יסמין.

פרק 67:

״חכי שניה..״ שמעתי את קולו של מרום והרגשתי יד אוחזת בידי מונעת ממני להתקדם, ״למה לי?״ שאלתי ושיחררתי את ידי ממנו מרגישה את הרוח הקרירה מלטפת את פניי,
״יסמין אני לא מבין..״ הוא אמר בכאב והבטתי בו בהלם,
״אתה עושה את עצמך מרום? נראה לך שכיף לי שפתאום באמצא הדייט שלנו איזו בחורה צצה ואתה מדבר איתה עליכם? ועוד בזמן שהעבר וההווה שלך יושבים לך מול הפרצוף, ובמקרה העבר וההווה האלה הם אני! ואני עוד יושבת שם מושפלת ונותנת לזה לקרות במקום לרסן את שניכם.״ אמרתי בקול והוא הביט בי פגוע, מה שמנע ממני לצעוק עליו את כל מה שאמרתי זו הסיבה שאנחנו ברחוב.
״יסמין אני מצטער..״ הוא אמר בכאב ובא לגעת בידי,
״תתרחק ממני, בסדר? אני אפילו לא יודעת מה זה, אבל זה נגמר.״ אמרתי בקשיחות והתחלתי ללכת הביתה, בפעם השניה.

נקודת מבט מרום:
היא פשוט זרקה אותנו לפח והלכה.
וזה שורף.. זה מרגיש כאילו היא דקרה אותי בלב סובבה את הסכין ואחרי זה נתנה לעוד מיליון אנשים לשחק בי כדורגל.
כנראה שמה שאני מרגיש עכשיו זה מה שהיא הרגישה לפני ארבע שנים.
מגיע לי, מגיע לי גם אם היא באמת הייתה עושה את זה.
אבל על הזין שלי, אני אנוכי מדי, אני לא יכול לתת לה ללכת. אני לא יכול לדמיין שמישהו אחר מנשק אותה ובטח שלא מזיין אותה. אני לא יכול להסכים לזה שהיא תגיד למישהו אחר שהיא אוהבת אותו. ״אז למה אני נותן לה ללכת?!״ דפקתי את ידי במצחי ורצתי אליה, להחזיר אותה אליי.

נקודת מבט יסמין:
המשכתי ללכת קופאת מקור ויד תפסה בידי וסובבה אותי,
לא הופתעתי לפגוש במבט של מרום אבל את המבט הזה לא הצלחתי לפענח..
״לפעמים אני אפילו לא יודע אם כדאי לי להמשיך להלחם עלייך, כי אני לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שתעיפי אותי ממך. אבל אני מעיף את המחשבה הזאת בזריז כי אני אנוכי מדי יסמין. אני לא מסוגל לדמיין את הרגע שבו תגידי למישהו אחר שאת אוהבת אותו. אין, אני לא מסוגל לדמיין את זה שמישהו אחר יגע בך, לא אם זה בשביל לחבק אותך ובטח שלא בשביל לזיין אותך.
אני מצטער אבל כל עוד לא תגידי לי שאת לא רוצה אותי יותר, שעשיתי הכל וזה עדיין לא מספיק בשבילך, רק אז אני אתן לך ללכת יסמין. וכל עוד לא אמרת לי את זה, אין מצב שאני משחרר אותך. אני לא יכול לתת לעצמי לחיות בלעדייך.״ הוא אמר ודמעות חנקו את גרוני,
״אבל יודעת מה יסמין? זה דפוק, זה דפוק כי אני כלכך מנסה אבל כל פעם משהו אחר גורם לך ללכת ממני, ואת פאקינג הולכת במקום להלחם עליי! תגידי לי עכשיו אם שווה לי להלחם עלייך או שעדיף כבר שאני אשחרר אותך, ואתן לך ללכת.״ הוא הביט בי בכאב ונראה אבוד מתמיד.
״אני לא יודעת..״ עניתי והשפלתי את מבטי, להביט בעיניו זה כואב מדי כרגע.
׳פעם אני רוצה אותו קרוב ופעם אני רוצה אותו רחוק, וכל הבלבול הזה בגלל דבר קטן שלו שגדל אצלי בבטן..׳
״את רצינית איתי?״ הוא שאל והביט בעיניי בהפתעה, אבל שתקתי.. לא העזתי להוציא מילה.
״אני שונא את זה שאני הופך להיות סמרטוט לידך.״ הוא גיכח בזמן שהוא הביט בי בכאב בפעם האחרונה והתחיל ללכת.

״אל תלך מרום..״ אמרתי בשקט ותפסתי בידו,
״מה יסמין מה?! את מבינה את זה שאני כבר לא יודע מה לעשות איתך? את מבינה את זה שאת גורמת לי ללכת?״ הוא תפס בפניי והביט בי במבט אבוד, רכנתי אליו והוא היה נראה מבולבל מעט, הבטתי בעיניו ואז בשפתיו והצמדתי את שפתינו, הוא נכנע לנשיקה ואחז בפניי מצמיד אותי אליו יותר.
׳מאז ומתמיד הרגשת נכון מרום. אני פשוט לא יודעת איך אני אמורה להגיד לך את זה.׳
״לא יסמין לא..״ הוא התנתק ממני ואמר בשקט בזמן שראשינו צמודים. ״הגיע הזמן שתחליטי.״ הוא אמר והתרחק ממני מעט.
״את רוצה אותי בחיים שלך או שאת בוחרת לתת לי לוותר עלינו? והפעם לתמיד.״ הוא אמר והביט בעיניי,
׳כוסעמק יסמין הוא האבא של הדבר הזה שאת אפילו לא מסוגלת להגיד אותו.׳
״אני לא רוצה לוותר עלייך מרום, אף פעם..״ אמרתי בשקט והדמעות בגדו בעיניי והשאירו שבילים שקופים על לחיי.
״אז תפסיקי כבר להרוס את הסיכוי הקטן שיש לי להחזיר אותך אליי, ועוד יותר תפסיקי לגרום לי לוותר.״ הוא אמר וניגב את דמעותיי, ״אני אוהבת אותך כלכך מרום..״ לחשתי והדמעות יתגברו. ״אני אוהב אותך יסמין שלי. וזהו.. שום דבר אחר לא משנה יותר, העולם יכול להשרף מצידי. אני שלך יפייפיה שלי ואני מבטיח לך שאני לא הולך. אני לא יודע איך את עושה את זה אבל.. כשאת כאן העולם שלי נעצר יסמין, כשאני מסתכל הכי רחוק אני רואה אותך.״ הוא אמר בשקט וליטף אל לחיי,
״בואי נלך מפה..״ הוא הוסיף וצחק ואני הנהנתי בחיוך כמו ילדה טובה.