Love hurts

chapter thirty five

We belong to each other,but had lived so far apart that we belong to others now.

״אמא?״ שאלתי בחשש כשהיא ענתה לטלפון.
״כן מתוקה שלי?,הרבה זמן לא דיברנו,כבר התחלתי לחשוש כשהפסקת לענות לטלפונים שלי״ היא אמרה מודאגת, גורמת לקול משיכת אף לצאת ממני,ניסיתי כלכך חזק לעצור את הדמעות.
״היילי מתוקה,את בוכה?״ אמא שאלה בקול
מודאג אפילו יותר.
״אני..״ התחלתי להגיד עוצרת ולוקחת אוויר.
״אני בהריון״ אמרתי בקול חלש.
״את מה?!״ היא אמרה בצעקה.
״בהריון״ מלמלתי
״השם שישמור היילי את אפילו לא בת 18״ היא אמרה בקול כועס.
״אני יודעת״ אמרתי בכעס גם אני.
״את פשוט חסרת אחריות היילי,לא שמעתם על אמצעי מניעה?!״ אמא החלה להשתגע
בטלפון,״אני שונאת אותך,דווקא כשאני צריכה אותך את מתחילה להתנהג כמו אמא טיפוסית,דווקא כשאני צריכה אותך,אני שונאת אותך כל כך״ צרחתי עלייה את כל מה שהיה על ליבי כל השנים האלה וניתקתי לה בפנים מתקדמת לכיוון ריי שעוטף אותי בחיבוק מנחם.
״עכשיו נשאר רק זאק״ הוא אומר בקול שקט ממשיך ללטף את גבי.
״אני לא מסוגלת רייריי,עדיין לא לפחות״ אמרתי בבכי בלתי נשלט.
"אני לא יודעת איך אני הולכת לספר לו ומתי" לחשתי,מחזקת את אחיזתי בריי.
"את צריכה לספר לו נסיכה שלי,זה גם הילד שלו" הוא מלמל ונשק לראשי.
"הולך להיות לי תינוק" אני חושבת שרק ברגע זה ההבנה נפלה עליי,שרק ברגע זה הבנתי את משמעות הדברים.
"יהיה לי ילד" לחשתי שוב,לוקחת נשימה עמוקה.