Love hurts

chapter four

Every scar tells a story,every smile hide one.

בוקר טוב מכוערת״ אמר ריי בחיוך גדול.
״אויש תשתוק״ מלמלתי בעייפות,אני בהחלט לא אדם של בוקר.
״מישהי פה עם מצב רוח טוב אני רואה״ הוא מלמל לעצמו,מגחך מעט.
ריי נשאר לישון אצלי אתמול בלילה,כל הלילה הוא גנב לי את השמיכה ומחץ לי את הנשמה,בוקר טוב הוא אומר לי.
פתחתי את הטלפון פוערת את עיניי.
היום יום שבת! והשעה שבע וחצי בבוקר.
״אתה לא נורמלי״ מלמלתי בעיניים פעורות מחטיפה לריי מכה בכתף.
״שבע וחצי בבוקר״
״פסיכי״ מלמלתי ונשכבתי חזרה על המיטה עוצמת את עיניי בעייפות.
לפתע הרגשתי את ריי מושך אותי מהמיטה ונפלתי על הרצפה הקרה.
״קדימה לקום,אנחנו הולכים לבית שלי ומשם לקניון״ הוא אמר בהתרגשות כמו ילדה בת שש עשרה.
״תן לי לחשוב על זה רגע,לא״ אמרתי בהחלטיות.
״לא שאלתי,עכשיו קדימה,הכנתי לך בגדים על המיטה״.
״אני שונאת אותך״ מלמלתי במרמור.
״שמענו עלייך מאמי״ הוא אמר והפריח נשיקה באוויר.
גלגלתי עיניים נאנחת בכבדות וגוררת את עצמי לכיוון המקלחת.
יצאתי ובחנתי את הבגדים שריי הכין לי,חייכתי בהתלהבות,יש לבחור טעם טוב.
הגענו לבית של ריי בשעה תשע בבוקר.
״אני עדיין לא מאמינה שאני ערה בשעה כזאת״
״שתקי״
כבר הייתי בבית של ריי כמה פעמים בעבר,ההורים שלו כל כך נחמדים,אחותו הקטנה היא הדבר הכי חמוד בעולם ואח שלו,טוב לא ממש יצא לי לדבר איתו.
עלינו לחדר שלו והוא החליף בגדים.
נכנסנו למכונית שלו נוסעים לכיוון הקניון.
״חייבים להיכנס לפה״ ריי אמר ומשך אותי לאחת החנויות.
הוא העמיס עליי כמה בגדים ודחף אותי לתא המדידה שנסגר בווילון.
״אני הולך לחפש עוד דברים,תמדדי בנתיים״
הוא מלמל והלך לצד השני של החנות.
הורדתי את בגדיי נשארת בהלבשה תחתונה.
בחנתי את עצמי במראה והעברתי אצבע על הצלקת שיש על הבטן שלי,שנמשכת מהטבור ועד אמצע הבטן שלי.
קיבלתי אותה כשזאק והחבורה שלו דחפו אותי על הלוקרים בכיתה ט,כל כך התביישתי לחשוף אותה בעבר,הרגשתי פגומה,פחות טובה מהשאר.
ילדה שעוברת התעללות בבית הספר.
״איך זה קרה לך?״ נשמע קול קצת עצבני מאחורי.
צרחתי בקול כשראיתי את זאק מסיט את הווילון ונכנס,סוגר אותו.
״זאק מה לעזאזל?!,אני לא לבושה״. הכעס פעם בעורקיי.
״תעני על השאלה״ הוא אמר בקול קר ואכזרי שגרם לי לצמרמורת.
״מה אכפת לך בכלל?!״
״תעני על השאלה!״ הוא צעק וגרם לי לקפוץ במקום.
״אתה,אתה עשית את זה כשזרקת אותי על הלוקרים בכיתה ט,מרוצה?! עכשיו עוף מפה אני רוצה להתלבש״.
זאק נראה כאילו הוא קיבל אגרוף בבטן וכל האוויר יצא ממנו.
הוא הנהן ויצא מתא המדידה.
לבשתי בחזרה את הבגדים שלי וסימסתי לריי שאני הולכת הביתה,הבהלה עדיין הציפה את גופי.
נשכבתי על המיטה והתחלתי לחשוב.
על זאק,על ריי,על ההורים שלי שאף פעם לא בבית.
ההורים שלי שניהם עובדים בההייטק,בגלל זה הם עובדים כל יום כל היום.
אני בקושי רואה אותם ואם כן זה רק בערב כשהם חוזרים מותשים מהעבודה.
נזכרתי במקרה שהיה היום בחנות,על העיניים הקרות שבהו בצלקת שבבטן שלי.
נזכרתי ביום שזה קרה.
״חננה״ נשמעה צעקה מאחורי
הסתובבתי באיטיות ובאימה מסתכלת על זאק והחבורה שלו מתקרבים אליי בצעדים מאיימים.
בלעתי את רוקי בכבדות.
״מ..מה״ מלמלתי בשקט
״א..אני...מ...מה..״ הוא חיקה אותי ולעג לי כשכל החבורה שלו מסביב צוחקת.
״תעזוב אותי״ אזרתי אומץ וצעקתי עליו בקול חלש.
״החננה יודעת לדבר״ הוא אמר ומחא כפיים.
גלגלתי עיניים והוא עצר,מסתכל עליי בעצבנות.
״אף פעם בחיים שלך אל תגלגלי לי עיניים מובן חננה?!״ הוא צעק ואני קפצתי.
אזרתי אומץ וגלגלתי את עיניי שוב מול פניו האדומות מרוב זעם.
הוא תפס את ידי בחוזקה,מוחץ אותה.
״אתה מכאיב לי״ צייצתי בכאב.
הוא חייך חיוך מרושע וזרק אותי על הלוקרים כשהבטן שלי נחתכת מלוקר פתוח.
והדבר היחיד שאני זוכרת אחר כך זה שהכל ניהיה שחור.