יסמין.

פרק 88:

״תנשמי עמוק יפייפיה שלי, עוד כמה דקות זה נגמר אני מבטיח.״ מרום אמר והחזיק את ידי,
״אלוהים..״ נאנחתי בדמעות ולחצתי בחוזקה את ידו של מרום.
״זהו, תלחצי חזק.״ המיילדת אמרה ומילאתי אחר פקודותיה, הכאב הזה לא נורמלי, הכל מסתחרר סביבי וכל מה שבא לי זה שהילד שלנו יצא ממני כבר, אני לא עומדת הכאב הזה יותר..
הכאב התעצם כלכך ולפתע הרגשתי הקלה לא נורמלית,
נשמתי עמוק והבטתי במרום שנושך את שפתיו, הניצוץ שבעיניו הופיע והכאב שבתוכי התפוגג ממבט אחד מלא אהבה שלו.
קול של תינוק בוכה קטע את מחשבותיי על הגבר שלי, על האבא של הילד שלי.. הלב שלי החסיר פעימה.
״עשינו את זה יפייפיה.״ מרום אמר בשקט ונישק את שפתיי.
הצמרמורת כבשה כל חלק וחלק בגופי ונשכתי את שפתיי בתהרגשות, ״אפשר לסמן וי.״ אמרתי לו בשקט וחייכתי בחמימות.
״אנחנו נשטוף אותו ותוכלו לראות אותו, בסדר?״ המיילדת שאלה והנהנתי בחיוך, ״תודה רבה לך.״ אמרתי בעדינות והיא חייכה אליי חיוך עדין ויפה.
״יפייפיה?״ מרום שאל והביט בעיניי בזמן שהוא מתיישב לצידי, ״אהוב שלי..״ אמרתי והוא ליטף את פניי ברכות, החום גוף שלו חימם אותי והתכרבלתי בידיו הנעימות.
״טלאור כהן?״ שאלתי בחיוך והניצוץ שבעיניו המיס אותי,
״טלאור כהן.״ הוא חייך את החיוך הזה שלו ונישק את שפתיי.
הטעם המתוק שלו מילא את שפתיי וחייכתי אליו.
אני פשוט אוהבת אותך, מרום כהן.
הגבר שלי.

״הבאתי לך משהו..״ מרום אמר בשקט והבטתי בו בשאלה,
״אני מקווה שתאהבי.״ הוא הוסיף והוציא מכיסו קופסה מרובעת וקטנה, ״לסט שלך.״ הוא אמר בשקט ופתח אותה, הבטתי בחיוך בטבעת היפייפיה והעדינה שנחה בקופסה.
טבעת עגולה ושורת יהלומים קטנה נמצאת עליה, ומחוברת אליה רגל קטנטנה של תינוק. (בתמונה.)
״היא יפייפיה מרום..״ אמרתי בחיוך והוא חייך אליי ונשך את שפתיו.
״כמעט כמוך.״ הוא אמר לי בשקט וליטף את פניי בעדינות.
״אני..״ אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי את אצבעותיי,
״את מה קטנה?״ הוא שאל והפנט אותי עם עיניו המדהימות.
״אני אוהבת אותך..״ אמרתי בשקט והחיוך היפה שלו עלה על שפתיו, ״אני אוהב אותך יותר.״ הוא אמר ונישק את שתי ידיי
״את מסכימה לי?״ הוא שאל בעדינות והנהנתי בחיוך.
הוא לקח את ידי השמאלית ושם את הטבעת על הקמיצה שלי ליד הטבעת של הכתר, הטבעת הראשונה. (פרק 14)

