בפרק הזה תופיע נקודת המבט של סהר
*
"בוקר טוב נסיכה", שמעתי את קולו של סער, 'ממתי הוא קורא לי נסיכה?' שאלתי את עצמי, הוא כל הזמן קורא לי פרינססה.
הוא נשק לי על הלחי בעדינות והייתי בהלם, זה היה כל כך שונה ממה שהיה עד עכשיו, חלק ממני רצה שהוא ינשק אותי וחלק אחר נרתע ממנו, מה לא בסדר איתי?
"בוקר", אמרתי בקרירות, לא נותנת לו להשפיע עלי.
"את צריכה להיות שמחה יותר נסיכה, היום את יוצאת מהחדר הנורא הזה", מה?, רגע, אני יוצאת מפה, אף פעם לא הרגשתי כל כך שמחה כמו שאני מרגישה עכשיו אבל ניסיתי לא להראות את זה כלפי חוץ כדי לא לתת לו סיפוק, הוא לקח אותי מחיי.
"לאן?" שאלתי בקרירות למרות שבפנים רציתי לקפוץ עליו לחבק אותי, 'מה עובר עליך? הוא פאקינג חטף אותך', דיברתי אל עצמי בראש אבל המחשבה נקטעה כהרגשתי את שפתיו על שפתיי בצורה הכי עדינה שיש.
"וואו", אמרתי בלחש אחרי שהוא התנתק ממני, "אל תיהיי אדישה כלפי, זה מכאיב לי", הוא אמר וליטף את פני.
"אני שנייה חוזר יפה שלי", הוא יצא מהחדר אפילו מבלי לסגור את הדלת, נראלי סהר השתגע, 'יפה שלי?' מה עובר עליו, הוא כל כך שמח היום, עברה בראשי המחשבה פשוט לצאת מהדלת ולברוח אבל זאת לא הייתה מחשבה טובה.
הוא נכנס לחדר אחרי שתי דקות עם תיק גב לבן, "קחי נסיכה, תתלבשי ואני אקח אותך למקום טוב יותר". לבשתי את הבגדים שהוא הביא לי, הוא הביא לי גינס שחור צמוד וחולצה לבנה שגדולה עלי בכמה מידות ולחולצה היה את הריח של סהר, אני חושבת שאני מתמכרת לריח.
"יאללה בואי איתי נסיכה", הוא הושיט לי את ידו, יצאנו מהחדר יד ביד, התהלכנו במסדרון ארוך שלא הכיל עוד חדרים, ועלינו במעלית שתי קומות.
"אני צריך עכשיו שתעצמי את עינייך עד שנצא מהביניין, אני סומך עלייך", 'הוא סומך עליי?' טוב אני אעשה מה שהוא מבקש, אני רק אענש אם אני אתנגד.
הוא הרים אותי כמו שמרימים כלה והתאפקתי לא לפתוח את עיני.
"את יכולה לפתוח את עינייך", סהר אמר ופתחתי אותם, מולי עמדה מכונית יוקרתית שכנראה ניסע בה למקום שסהר לוקח אותי. "סהר", הוא סובב את הראש לעברי, "כן נסיכה?", אני צריכה עוד זמן להתרגל לכינוי החדש.
"כמה זמן הייתי בחדר ההוא?, הוא חשב לשנייה, "חמישה ימים", הוא ענה במהירות, 'חמישה ימים???' וואו.
---
"הגענו", הצצתי מחוץ לחלון של הרכב והייתי בשוק, הגענו לארמון, והוא היה מוקף שומרים, לפחות עשרה שומרים עמדו בכניסה ועוד ארבעים הקיפו את הבית.
"זה הבית שלי ועכשיו הוא גם שלך", סהר אמר אחרי שיצאנו מהאוטו, שומר שעמד ליד הדלת פתח את הדלת ונכנסנו אל תוך הבית.
אין לי מילים.
-נקודת המבט של סהר-
הבנתי שאם אני רוצה שהיא תיהיה שלי אני צריך לשנות גישה, גם ככה אני אצטרך לספר לה את כל האמת עוד מעט.
הסתכלתי על פניה שהיו בהלם מהבית אליו נכנסה, "את עוד תתרגלי", אמרתי והיא נענעה את ראשה לשלילה, "לא נראלי" היא אמרה ואני צחקתי.
עלינו במדרגות אחרי שעשיתי לה סיבוב בבית ועכשיו נשארו רק הקומות העליוניות.
עלינו לקומה שנייה, שם נמצאים חדרי השינה, שלי ושל רוני וגם עוד כמה חדרי שינה מיותרים שבינהן חדר השינה של ההורים שלי, לא נגעתי בו מאותו יום.
עיצבתי את החדר של רוני בזמן שהיא הייתה בבניין האחר שלי, אני מקווה שהיא תאהב אותו.
"זה חדר השינה שלך", היא נכנסה ושוב הבעת פניה השתנה והיא הייתה המומה.
"הוא כל כך יפה", היא התרגשה וקפצה עלי אך מיהרה לרדת ונסתה לשמור על קור רוח, זה לא יעבוד לה לעוד הרבה זמן.
"טוב נסיכה עוד דבר אחד, את יכולה לטייל בגן כמה שאת רוצה ואת יכולה לרדת לקומה הראשונה מתי שאת רוצה אבל אסור לך להכנס לחדר שלי בלי רשותי ואסור לך לעלות לקומה שלישית, מובן?" היא הנהנה ונשקתי לה על המצח, "טוב אני חייב לעוף לעבוד, נתראה בערב" יצאתי מהחדר ואפשרתי לה לעשות כרצונה.
אם היא תפר את דבריי, אני מיד אדע על כך והיא תענש ברגע שאחזור לבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סוף סוף נקודת המבט של סהר, מה אתם חושבים?
אל תשכחו ללחוץ על הכוכב❤
30 הצבעות וממשיכה❤
YOU ARE READING
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
