-פרק סיום-

2.1K 109 15
                                    

ותחשבו שעד לפני שנתיים,הייתי בעיקר שומעת מוזיקה
ארצישראלית,אבל כמו מרבית מהאוכלוסיה נפלתי בקסמיו של הבחור

•••

עיניה של בטי היו עצומות,בן ישב קרוב אליה בכיסא הבית חולים הרגיש את הדופק בגופו ומדי פעם ווידא את דופק גופה הוא בקושי נשם בתקופה האחרונה,כל בוקר הוא קיווה שיזכו
ליום נוסף איתה,וכל לילה קיווה שהזמן לא ידרדר וצליל המכונה ישמע,הוא ידע שהיום קרב ובא,שהמוות בדרך לכאן.

״בנצו״עיניה נפתחו באטיות רבה,בן ישר נדרך והתרומם מעט
היא ידעה עוד לפני שפתחה את עיניה שזה הוא,לכל ילד שלה
היה ריח שונה,ריח עמוק,וריח משלו שיחד אותו מיתר הילדים

״מה מאמא?״בן הניח את ידו על מצחה,רכן לעברה,הוא חיכה
לנס,אבל ידע שהנס כבר לא יופיע או ידפוק בדלת ויבקש להיכנס,הנס,והתרופה לא תגיעה במקרה הזה,זה עניין של זמן

״מים״היא לחשה בעודה נותנת לעצמה כמה שניות להתאושש
מעולם לא חשבה שפתחת עיניים יהיה דבר קשה,וכואב עבורה

בן נטל מהשידה הצמודה אליה את כוס המים עם הקש וקירב אליה,היא פתחה את פיה ושאבה באטיות לפיה את המים הקרים
היא סימנה לבנה להרחיק את הכוס אחרי שרווה מהמים.

בנה חזר למקומו בכיסא,היא הניחה את ידה על ידו וראתה מעיניו את הכאב הרב,את העינים הצועקות אליה שתישאר אבל
בליבה ידעה שהסוף קרב,שבקרוב תחזור אל המלאכים במרום.

ובן ראה בעיניה את ההבנה,והשלמה עם המציאות המרה,אם בעבר עוד היו לה כוחות ורצון להיחלם ברגע הזה בן הרגיש שהורם דגל לבן,לחישה קלה של שתיקה וכניעה למציאות.

הוא היכה על כל הימים בתחילת המחלה והידרדרות,שלא היה מבקר אותה בבית החולים.היה לו קשה להסתכל למציאות בעינים ולהבין שאמו חולה,היה לו קשה לראות אותה מחוברת למליוני המכשירים,להבין שאמו אינה פעילה כמו במצב רגיל.

הם לא דברו על זה,אבל חלקו את ההבנה,שלבן לקח זמן להגיע
לבית החולים הסיבה נבעה מכאב ומפחד לאבד,אי הסתכלות גרמה לו לחשוב שהקשים יעלמו יחד עם המחלה,אך בחצי שנה האחרונה,בשבע החודשים האחרונים משהו ישתנה.בן העביר את רוב זמנו בבית החולים,במציאת רופאים,במציאת תרופות, בחקירה על לוקמיה,עד שחשב להפוך לרופא בעצמו חייו.

״אני מצטער״בן לחש שהיא לחצה את כף ידו,היא ידעה בדיוק
על מה הוא מצטער,מה אוכל לו את הלב למרות הבנה בעינים
שיש בניהם היא גם ידעה שעד שמילים לא יצאו מפיו של בן
הוא לא ישלים עם עצמו,או עם מציאות העבר

״התנהגתי כמו ילד קטן,רציתי רק להאמין בלב שזו שפעת שתחלוף עם התרופה של הרופא,פחדתי לאבד אותך והאמנתי
שאם אקבור את הכל,אתעלם מהמצב,לא אדבר עליו אז יהיה
בסדר,ואני מצטער אם פגעתי בך,אם לרגע חשבת שלא אכפת
לי שאני שוכח אותך״הוא קרב את עצמו אליה שידה החמה
מנסה לחזק לרגע ללא מילים.

My story.Where stories live. Discover now