הנושא: היום האחרון לפני סוף העולם
--------------------------------------------------------------
אפר ירד מהשמיים
אדם גרר את נטלי על פני העיר ההרוסה ומוכת הקרינה.
"אדם" אמרה נטלי בקול חלוש "עזוב אותי. תציל את עצמך"
אדם עצר והביט בה. הוא זכר אותה כשהייתה יפה, לפני שהשיער והשיניים שלה נשרו בגלל הקרינה ועורה התקמט עד שדמה לשקית ניילון
בהתחלה, זה היה משבר האנרגיה
מקורות האנרגיה הטבעיים הלכו ונוצלו, אבל בני האדם לא הפסיקו לצרוך ולבזבז. ממשלות העולם ותאגידים החלו להאבק על המשאבים ההולכים ומתכלים
ואז החלו מלחמות הגרעין
מליוני בני אדם נמחו מעל האדמה בין רגע, בעוד כדור הארץ הגוסס כבר ממילא נאנק תחת ההתקפות. סדקים עמוקים נפערו בלוחות הטקטונים, ומי שלא נהרג מההפגזות מת בצונאמי או ברעידות אדמה. אדם ונטלי היו בין ברי המזל שנגזר עליהם למות באיטיות מהרעלת הקרינה החמורה
"אדם..." אמרה נטלי וקרסה בין זרועותיו "אני... אני..."
והיא מתה
"לא..." הוא מלמל "לאאא!!! אל תשאירי אותי לבד!"
"נראה, גבירותיי ורבותי" הכריז קול רועם "שיש לנו מנצח!"
אדם מצמץ בתדהמה. הקול המוגבר בקע מחללית צבעונית שירדה בססגוניות מהשמיים האפורים. היא נחתה מולו ברכות, ומתוכה יצא בגאון חייזר נלהב חנוט בחליפה מהודרת. הוא היה גבוה וירוק, והיה לו שפם צרפתי מזעזע
"ברכותיי, אדם! אתה בן האנוש האחרון ששרד על כדור הארץ, ועל כן אתה הזוכה שלנו! הריעו לאדם המאושר!"
אורות נוצצים הבזיקו ותקתקו סביבם, מנציחים את הרגע. הרחק משם, בליוני צופים הריעו למנצח בכל רחבי הגלקסיה.
אדם גילה שהרבה יותר קל לו לדבר משחשב
"אתם... עשיתם את זה?"
"לא הייתי לוקח את כל הקרדיט!" צחק החייזר וטפח על גבו "ההרס העצמי הזה הוא מאה אחוז עבודה אנושית! אנחנו רק הסתתרנו וצפינו!"
"אבל יכולתם לעזור!" מחה אדם "יכולתם להציל אותנו!"
"להציל אתכם מעצמכם?" החייזר נענע בראשו "את זה אף אחד לא יכול לעשות. וחוץ מזה, זה היה מונע ממך לקבל את הפרס שלך! בזכותכם, היינו הריאליטי הכי חם בגלקסיה אלפי שנים! בקש כל דבר- בגבולות ההיגיון, כמובן- ותקבל אותו"
אדם מצמץ "כל דבר?"
"טוב, מן הסתם לא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור-"
"אני רוצה את כדור הארץ. תתקנו אותו ותתנו לי דרך לחיות עליו ולהשאיר אחריי מורשת"
חיוכו של החייזר נראה מאולץ פתאום "אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? אתה יכול להיות עשיר, מפורסם-"
"אני לא רוצה את זה. אני רוצה להחיות את האנושות מחדש"
"טוב ויפה" נאנח החייזר "ננקה את נזקי הקרינה ונדביק את השברים, ונשבט לך נקבת אדם יפה מהרקמות שבצלע שלך" אמר החייזר ופנה ממנו והלאה
"למה הם תמיד בוחרים באותו הדבר?" מלמל תחת שפמו
