכי בהלוויתי, זה יכאב לי לדעת שאת בוכה כמו כולם מאשר לבדך בחדרך. יכאב לי לראות את הצער שלך כבכי כמו האחרים. אל תבכי.״
אני הבטחתי לה באותו היום את מילתי, ואמרתי לה לא לחשוב על היום הזה, הוא רחוק מלהגיע.
אני מניחה שהיא ידעה שהמוות קרוב לה יותר משחשבתי. זה היה רק לפני שבוע שהבטחתי, היא ידעה גם אז. היא ידעה והחליטה לא לשתף אותי. במקום זאת, היא שברה את ליבי לשניים, קרעה אותי לגזרים והרסה את חיי המשעממים כאבן.
איני עדיין יודעת איך אשרוד ללא חברתי הטובה ואני מניחה שאת שם הבלוג אשנה לשם שהיא המליצה לי עליו אך סירבתי בתוקף, לא הבנתי אז את המשמעות.
״צעקתו של השטן״ - כשהיא הסבירה לי, היא אמרה, שהצעקה של השטן זה הדבר המתעתע בנו, מרעיד אותנו וגורם לנו ליפול. שבגלל שאינינו שומעים את הצעקה של השטן הוא מאבד כל תקווה ולאחר מכן כל רגש, הוא הופך לרע והולך ומפיל אנשים. לפעמים כשהשטן צועק, היא אמרה, זה מתוך צעקת תבוסה, בה הוא מעדיף למות מאשר להיות שטן, הוא צועק זאת כשהוא עטוף בכנפיי המלאך החלשות שלו.
אז לא הבנתי כמה חכמה, מוכשרת ומדהימה את. חשבתי את רק החברה הכי טובה שלי, שתהיה לצידי תמיד, שאת בת אלמוות ולא ניפרד לעולם. טעיתי.
את צעקת צעקה של תבוסה, ועכשיו אני רק אוכל להגיד לך כמה שאני מתגעגעת אליך, לחיוך שלך, לכל הפעמים בהם נהננו ביחד וגם לריבים שלנו.
אני אוהבת אותך, את החברה הכי טובה שלי. לא אמצא אחרת.
ועד מותי, זכרונייך חקוקים בליבי.
אני מביע את תנחומיי בתגובות וסוגר את המחשב, מניח אותו בצד השידה ומניח את מרפקי הימני עליו, על ידי אני מניח את ראשי ומתחיל להתמלא בזכרונות מאותו היום.
האם הפכתי לשטן? אני אכן מעונה רע, איני אשקר, אני לא אוהב זאת אבל זה עוזר לי לשחרר את לחציי
אני לא מתכוון לבכות, אני יודע זאת בוודאות מאחר ואני אף פעם לא בוכה, מלבד יום אחד בשנה, היום בו הורי נרצחו. מלבד זאת, אף פעם.
אני מוצא את עצמי יורד בשכונה, לבוש בשחור ועל ראשי כובע גרב שחור וכמוהו גם הנעליי האולסטאר השחורות שנעלתי.
אני מתעצבן ומנסה לחפש מישהו שאוכל לריב איתו, קטטה כלשהי, ואם לא אמצא, אז סביר להניח שאלך לפאב הנמצא במרחק של שני רחובות ממקום המצאותי.
עיניי לא קולטות באנשים אשר אוכל להרביץ להם, וזה בטח נשמע נוראי, אך הכאב עלה מחדש ואני לא בטוח שאני יכול להתמודד עם זאת כשבכל גופי בוער האדרנלין והרצון להצמיד מישהו לקיר, להראות את כוחי, שאיני חלש יותר. אני רוצה לתת מכולי עכשיו, אך אין לי למי.
אני ממשיך את דרכי לפאב ונכנס אליו, מתיישב באחד מהכיסאות הקרובים לבר ומתחיל להזמין את השתייה שלי.
אני מבקש מהברמנית שלא מבקשת תעודת זהות, לערבב לי, שלא יהיה חלש אך לא חזק מידי, שלא יהיה חמוץ ומר מדי אך גם לא מתוק מידי. אני מאמין שבילבלתי את אותה האישה אך היא בכל זאת מגישה לי כוס ומבטיחה לי שאהב זאת ואני בהחלט אוהב ומבקש ממנה כוס נוספת.
צעקות מתחילות להשמע מהצד השני של הבר לפני שכולם מתחילים לצעוק שיזמינו אמובלנס, שמשהי שתתה יותר מדי וכתוצאה מכך היא התעלפה. הוסיפו גם שאינה יודעת לשתות וזו הפעם הראשונה שלה. אמירותיהם גרמו לי לגחך ולבקש כוס נוספת ואחרונה, הברמנית שגם היא נבהלה מהמקרה ובעיקר מהקור שאני מפגין אליו, מהנהנת ומגישה לי את הכוס האחרונה, אותה אני מסיים בשלוק ומניח מספר שטרות על הדלפק.
אנשים יכולים להיות כל כך לחוצים לפעמים. זה לא הפעם הראשונה שבן אדם מתעלף מאלכוהול ואני בטוח גם שלא הפעם הראשונה בבר הזה, בטח שלא האחרונה.
אני יכול רק לרחם על אותה הבחורה שעושים ממנה סיפור, אף אחד לא אוהב שעושים ממשהו קטן, משהו גדול.
הדרך אל ביתי אמורה להערך כרבע שעה, אם לא יותר. אני מצטער שלא נסעתי עם האופנוע שלי, שקניתי מכל הכסף שחסכתי באורך כל השנים.
אני ממשיך ללכת ברחוב ונתקל בבית של יוני, אני תוהה אם לקרא לו ובסוף מוותר על זה, ניתן לו כמה שעות להירגע מהבוקר. כיסחתי אותו והוא שוב נתן לי לעשות בו כרצוני.
אמרתי כבר שהוא משעמם? כי הוא בהחלט כזה.
אני צריך אתגר, אחד כזה שיעמוד על שלו ולא יוותר כבר מהרגע בו הוא רואה את הסכנה מתקרבת.
אני עוקף את ביתו של יוני וממשיך ללכת, תוהה אם להוציא סיגרייה ולאחר התלבטות קצרה אני אכן מוציא.
אני נתקל בגוף הלבוש גם הוא שחור, אני סורק את פניה של הנערה שנפלה על הריצפה. שיערה צבוע בקצוות בלונד ושאר שיערה שחור כלילה, גופה יפה ונראה שהיא עדיין מתאוששת מהנפילה.
״אני כל כך מצטערת.״ היא מתחילה להתנצל לפני שהיא מרימה את ראשה אלי, וכשהיא עושה זאת, מבט עינייה הירוקות נתקע על שלי.
STAI LEGGENDO
Scream of the devil (Straight line)
Narrativa generale-"Scream of the devil, is our pain." אנחנו נולדים עם דף חלק שאותו אנחנו צריכים למלא, כך גם לשטן, אז אל תשכח שגם לשטן פעם היו כנפיים איתם היה עף במרומים. כשדפו של השטן הוכתמה, כך גם חיו. כנפיו נשרו אך צעקת כאבו ממשיכה להשמע בכל לילה. #שני בסדרה(Stra...
