My handsome daddy

תמיד איתך

זה דוד משה הכבשה. נעים מאוד. איך שרואים שאני בן אדם רציני הא?

לא......
זה לא יכול להיות......
"מ....מ-מה......." לא הצלחתי להוציא משפט או אפילו מילה מפי.

דממה.

הם עומדים ומסתכלים עליי עם חיוך בזרועות פתוחות,

ואני התחלתי לצרוח.

צעקתי וצרחתי אוטם את אוזניי עם כפות ידיי מתרסק על הרצפה וממשיך לצרוח

זה היה מייסר.

כל הזכרונות שלי,
כל הכאבים, השברונות והצער הכו וחזרו בן רגע.

ברגע שהבנתי שזה הם.

שהם פה.

מולי.

ליידי.

מחייכים אליי.

רוצים שאקפוץ לזרועותיהם באהבה.

אחרי כל ההתעללות! איך הם מעיזים להראות את פניהם???

לפתע שמעתי צעקו חזקות והרגשתי גוף חזק ושרירי מחבק אותי בהגנה.

הרמתי את פניי מפסיק את הצרחות וראיתי שזה דאדי. מלאך בשחור. (או במקרה שלנו בתכלת ונקודות)
"ד-דאדי.." אמרתי בקול צרוד מהצרחות וחיבקתי אותו בחוזקה מפחד שילך או יעלם לי.

"אלכס אהוב שלי-" שמעתי קול אישה מתחיל לדבר אך דאדי קטע אותה מייד.

"תתרחקי מפה יא בת זונה מלוכלכת!!" דאדי שאג "איך יש לך אומץ להראות את הפנים שלך כאן??! אחרי כל ההתעללות שלך בבן שלך את באה ומבקשת אותו חזרה???!"
טום התנשף כשסומק כעס מעטר את פניו.

"א-אנחנו באנו לקחת אותו הבייתה ולומר סליחה!" האישה שקוראת לעצמה אמא שלי אמרה בפחד.

"גם בעוד אלף שנה אני לא את-!" דאדי החל לומר אך עצרתי בעדו "אני לא מכיר אתכם. תלכו. אין לכם זכות לקרוא לכם הורים." אמרתי בקול שבור לא מביט לכיוונם.

האנשים נראו שבורים אך זה לא עניין אותי.
לא מגיע להם הזמנות שנייה.
היו להם כל כך הרבה הזדמנויות.
היו פעמים שכל כך הייתי צריך משפחה שתתמוך בי.

אבל הם לא היו שם.

הם פיספסו.

הם עשו טעות.

ואני לא מתכוון להיות המטומטם שייתן להם לתקן אותה.

הם כמעט הרגו אותי.

אין להם זכות להיות המשפחה שלי.

אני את המשפחה שלי בחרתי ממזמן.

וזה טום. הדאדי שלי.

דאדי חייך אליי באהבה ודאגה ענקית.

"אני אוהב אותך מלאך שלי...תזכור את זה. אני תמיד איתך"

--------

נהנתם?

אוקידוקי.

אנחנו עוד מעט ב8k!

תודה לכולםלם!

אני מקווה שעדיין לא התייאשתם ממני😂