פרק 17 - החלטה לא נכונה

4.2K 242 29
                                    

"תחשוב טוב איאן, יש לך רק הזדמנות אחת" רמון אמר בזמן שאיאן החזיק את האקדח.

ידו רעדה כמו שלא ראיתי יד רועדת בחיי.

הייתה דממה בחדר, כולם חיכו לתשובה של איאן.

הוא בא להגיד משהו אבל אבא קטע אותו.

"אין פה מה להתלבט בכלל, איאן... תירה בי" הוא אמר תוך כדי שקם ועמד זקוף ובגאווה מולם.

איאן הניף את האקדח וכיוון אותה לכיוון אבא, ידו לא הפסיקה לרעוד והוא היה במלחמות עם עצמו.

"תענה לי רק על שאלה אחת" הוא אמר בשקט.

"הכל" אבא אמר רגוע.

"אתה נטשתה אותי?" איאן שאל חנוק עם דמעות בעיניים.

אבא הביט בו בשקט עם חיוך עצוב ואז הניח את ידו על כתיפו של איאן.

"באיזה שהוא מובן אני מניח שזה נכון... הייתי צריך להבין שאתה לא באמת מת, אני מצטער" הוא חייך אליו חיוך אוהב וראיתי דמעה בורחת מהעיין של איאן.

"אני לא רוצה לעשות את זה" הוא מלמל בבכי.

"אבל אין לך ברירה, תציל את אחותך, בשבילי" הוא אמר ואני כבר לא יכולתי לסבול את זה יותר.

"לא! אני לא מוכנה לזה! אף אחד לא צריך למות!" צרחתי והם כולם הביטו בי.

"אל תתערבי בזה אמילי!" אבא צעק

"לשם שינוי תקשיבי לאבא שלך ילדה טיפשה ופעם בחיים שלך תסגרי את הפה!" רמון אמר

הבטתי בשלושתם בפחד, כעס, כאב, כל הרגשות הרעים ביחד.

"איאן אל תעשה את זה" התחננתי חנוקה מהדמעות של עצמי.

"אין לי ברירה אמילי..." הוא אמר בבכי.

"זה לא נכון! יש לך! תלחם! תעמוד על שלך! תפסיק לתת לו להציב לך תנאים כל הזמן!" צעקתי והם הביטו בי המומים.

"כי אם לא תעשה את זה... זה לא משנה אם תהרוג אותי או לא... כי אני כבר יהיה מתה! אתה שומע אותי איאן!? עם אתה הורג את אבא שלנו אני מתה!" צרחתי והוא רק נלחם עם עצמו יותר ויותר.

שקט שוב סרר בחדר.

האקדח עדיין היה מכוון לראשו של אבא ורמון עמד שם בטוח בעצמו כרגיל.

"החלטתי" איאן לחש בשקט ואני הבטתי בו מפוחדת.

ראיתי את ידו מתקרבת להדק.

"לא!"

לפתע נשמתי נרגעה והרגשתי הקלה בכל מקום בגוף.

הוא עשה את זה, הוא החליט את ההחלטה הנכונה.

"טיפש!" שמעתי את קולו של רמון צועק.

"ביקשתה שאני אחליט, ואני הלכתי על אופציה מספר שלוש סבא יקר" איאן אמר בציניות.

Love him badWhere stories live. Discover now