LOVE IS DIFFERENT

פרק ~23~ לנשום

"Beauty attracts the eye but personality computes the heart."

התיישבתי בכיתת המגמה תוהה האם ליאו יגיע.
וכמובן שהוא לא.
ליאו לא הגיע והשיעור כבר התחיל.
בטח הוא שוב מבריז...
הוא לא ענה לי להודעה בטח הוא ישן.
התחלתי לשרבט במחברת אחרי שסיימתי את המטלה שלי.
״היי , סליחה אפשר לשבת ?״ הרמתי את ראשי מהמחברת , עמד מולי נער שלא זיהיתי עם תלתלים שחורים ועיניים שהזכירו את שלי, ירוקות.
הוא פשוט עומד מחכה לי שהוריד את התיק מהכיסא ואפנה לו מקום.
״כן , סליחה״ חייכתי אליו.
״אתה טום נכון ?״ שאל מתיישב.
״איך ?״ שאלתי מופתע , אני לא אמרתי לו איך קוראים לי.
״יש לך מוניטין כאן״ חייך.
״או.קיי.. ״ אמרתי במבוכה.
רנה לא עדכנה אותי בזה.
״שמי קול״ הוציא מחברת ועיפרון והניח על השולחן.
״קול , נעים מאוד״ חייכתי אליו.
״אתה בכיתה שלי ?״ שאלתי
״כן , הצטרפתי היום״ חיוך וחשף את שיניו.
״מגניב מקווה שיהיה לך טוב כאן, מאיפה אתה בא?״
״סתם מאיזה חור ...״ אמר עם פרצוף חמוץ.
״אז ,מה עושים ?״ הסתכל על הדף שלי תוהה מה היה צריך לעשות.
״אממ״ הסתכלתי בדף כדי להיזכר, ״לכתוב את מה שמזכיר לך את החורף״ גיחכתי למראה פרצופו.
״איזה שטויות״ צחוק נפלט מפיו,
״כן ..״ חייכתי אליו.

״אז קול?״ רנה חזרה על שמו שוב כדי לדעת שלא טועה.
״כן קול״, אמר צוחק מעט.
״תצטרף אלינו לארוחת צהריים בקפיטריה״ הושיטה את שתי ידיה כאילו היא מלצרית כלפי השולחן שדין ורון ישבו. והם לא הבינו כלכך מה היא עושה.
״פשוט תשבי רנה״ הושבתי אותה.
״זה בסדר אם אני אשב כאן ?״ קול שאל וסימן על מושב ריק לידי.
״כן בטח״ הנהנתי ותפסתי את הצ׳יפס שקרץ לי כבר ממקודם.
״איך אני אוהב את יום שלישי״ רון חייך למראה הצ׳יפס והנקניקיות שהיו בצלחת שלו.
״אתה לא אוכל קול?״ שאלתי רואה שהוא לא נגע בצלחת שלו.
״לא, אני פשוט טבעוני , אז אני לא אוכל את זה ...״ אמר מסתכל על האוכל כאילו שהוא לא ראוי למאכל.
״בעיה שלך״ רון חייך ולקח את הצלחת שלו.
״רון אתה לא יכול פשוט לחטוף לו את הצלחת !״ רנה נזפה בו ,
״קול? מה מביא אותך אלינו?״ דין שאל. אני אוהב את הרצינות של דין.
״האמת טום.״ הסתכל עלי.
מבטו של דין ננעל על שלי.
״אני ?״ הסתכלתי אליו בולע את האוכל.
״סתם ..״ קרץ לי ,״פשוט היה נחמד לדבר איתך טום ואתה היחיד שהכרתי הבוקר... ״ ניסה להסביר את עצמו.
היה נראה שהוא לחוץ , הוא צייר עיגולים עם היד על השולחן בעוד כולם נועצים בו עיניים.
״טוב ,טום היה יותר גרוע שרק הגיע לכאן..״ רון גיחך.
״הי!״ משכתי את צומת ליבו.
״מה ? אתה ישר נרשמת לאומנות אני זוכר את היום הזה ...״
״גם קול באומנות ... ״רנה אמרה לא מסירה את מבטה מהאוכל.
הסתכלתי עליה עד שהיא הרימה את עיניה אליי ,
מה? מבטה שאל.
הרמתי גבה מנסה לרמוז לה מה עם צ׳ייס והסתכלתי לעבר שולחנו שישב שם.
היא ישר הורידה את מבטה ואני ידעתי שניצחתי
ליאו באמת טיפל בזה כמו שהבטיח.
״טוב חברים אני צריכה ללכת , יש לי שיעור !״ רנה קמה ממקומה מרימה את המגש שלה.
״אבל רק עכשיו ישבת ?״ רון הסתכל עליה לא מבין.
״ביי״ חייכתי ונופפתי בידי בעוד היא נעלמת במהירות.
״טום?״ דין הסתכל עלי מבין כמה דברים.
״מה ? זה שום דבר הכל בסדר״ חייכתי וראיתי את מבטו של קול מנסה לקראו אותי.