My handsome daddy

ים סוער ולב שבור

כן ככה אלכס נראה כרגע

אני חושבת שאני נוטשת את שאר הסיפורים בשביל הסיפור הזה.

עצוב.

עמדתי מול הים כשדמעות זולגות מעיניי כמו ילהומים אבודים שרוצים לחזור לקרקע.
הים סער כמו הלב שלי.
אבל המים המלוחים שניתזו לכל עבר לא נשברו כמוהו.

הייתי מדוכא וחסר חיים.
נפשית ופיזית.
הידיעה שדאדי לא יתעורר בזמן הקרוב ולא הרחוק הוציאה ממני את רוח החיים.

זה ייסר אותי כל כך לדעת שאני לא אראה את החיוך שלו יותר או אשמע את קולו.
לפחות רק עוד פעם אחת...
אבל לא.
העולם מלא אכזבות וקשיים וכל החיים שלי מלאים באלה.
למה אני צריך להישאר כאן?
לאף אחד לא אכפת ממני...

נכון..?

זתומרת....יש את דניאל....ויש את טום...

דאדי. שוב פעם דאדי.
שוב פעם הפנים השלוות שלו שאני יודע שלא יחזירו מבט.
שוב פעם החיוך הזה שלו שלא אראה יותר לעולם....

נמאס לי....

המשכתי להתהלך לאורך החוף כשהים גועש ושוצף ומעיף גלים לכל עבר.

משהו נוצץ משך את עיני
הסתובבתי ורכנתי לעבר הדבר הזה שהתגלה כקונכיה
חייכתי חיוך עגום וקטן
הקונכיה הייתה יפה וחלקה.
חלקה לבנה וחלקה שחורה
"כמוני וכמו ד-"
הצמדתי אותה ללבי כשיפחת בכי נפלטה מפי ופרצתי בבכי חזק
יותר כואב וסובל מהפעמים הקודמות.
יותר מתגעגע

"דאדי......" בכיתי
"בבקשה תחזור אליי..." מחצתי את הקונכיה קרוב לליבי כמה שיותר.
"בבקשה..." התחננתי

אך תפילותי לא נענו ואני התקדמתי אל הים
לא מתייחס לדמות קטנה מרוחקת שרצה לעברי בפחד.
חוששת מהמעשה הבא שלי.

צחקתי צחוק שקט ושבור כשנזכרתי באחותי התינוקת שלא שרדה בבית ומתה מהתעללות וחוסר תזונה.
היא הייתה כלכך מתוקה ויפה.
היא היחידה שהחזיקה אותי בחיים אחרי שסיפרו לי שאלכס מת.
אבל היא מתה. בגללי.
בגלל שאני אומגה מפגר.
בגללי.

לא שמעתי גלים יותר.
שמעתי רק את קולו של דאדי.
לא ראיתי כלום יותר חוץ מפרצופו של דאדי.

שקעתי לאט בים מחכה למותי.

כי אני לא רצוי ואף אחד לא צריך אותי.

--------

שחור.

הכל היה שחור.

כשמתים לא אמורים לעלות למקום שכולו מואר ומלא בטוב?

אם לא אז איפה אני ומה נסגר??

אני צריך את דניאל....

אבל הוא מת נכון...?

-------------------

עכשיו אתם במבוי סתום
תנסו להבין מה קרה לו.
ותתמודדו אם יש דמעות.
כי אם אני בכיתי.
לווול
אני לא מגלה כלום לום אז תחשבו טובטוב!