פרק 5 - אני מצטער

19.3K 561 95
                                    

הבוקר הגיע מהר, ואיתו כאב ראש נוראי.
עיניי שרפו מרוב בכי, הייתי אפוסת כוחות, ובלי חשק לכלום.

שכבתי במיטה והבטתי בשעון על הקיר ועל הזמן החולף לו.
אחרי כשעה נהייתי רעבה אז עזרתי את מעט הכוחות שנשארו לי והתרוממתי מהמיטה.

בשניה שנעמדתי סחרחורת תקפה אותי.
מרוב סחרחורות התנדנדתי מצד לצד ואיבדתי את שיווי המשקל.

כמעט נפלתי, אך לפני שהגעתי לרצפה זוג ידיים אחזו בי בחוזקה.

"את בסדר?"

לא, חשבתי לעצמי.
לא הצלחתי להביט בו, לא הייתי מסוגלת.
לא מגיע לו שאביט בו, לא מגיעה לו התשובה שלי, פשוט לא מגיע לו.

השתחררתי מהאחיזה שלו וניסיתי להעזר בקיר כמשענת.

"לכי תשבי אני אביא לך משהו לאכול" הוא המשיך לדבר אלי אבל בחרתי להתעלם, אני לא צריכה את עזרתו.

אבל בשניה שהוא אמר את שמי גופי יצתמרר ונשארתי במקומי.

"ג'ניפר"

נשמתי עמוק והסתובבתי לכיוונו.
הבטתי בעיניו, ניסיתי להשאר אמיצה, לא לבכות יותר, להראות לו שאין לו השפעה עלי.

אבל גופי היה נגדי, הייתי מותשת, עיניי היו נפוחות ואדומות, ידי ורגליי רעדו.
הסתובבתי אליו והבטתי בעיניו, מבט שאומר אני שונאת אותך. מבט שאומר שלא אוכל לבטוח בו שוב.

הוא הביט בי גם, מבט קר ומצמרר, מבט שגרם לכל גופי ליצטמרר.
הסתכלתי לתוך עיניו.
אומרים שאפשר לראות את הנפש של בן אדם רק ממבט בעיניו.
לא ראיתי כלום, ממש כלום.

אחרי משהו שהרגיש כמו נצח רוי נשם עמוק, בשניה מבטו השתנה מקר וחסר רגש לחם ומלא רחמים.

"אני מצטער, לא רציתי שזה יגיע לזה" הוא אמר אבל אני המשכתי להביט בו בכעס ולא לומר דבר.

ניסיתי להתקדם עוד כמה צעדים לכיוון המטבח אבל מעדתי וכמעט נפלתי שוב.

רוי התקרב אלי והרים אותי.

"תוריד אותי" מילים ראשונות יצאו מפי.
קולי היה צרוד וכואב, אחרי שבכיתי כל הלילה.

"תפסיק להיות עקשנית" הוא אמר בשקט והניח אותי על הספה.

"תשבי פה אני אלך להביא לך משהו לאכול ולשתות"

ישבתי שם במשך עשר דקות, הבטתי באוויר ולא זזתי אפילו מילימטר.

אני לא רוצה לראות אותו, אני לא רוצה לשמוע אותו, אני רק רוצה שהוא יעלם ואני אוכל לחזור הביתה ולהגיד לאבא שלי ולמיה כמה שאני מצטערת.

"בתיאבון" רוי אמר כשהניח מולי צלחת עם חביתה ומלפפונים.

לא האוכל האהוב עלי אבל הייתי רעבה אז לא ממש עניין אותי מה אני יאכל.

Love him badWhere stories live. Discover now