הנושא: רובוט, סביון, כעס
--------------------------------------------------------------
רוברט הידק את חליפת החלל שלו ועבר לבדוק את התא הבא
"רוווברררט!"
"כן, לארי?" אמר רוברט בקול סבלני
"חשבתי על אחד חדש" חרק הקול המכאני ברמקולים שהיו קבועים בדפנות המסדרון "רוצה לשמוע?"
"תמיד"
הקול שברמקולים פצפץ כשהבינה המלאכותית אירגנה את מחשבותיה ביתר זהירות
"מה זה גדול, שחור ועושה בו?"
"מה?"
"האיש השמן!"
הקול שברמקולים התפוצץ מצחוק, שדעך במהירות
"זה... לא היה מצחיק?"
"לא בדיוק" אמר רוברט בעודו מציץ באשנב התא הנוכחי. נראה שהכל בסדר. "אמרתי לך שבדיחות על המלחמה פחות יגרמו לאנשים לצחוק, זה זיכרון כואב"
"אבל יש בדיחות שחורות! אתה הסברת לי את זה!"
רוברט נאנח "בדיחות שחורות עובדות רק אחרי שהכאב נעלם" הוא הסביר בעודו בודק תא נוסף "לכן אני לא צוחק"
בפנים, בתוך התא, צפה לה אישה מחוסרת הכרה בתוך נוזל. רוברט בדק את הנתונים שעל גבי המסך והנהן לעצמו
"אההה, הבנתי" אמרה הבינה המלאכותית "אני מקווה שלא פגעתי ברגשותך"
"לא לא, בכלל לא"
שתיקה קצרה השתררה
"רוברט?"
"כן?"
"מתי הכאב ייעלם? עברו כבר שנתיים"
רוברט נעצר לרגע באמצע הבדיקה, ואחר כך המשיך
"עוד לא" הוא אמר, כאילו לעצמו "אבל בקרוב"
"לפי הידע שבמאגרים שלי, אבל אנושי צריך לקחת כמה חודשים"
"טוב, כל כדור הארץ הושמד. זה טבעי שהאבל שלי יהיה קצת יותר ארוך, לא?"
"באמת?"
"כן"
"זה היה מאוד לא חכם, להשמיד את עצמכם. תזכיר לי למה עשיתם את זה?"
רוברט הביט במצלמה. אם יש משהו שלארי לא הצליח להבין, זה רגשות.
"אתה מבין" הוא אמר בעודו פונה לעבר גשר הפיקוד "היינו כל כך מסוכסכים, כל כך מפולגים, כך שלא היה אכפת לנו שאנחנו נמות אם האויב ימות גם הוא"
הרמקולים השתתקו בעודם מעבדים את המידע החדש
"ופה אני ואתה נכנסים לתמונה" אמר רוברט "זוכר?"
"כן כן, אני יודע את הגדרות התפקיד שלי. אני פשוט לא חושב שזה רעיון טוב. לא היה פתרון אחר? יכולתם לנסות לדבר, להבין אחד את השני"
"זה היה מאוחר מידי" אמר רוברט בשקט בעודו ניגש ללוח הבקרה ומסיר את המכסה מעל כפתור אדום וגדול "למין האנושי מגיעה התחלה חדשה, אבל בנפרד, כדי שהם לא יפגעו אחד בשני יותר"
"אני מוכן כשאתה מוכן, רוברט"
"אם ככה, מבצע סביון יוצא לדרך" אמר רוברט.
הוא לחץ על הכפתור
אלפי תאים התנתקו מספינת האם הדקה. כל אחד מהם צף בחלל בעודו מתכוונן אל כוכב היעד, שם הוא ינחית וישחרר את הנוסע היחיד שלו לחיות על הכוכב. לבד. לנצח
רוברט צפה בכל החלליות עושות את דרכן.
הרחק ממנו ומאחת מהשנייה
"תביע משאלה"
