מצאתי אהבה ביום

פרק 12

מוכנים לפרק שישנה הכל?
------

התעוררתי והתארגנתי לבית הספר בזמן שדולב עוד ישן, כמה שהוא יפה, ציחצחתי שיניים ודולב נעמד מאחורי כבר לבוש, הוא לקח כמה בגדים מעידו, לא נראה לי שזה כל כך משנה לעידו.

"בוקר טוב" דולב אמר לי ונשק לי על הלחי, החזרתי לו נשיקה קטנה על השפתיים והלכתי להתלבש, שמתי גינס כחול צמוד עם קרעים בברך וחולצה בטן שחורה צמודה, "נראלי כדאי שתדעי שאני לא אוהב חולצות בטן" הוא הצביע על הבטן החשופה שלי, "אתה לא צריך לאהוב את זה, אתה לא זה שלובש את זה" התחכמתי וחייכתי חיוך מרוצה, "תחליפי חולצה בבקשה" דולב הסתכל עלי במבט מתחנן.
מי אני שאתנגד לו? אוף עם הפנים היפות האלו, "טוב" הנהנתי והוצאתי לו לשון.
"צא, תן להחליף חולצה", אמרתי, "ראיתי כבר הכל", צחקתי והחלפתי את החולצה לחולצה קצרה שחורה חלקה, נעלתי נעלי אדידס ויצאנו מהבית.

נכנסנו לבית ספר, ראיתי את אדל, נתתי לדולב נשיקה ופניתי לכיוון אדל, "אז אתם ביחד?" היא שאלה סקרנית, "כן" עניתי והסמקתי, אדל צרחה וחיבקה אותי, "מזל טוב", היא אמרה ואני הנהנתי, כל מי שהיה במסדרון הסתכל עלינו, איזה משוגעת חברה שלי.

נכנסנו לשיעור שלנו אחרי כמה דקות וראיתי את דולב נכנס אחרי כמה דקות עם פנס בעין, "מה קרה?" שאלתי מודאגת, "כלום, הכל בסדר, אני בסדר".
"דולב עם מי רבת מכות?", הוא היה כועס, "מה זה משנה, אמרתי שזה כלום" דולב הרים עלי את קולו.
לא אהבתי את הדיבור שלו כלפיי אז התיישבתי בשולחן ולא עניתי, הוא התיישב לידי והמבט על פניו השתנה, הוא היה רך יותר.

"שמעתי איזה אחד אמר שאת כוסית ושהוא מת לעשות אותך אז החטפתי לו קצת מכות", דולב אמר והיה לו מבט מבויש, לא ידעתי מה להגיד, הייתי בהלם.
"אתה לא היית חייב לעשות את זה, זה סתם דיבורים חיים שלי, לא משנה מה הם יגידו, אני שלך והם לא יכולו לעשות כלום חוץ מלדבר" אמרתי לו וראיתי חיוך קטן עולה על פניו, "אני אוהבת אותך", סובבתי את פניו אלי ונישקתי אותו, "גם אני אותך" הוא אמר והמורה נכנסה.

קיבלתי הודעה מעידו," את תוכלי לחזור ברגל היום הביתה? אני מבריז"
"כן" שלחתי לו חזרה והוא השיב עם אימוג'י של נשיקה.

הייתי בדרך הביתה וראיתי מכונית שחורה נוסעת בעקבותיי במשך כמה דקות, נלחצתי קצת והתקשרתי לאדל, לא רציתי להלחיץ את עידו או את דולב.
 
-שיחת פאלפון עם אדל-
אני- "היי"
אדל- "היי מה קורה?"
אני- "בסדר"
אדל- "את לא נשמעת בסדר, קרה משהו?"
אני- "אני הולכת הביתה כבר 10 דקות ויש איזה רכב שחור שנוסע אחרי כל הזמן הזה"
אדל- "את בטוחה שהוא נוסע אחרייך? יכול להיות זאת סתם אי הבנה"
אני- "כן אני בטוחה, אני בטוחה ב100%"
אדל- "תנסי לעשות איזושהי פנייה לכיוון שונה ותגידי לי אם הוא עדיין נוסע אחרייך"
אני- "פניתי לכיוון ההפוך מהרחוב שלי"
אדל- "יופי, הרכב עדיין מאחורייך?"
אני- "כן, אדל אני מתה מפחד"
אדל- "אני מתקשרת לעידו"
אני- "אני לא רוצה להלחיץ אותו, אולי אני סתם פרנואידית"
אדל- "ואולי את לא ומשהו יכול לקרות לך"
אני- "אני לא יודעת"
אדל- "אני מתקשרת"
אני- "הוא נוסע יותר מהר ועכשיו הרכב לידי"
אדל- "א-נ-י ל-א שומ-ע-ת אות-ך"

הקליטה אבדה ולא שמעתי את אדל, ראיתי את הדלת של הרכב נפתחת ואזרתי את כל כוחי והתחלתי לרוץ, בנאדם יצא מהרכב, הוא לבש מסכה שחורה ורץ אחרי, ניסיתי לרוץ כמה שיותר מהר אבל הוא היה יותר מהיר ממני והוא הצליח לעקוף אותי ותפס לי את הידיים, הרגשתי חסרת אונים, פחדתי כל כך.

ניסיתי לצרוח, ניסיתי להוציא מילים מפי אבל חסמו לי את הפה עם יד, ניסיתי להתנגד אך הם היו יותר חזקים ממני, לא ידעתי כמה הם היו אבל זה לא היה אחד, מישהו שם לי שק על הראש ואחר החזיק לי את הידיים, רעדתי, קפאתי במקום מהמחשבה של מה עלול לעלות גורלי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מה אתם חושבים על הפרק?

בבקשה תלחצו על הכוכב ותעזרו לסיפור לגדול💫