פרק 16:

2.5K 77 3
                                    

הגענו לבסיס והחנתי את הרכב, יצאנו ממנו ואני ותום נגשנו לבגאז׳ לקחת את התיקים.
״את צריכה עזרה?״ שניהם שאלו ביחד והביטו בי בדאגה,
״אוקי תקשיבו, אני יודעת שקרה מה שקרה וזה מזעזע, אבל בבקשה מכם, שזה לא יצא לאף אחד. תתנהגו כאילו הכל רגיל, כשנהיה לבד תשאלו מה שאתם רוצים.״ הם הנהנו ונכנסנו לבסיס, ברחתי במהירות לחדר שלי, הנחתי את התיק וניקיתי את הדם שזלג מהגבה שלי, ׳נחתכתי בלב.׳
יצאתי לפרגולה יושבת ליד אביאל ומחכה לחיילים שלי שיגיעו, לקחתי סגריה מהחפיסה שלו והוא הביט בי המום הרמתי גבה לכיוונו והוא נאנח והושיט לי אש.
׳אני לא אתן לעצמי ליפול בגלל דבר כזה.׳
״עזוב, אין מצב. אני לא אהרוס את הבריאות שלי בגלל החרא הזה״

שיחה נכנסת מ-אביאור שלי:
נאנחתי והחלקתי את האצבע על המסך , הצמדתי את הטלפון אל אוזניי וחיכיתי שידבר.
״קטנה? הגעת?״ הוא שאל בדאגה וגיכחתי בעצבות,
״כ..כן לפני כמה קטנות.״ אמרתי והקול שלי התחיל קצת להשבר, הדמעות חנקו את גרוני.
״הכל בסדר? הנסיעה עברה בשלום?״ שאל ועצמתי את עיניי בכאב. ׳חיללו את הגוף שלי אביאור.׳
״כן אביאור״ קולי היה קר ואדיש, זה לא הגיע לו, ׳הוא לא זה שאנ..׳ עדיף לי לשתוק.
״אוקי קטנה, אני לא אלחץ עלייך. איך היה עם מרום?״ שאל והלב שלי התחמם מעט, אך עדיין הכאב לא עזב אותי.
״אנחנו מאורסים״ אמרתי וגיכחתי בזיוף בזמן שבחנתי את הנעליים שלי.
״מה?!״ הקול שלו הדגיש את השמחה שבקעה ממנו,
״מה אתה כלכך שמח, לא ידעתי שאתה רוצה שאני אנשא למרום״ אמרתי באדישות ושמעתי אותו צוחק.
״מה זאת אומרת מאורסים יסמין?״ הוא ווידא שזה נכון וזה גרם לי להשפיל את פניי ולמבט אדיש מדי לעלות עליהן.
״לא באמת ידביל, תשאל אותו הוא יסביר לך, אני צריכה לנתק.״ הוא נפרד ממני לשלום וניתקנו את השיחה.

הבטתי באביאל שישב לצידי וחייך לי חיוך עדין מנסה לשפר את מצב הרוח שלי ״אני רק מקווה שמישהו לא יבוא לתת לי חיבוק ואני ארתע ממנו.״ זה יסגיר את הכל..
״יהיה בסדר חיים שלי, את רוצה שאני אטפל בזה?״ שאל בחמימות והנדתי בראשי.
״זה בסדר, אני צריכה להתמודד.״

״איך היה לכם הסופש גדוד שקד?״ שאלתי בקול כשאני עומדת מול החיילים שלי שעומדים בח׳. כולם מחאו כפיים ושרקו בתגובה, סימן שהיה סופש מהסרטים.
״יופי, שמחה לשמוע. קדימה. תתעוררו על החיים שלכם, אנחנו בצה״ל ויש לכם אימון בוקר.״ אמרתי בקשיחות ועדן העז לפתוח את הפה שלו. ׳עשית טעות גבר.׳
״מה אימון בוקר מה אנחנו בטירונות?!״ הוא שלח את ידו בערסיות לכיווני והתקדמתי אליו בקשיחות, ״לא הבנתי עדן, על מי אתה חושב שאתה צועק?״ קולי היה קר הבטתי בו במבט חודר וכבוי מכל רגש, החיילים שלי בחיים לא ראו אותי ככה. אביאל ותום הביטו אחד בשני בעצבות וזה עדיין לא עניין אותי.
״תהנה מלעשות את המסלול פעמיים״ הוא השפיל את מבטו והתקדמתי חזרה למקום שלי, ״קיבלת שמירת לילה, תהנה.״ לא הבטתי בו בכלל והמשכתי ״ריצה מסביב למתחם, המסלול הקבוע.״ הבטתי בהם
״משוחררים.״

״אה המפקדת?״ וייס שסיים ביחד עם תום ואביאל את המסלול פנה אליי ״מה קורה וייס? איך היה בבית?״ שאלתי ושמתי את ידיי בכיסים נמנעת מכל מגע.
״באנה את בסדר? חתיכת חתך יש לך שם״ הוא בחן את פניי ועצמתי את עיניי בכאב, הוא שם את ידו על כתפי, ונרתעתי אחורה. ׳מה קורה לי?׳
״תוריד את היד שלך וויס.״ אביאל תקף אותו ווייס נרתע
״וואה וואה אח שלי מצטער, לא ידעתי שיש משהו בינו לבינה״ הוא הרים את ידיו כחף מפשע והבטתי בו במבט רוצח.
״אם לא היית חייל שלי הייתי גורמת לך להצטער על מה שאמרת עכשיו, תהנה בשמירת לילה עם עדן.״ התקדמתי לכיוון אביאל והנהנתי כאות תודה.
״יסמין.. אל תגיבי ככה, זה מעורר חשד.״ אביאל אמר לי בשקט
״זה יוצא ממני לבד, אני אנסה.״ הנהנתי לכיוונו והלכתי.

יסמין.Where stories live. Discover now