פרק 21 - התקף חרדה

4.6K 253 38
                                    

קמתי בבוקר בזרועותיו של אביאל, הכל היה מושלם עד ש...

"אחמ.." שמעתי קול מכיוון הדלת.

"היי אבא..." לחשתי מובכת.

"מה... זה?" הוא שאל והצביע על אביאל.

"אתה תאמין לי אם אני אגיד לך שלא קרא כלום ופשוט נרדמנו?" שאלתי בחיוך מתחכם והוא הרים גבה.

"זה מה שחשבתי" נאנחתי.

"אביאל קום.." לחשתי עייפה בזמן שניערתי את אביאל.

"עוד 5 דקות אמא..." הוא מלמל ואני גלגלתי עיניים בזמן שאבא שלי עומד מהצד משועשע ועצבני באותו הזמן.

"אביאל חטפו את אמילי שוב" אבא אמר פתאום ואביאל התעורר בשנייה.

"מה?!" הוא צרח ואז הבין מה קורה פה.

הוא הביט בי ואז באבא שלי ואז שוב בי מובך.

"אני... אמ..." אביאל מלמל ואני נתתי לעצמי כאפה בפרצוף מהטיפשות שלו באותו הרגע.

"יש לך חמש שניות לפ-" אבא עוד לא סיים את המשפט ואביאל כבר ברח מהחדר.

"פחדן..." מלמלתי ואבא הסתכל עלי עצבני.

"מה? נרדמנו, זאת לא אשמתנו" אמרתי וכיסיתי את פני עם השמיכה.

שמעתי אותו יוצא והעפתי מעלי את השמיכה.

לאחר מכן הבטתי על התקרה וחיוך עלה על פי כשנזכרתי בלילה שעבר.

מוזר לי, בדרך כלל בנים לא גורמים לי להסמיק ככה, זה רק איתו.

והוא רוצה אותי והוא לא מוותר עלי, אולי באמת שווה לי לתת לו הזדמנות...

אחרי חצי שעה של פנטוזים במיטה קמתי ואחרי כמה סידורים אחרונים השתחררתי מבית החולים.

"אז... רוצה לספר לי מה זה היה?" אבא שאל כשהוא הסיע אותי הביתה.

"דיברנו, נרדמנו, אתה באתה, אביאל ברח, נראה לי זה הכל בערך" אמרתי עם חיוך ציני.

"מצחיק מאוד" הוא אמר ואני גלגלתי עיניים.

"בכל מקרה... דיברתי עם מייקל ומיה" הוא התחיל להגיד וכבר משך את תסומת ליבי.

"כן?" חיכיתי שימשיך.

"הם מסכימים לאביאל להישאר אם זה מה שהוא רוצה..." הוא אמר וחיוך ענק עלה על פני.

"באמת?!" צרחתי בהתלהבות.

"כן אבל..." הוא אמר וכבר ירד לי החיוך.

"מה אבל?!" שאלת חסרת סבלנות.

"אחרי איך שהתכרבלתם הבוקר..." הוא המשיך

"אני חושב שאני בכל זאת ישלח אותו הביתה" הוא אמר מהר ואני התחלתי לצרוח עליו.

"אבא!!" צרחתי והוא צחקק לעצמו.

Love him badWhere stories live. Discover now