פרק 20 - תשאר

4.1K 256 24
                                    

*נקודת מבט אביאל*

"ואתה חוזר איתנו" אבא אמר.

"לא אני לא" עניתי בישירות ושילבתי ידיים בעצבים כמו ילדה קטנה.

"זה לא נתון לויכוח, לקחנו סיכון גדול מידי כשנתנו לך לטוס לפה וראיתה מה קרה, אנחנו לא מוכנים שזה יקרה שוב" אבא הוסיף.

"לא מעניין אותי, אני לא ילד שאתם תחליטו עלי" אמרתי בעצבים וקמתי משם.

יצאתי החוצה לכיוון האוטו שלי.

לפני שנכנסתי הבטתי למעלה לכיוון הבית, לחלון בחדר של אמילי.

האור היה דלוק, היא כנראה התעוררה.

הוצאתי את הפלאפון מהכיס וחייגתי אליה.

"הלו?" היא ענתה בקול עייף.

"אה לא התעוררת נסיכה?" שאלתי משועשע מהקול שיצא לה.

"לא ישנתי..." היא אמרה בפיהוק ואני צחקתי.

"לא.. רק נחרת בקולי קולות" התגרתי בה.

"יא עצלן מה אתה מתקשר אתה שנייה מהחדר שלי"היא אמרה.

"תסתכלי מחוץ לחלון" אמרתי לה ושמעתי את צעדיה דרך הפלאפון.

"מה אתה עושה בחוץ יא הזוי אמצע הליילה עכשיו" היא אמרה בזמן שראיתי את החיוך שלה דרך החלון, את החיוך המושלם שלה.

"בואי לפה ותגלי" אמרתי בזמן שהבטתי בה בחיוך מתגרה והיא גלגלה עיניים.

"שתי דקות אני אשים על עצמי משהו וארד" היא אמרה וסגרה את הוילון.

"נוו למהה רציתי להנות מהמופע" אמרתי 'עצוב'

"ככה, לא מגיע לך" היא אמרה.

"מזה? ולמה לא?" שאלי המום.

"כי אמרתה שאני נוחרת, עכשיו תסבול בשקט 5 דקות אני כבר יורדת" היא אמרה.

"רק לי אני מקווה" אמרתי מתגרה

"מה?" היא אמרה, חמודה לא הבינה את הבדיחה.

"מה?! דביל!!" היא אמרה וניתקה בזמן שאני מתפקע מצחוק.

אחרי 10 דקות היא סוף סוף באה.

"זה לא היה אמור להיות 2 דקות?" שאלתי מיואש.

"בכוונה, עונש" היא אמרה ונעמדה מולי עם ידיים משולבות ופרצוף מתגרה.

"לא קיבלתי כבר אחד?" שאלתי ומשכתי אותה שתהיה צמודה אלי.

"עוד אחד..." היא אמרה

"אז זה כבר השלישי שלי היום..." מלמלתי בעצבים.

"מה זאת אומרת?" היא שאלה מבולבלת ואני נשמתי עמוק.

"בואי נעשה סיבוב, אני אספר לך בדרך" אמרתי והיא הנהנה.

נכנסנו לתוך המכונית שלי וחיכיתי שהיא תחגור לפני שהתחלתי לנסוע.

Love him badWhere stories live. Discover now