Love hurts

chapter thirty one

We shouldn't be this tired at our age.

״אני הולך להביא לנו לשתות,תרגישי חופשי״
זאק אמר בשנייה שנכנסנו אליו הביתה לאחר שנגמר היום לימודים.
הנהנתי בחיוך קמה מהמיטה ויוצאת מהחדר, מתחילה להסתובב.
פתחתי את אחת הדלתות ולעיני נגלה החדר הוורוד ומלא הנסיכות שראיתי בפעם שעברה.
היה נראה שכלום לא השתנה בחדר וזה גרם לי לקמט את מצחי בבלבול.
״מה נראה לך שאת עושה?!״ זאק צץ משום מקום ודחף אותי אל הקיר תופס את ידי בחוזקה.
״אתה מכאיב לי״ צייצתי בכאב
זאק בהה בעיניי למשך כמה שניות והיה נראה שמשהו בעיניו התרכך.
הוא עזב את ידי וצעד צעד אחורה תופס את ראשו בין שתי ידיו.
״אני כל כך מצטער״ הוא מלמל והיה נשמע בקולו שהוא מתייסר.
״מה קרה לך זאק?״ שאלתי בקול חלש מכווצת את גבותיי מעט בדאגה.
״לפני שלוש שנים..״ הוא התחיל להגיד, נכנס לחדר ומתיישב על המיטה.
״לפני שלוש שנים אמה אחותי הקטנה..היא נפטרה מסרטן״ הוא אמר גורם לי להשתנק בהפתעה ולדמעות להתחיל לזלוג מעיניי.
״אני כל כך מצטערת זאק״ אמרתי מתקרבת אליו ומניחה את ידי הקטנה על גבו בתנועה מנחמת.
הוא הרים את ראשו מגלה לי פנים מלאות  בסבל ועיניים שנוצצות מכאב.
״מה עשיתי שמגיע לי אותך?״ הוא שאל בקול חנוק מדמעות.
״למה אחרי כל מה שעשיתי לך את עדיין נשארת איתי?,למרות שאני לא מפסיק לפגוע בך״
״את נשארת איתי למרות שכל מה שעשיתי בחיים היה לפגוע בך,להשפיל אותך,אז למה?למה את עדיין איתי?״ חוסר אמון נשמע בקולו.
״בגלל שאני אוהבת אותך״ עניתי תשובה שמסכמת את כל מחשבותיי.