״מוכנים?״ המיילדת הציצה עם ראשה אל תוך החדר והסתירה את שאר גופה עם הדלת.
הלחץ התחיל לחלחל בי, עוד לא נפל לי האסימון שאני אמא.. ״אני..״ גמגמתי, גופי התחיל לרעוד ולפתע הרגשתי את ידו של מרום אוחזת בידי, ״אנחנו נהיה בסדר, יפייפיה.״ הוא אמר לי ברכות והביט בי בחיוך חמים. נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי בפחד, ״אנחנו מוכנים..״ אמרתי בשקט והבטתי בפניו של מרום בהיסוס, אני כלכך מפחדת.. מרום נישק את ידי ותוך כמה שניות המיילדת כבר הייתה מולי עם התינוק שלי בידיה.
״מי ראשון?״ היא שאלה ואני המשכתי להביט בתינוק היפייפה שנח בין זרועותיה.
״הוא.״ אמרתי בהחלטיות והיא ומרום צחקו עליי בשקט,
״את תהיי בסדר, אני מבטיחה.״ היא אמרה בעדינות וחיוך קטן והעבירה את התינוק הישנוני אל זרועותיו השריריות של בעלי.
״איזה מן אמא אני? אפילו להחזיק אותו אני מפחדת..״ אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי אל אצבעותיי,
״יס שלי, תסתכלי עליי רגע.״ מרום אמר לי בעדינות, הבטתי בעיניו שנראות כלכך שלוות ואני מודה, קינאתי. למה לי זה כלכך קשה? למה רק אותי זה כלכך מפחיד?
״זו מי שאת יסמין שלי, קשה לך. זה טבעי. את בחורה קרה בהתחלה, זה באופי שלך. שינויים מפחידים אותך אני יודע, אני מכיר אותך אהובה שלי, אני יודע כמה את מפחדת. וזה לא כזה רע, אני מבטיח לך, את לא עושה משהו רע. אני רועד מפחד, אבל אני יודע שאת לצידי, ואני לצידך קטנה שלי, אני פה. אני לא הולך לשום מקום.״ הוא אמר לי בעדינות וניגבתי את הדמעות שבגדו בעיניי והשאירו שבילים שקופים על פניי,
״את תהיי אמא מדהימה, אני נשבע.״ הוא הוסיף בשקט וחייכתי בחמימות, ״אתה מדהים.״ אמרתי בשקט ובחנתי את התינוק שעוד לא ראיתי את פניו.
ואם הוא דומה למרום, אני בטוחה שהוכ הכי יפה בעולם.

״אני מוכנה.״ אמרתי בחיוך קטן ומרום צחקק את הצחוק הממכר הזה שלו, אני בטוחה שגם האחות פה לידנו התאהבה.
מרום הושיט את ידיו האוחזות בתינוק וסידרתי את ידיי בתנוחה שבה יהיה לתינוק שלי נוח לשכב עליהן.
מרום הניח אותו עליי והמשקל שלו אפילו לא מורגש,
״שלום לך קטן..״ לחשתי בחיוך ונשכתי את שפתיי בהתרגשות, ליטפתי את ידו הקטנה עם האצבע שלי והוא אחז בה בחוזקה.
עיניו הקטנטנות והעצומות ניסו להפתח מעט אך בקושי רב,
העברתי את האצבע שלי בעדינות על פניו הרכות והוא זז מעט אז עצרתי בהיסוס, הוא הפסיק את תזוזתו והמשכתי בעדינות,
״קטן שלי..״ לחשתי ובחנתי את פניו הרכות.
שפתיו התעקמו לחיוך קטן וחסר שיניים, גופי בער מאהבה וחיוך אוטומטי עלה על שפתיי, ״אתה כלכך יפה טלאור..״ לחשתי וליטפתי את ידו עם האצבע שלי, שוב.
שפתיו נמתתחו לחיוך קטנטן שוב והצחוק הכי יפה ששמעתי אי פעם (חוץ משל מרום, כמובן.) פעימות הלב שלי האיצו ומרום ליטף את שיערי, ״אתה שומע את זה?״ שאלתי את מרום בחיוך והבטתי בפניו, העיניים הירוקות שלו היו אדומות ושבילים שקופים נחו על לחיו.
״אהוב שלי.. אל תבכה.״ לחשתי לו ונגבתי את הדמעות שלו, ״מלכה שלי, תודה..״ מרום לחש בחיוך וצחקתי..
״על מה?״ שאלתי בחיול קטן והוא צחקק את הצחור הממכר שלו, ״על טלאור שלנו.״