אני כל כך מצטערת שהייתם צריכים לחכות כל אך הרבה בשביל הפרק אבל יש עלי כל כך הרבה עומס, היו לי כבר שני מבחנים גדולים והכל כל כך מלחיץ.
בנוסף לכל הבלאגן של הלימודים אני גם עוברת בית אז לא היה לי זמן בכלל לעצמי או כדי לכתוב פרק.
אני מקווה שיש פה עדיין קוראים ולא נעלמתם לי! שוב אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעלות את הפרק❤
תצביעו ותגיבו את דעתכם עליו❤
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?", אדל שאלה אותי, הנהנתי וקיפלתי את בגדי אל תוך המזוודה.
"ואת לא רוצה שאני אבוא איתך, נכון?", היא שאלה ואני הרהרתי לשנייה, "אם את תבואי רק כדי לשמור עלי ולהטיף לי מוסר, אני מעדיפה שלא תבואי", הוא הסתכלה עלי בכעס ואני גילגלתי עיניים.
"אני רצינית אדל, אני נוסעת בשביל להשתחרר ולהנות, לשכוח מכל מה שמתחולל."
"ואנחנו נספיק להגיע חזרה בזמן לגיוס שלי?", היא שאלה ואני הנהנתי, "הגיוס שלך עוד שבועיים, אנחנו ניסע לשבוע וחצי ונחזור", היא הנהנה ואני קפצתי מאושר.
"מה עם הערעור שלך? לגבי הגיוס?", אדל שאלה ואני הרמתי כתפיים, לא ידעתי מה קורה איתו, אני יודעת שאני רוצה להתגייס, תמיד רציתי אבל מאז הירי משהו השתנה.
אין לי אישור להתגייס בגלל כל הצלקות הקשות שיש לי בגוף וגם בגלל הירי, הרופא אמר שאני לא יכולה להתגייס.
"מוכנה?", שאלתי את אדל כשהיא סגרה את המזוודה שלה, היא הנהנה והושיטה לי את הפלאפון שלי, 23 שיחות שלא נענו מ-"בעלי", אני צריכה לשנות את השם בדחיפות, אני כבר לא יודעת אם אנחנו טובים אחד לשני וזאת אומרת שאני לא בטוחה שתתקיים חתונה.
זה לא אומר שאני אהיה סהר, כרגע.
"??", שלחתי את ההודעה לרוס ואחרי שניה התקבלה תגובה.
"את רצינית? אחרי כל מה שעברנו ביחד, את פשוט החזרת לי את הטבעת בטענה שאת לא יכולה כרגע? אין לך זכות כזאת.
גם אני בנאדם, אני אוהב אותך יותר מאת עצמי.
ואת חושבת שאת יכולה לעזוב את הכל ככה, להזמין כרטיסי טיסה ולטוס לאן שבא לך בלי אפילו לדבר איתי? מגיע לי הסבר, וכדאי שהוא יהיה טוב".
ישבתי מול המסך ובהיתי בהודעה, "נדבר כשאני אחזור", שלחתי בתגובה וכיביתי את הפאלפון.
--
"לאס וגאס הנה אנחנו באות", אמרתי בסוג של צעקה ואדל צחקה בזמן שיצאנו מהדיוטי פרי.
התנגשתי במשהו ונפלתי אחורה.
"את בסדר?" שמעתי קול לא מוכר שמרים אותי לעמוד, הסתכלתי עליו והוא היה כל כך חתיך, אחרי כמה דקות של בהייה וקריצות מהצד של אדל וגלגול עיניים שלי, הנהנתי אליו, "יש לי הרגשה שעוד ניפגש".
הוא אמר ואני חייכתי אליו בבלבול, הוא התקדם לצד השני ואני המשכתי ללכת יד ביד עם אדל.
--
"הגענו ללאס וגאס בייבי", אדל אמרה ואני צחקתי, "לעזור לכן?", נהג מונית מבוגר ניגש אלינו ואנחנו הנהנו עם חיוך על הפנים שנמתח מאוזן לאוזן.
בכל זאת, אנחנו בלאס וגאס!
הנהג הכניס את המזוודות לתא מטען ופתח לנו את הדלת האחורית כדי שנכנס.
VOUS LISEZ
מצאתי אהבה ביום
Roman d'amourרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
