פעם המלאכית שלי הייתה מחייכת אלי, נושקת לשפתיי. עכשיו היא כבר לא כאן ומה שהשאירה זה את השטן שלה ועורו מתקלף.
5.1.16
קוראים יקרים,
חזרתי מקרב נוסף.
כרגע אני יושב על הספסל שלי ושל אדל, מעלה זיכרונות, מסרב לשכוח אותה.
יש לי מספיק כסף בשביל לנסוע ללונדון, למקום הולדתי.
את הסיבה לכך שאני חוזר לשם אני אספר בהזדמנות, ברגע שזה יהיה בטוח.
בינתיים אני מבלה את זמני בכתיבה בבלוג הזה, לפעמים זה גורם לי להרגיש כמו נקבה.
אני עוצר את כתיבתי בבלוג ומוציאה סיגרייה, מעשן אותה ונהנה מכל רגע.
כשאני מסיים את הסיגרייה אני מוציא אחת נוספת, מתחיל לעשן גם אותה ונותן למחשבות ולזיכרונות לרוץ בראשי.
אני בחיים לא אשכח אותה.
קולו של יותם צועק מגיע לאוזניי ואני מגלה את יותם, חבול במכות ומדמם ברוב פניו, חצי הולך-חצי זוחל.
חיוך עולה על פניי. זה מגיע לו.
כשאני מסיים את הסיגרייה אני מכבה אותה וממשיך לכתוב בבלוג, את כל מה שעובר בראשי ומצליח להבין למה אדל כתבה את הבלוג הזה.
הוא כמו פסיכולוג, רק הרבה יותר טוב. לפעמים.
סיימתי עכשיו שתי סיגריות, נהניתי מכל רגע, בעיקר מהחלק בו ראיתי את הבן זונה, נראה כמו זומבי, בקושי לזוז יכול.
אם הייתי יכול, הייתי מעקם לו את כל הפרצוף, נותן לו לגסוס על המדרכה אך דואג שישאר בחיים.
כי מוות זו ברכה. בלי מוות כל החיים שלנו היו חסרי משמעות יותר ממה שהם.
בכל זאת, אני מקווה שיראה נצח מהו.
מחר... מחר אני עוזב וגורם לחיי להיראות פחות חסרי משמעות. אם כמה שאפשר.
YOU ARE READING
Scream of the devil (Straight line)
General Fiction-"Scream of the devil, is our pain." אנחנו נולדים עם דף חלק שאותו אנחנו צריכים למלא, כך גם לשטן, אז אל תשכח שגם לשטן פעם היו כנפיים איתם היה עף במרומים. כשדפו של השטן הוכתמה, כך גם חיו. כנפיו נשרו אך צעקת כאבו ממשיכה להשמע בכל לילה. #שני בסדרה(Stra...
