בפעם הבאה שהארי נכנס הוא היה עצוב לראות אישה ליד הדלפק ולא את לואי. עברו קצת יותר משבועיים מאז שהארי היה כאן לאחרונה כי הוא היה עסוק בראיונות ובהקלטות. הוא צריך לכתוב שירים לאלבום החדש שלו, וזו הסיבה שיש לו את היומן שלו תחוב בבטחה מתחת לזרועו.
"היי, מה תרצה להזמין?" שואלת האישה בנימוס. הארי מחייך אליה, אבל אלה לא אותם העיניים שיש ללואי. הוא העריך את קבלת הפנים החמה, אבל הוא קיווה להערה המעצבנת של לואי ברגע שיסתכל על עיניו.
"רק קפה בבקשה" הוא אומר לה. הוא נותן לה את הכסף ומשאיר טיפ בגודל הגון על הדלפק. היא מחליקה לו את הקפה שלו וגם כמה חבילות סוכר. הוא מתכנן לעזוב בהתחשב בכך שלואי לא כאן, אבל אז נפתחת הדלת האחורית וחושפת אותו.
שערו פרוס היום, משקפיים מונחות על אפו. הוא נראה סקסי באופן מוזר. יש זיפים קטנים על פניו והמדים שלו מחבקים את הקימורים שלו בצורה מושלמת כמו תמיד.
"המיקסר החדש שלך חרא. תראי מה הוא עשה, אמא!" לואי צורח. הארי מניח את הספל שלו בפיו כדי שלא יצחק.
"לואי... הו מותק." אמו מצחקקת. היא מתקדמת ומנגבת מעט את הבלילה מהלחי שלו בגלל המקסר, גורמת לילד להזעיף את פניו.
"תשגיח על הפה שלך מול הלקוחות" היא אומרת לו. לואי מקמט את מצחו ופונה הצידה כדי לראות סוף סוף את הארי.
"אה, זה אתה" הוא אומר בטון משועמם. הארי רק מצחקק ומנופף, סוף סוף מתיישב. אמו של לואי עוזבת את ולואי תופס מטלית, מנקה את עצמו. הארי מסתכל עליו בכוונה. הוא צריך להתמקד בכתיבת שיר, אבל משהו בלואי הרבה יותר מעניין.
"אולי תפסיק לבהות?" אומר לואי כשהוא מקרצף שוב ושוב את חולצתו. הארי מביט למטה בספרו במהירות לאחר שלואי מזכיר אותו בוהה.
"אתה לומד?" לואי שואל מתי הוא מניח סוף סוף את הבד. הארי מניד בראשו, אבל מביט בו שוב. לואי עדיין חושב שהוא בחור רגיל והארי מתחיל לאהוב את זה. למרות שהוא אוהב את כל הדברים החינמיים והמחמאות והכסף, הוא גם אוהב פשוט לדבר עם מישהו.
"אני כותב שיר" הארי אומר לו. לואי צוחק, מניח את ראשו על הדלפק וממשיך לצחוק.
"מה כל כך מצחיק?" שואל הארי. לואי מרים את מבטו, לחייו סמוקות.
"אתה, אתה נכנס לכאן עם משקפי השמש הכהים שלך, הפדורה והגישה הנבונה שלך, ועכשיו אני מגלה שאתה כותב שירים. אתה כמו איזו דמות ספר נדושה והיפסטרית" לואי מצחקק. הארי מוצא את עצמו מחייך והוא מושך בכתפיו.
"וזה רע?" שואל הארי במצח מורם. לואי משמיע זמזום וקפץ על השיש, גבו נשען על ויטרינת האוכל.
"אני לא ממש יודע. כאילו... ביום הראשון זו הייתה בעיה מוחלטת, אבל עכשיו אתה נראה פחות תחת" מודה לואי. עיניו של הארי סורקות את לואי יושב על השיש, ופונה אליו במלואה. נראה שהוא לא מצליח להסיר ממנו את עיניו וללואי לא אכפת מתשומת הלב שלו.
"אני לא תחת" הארי אומר לו. הוא יכול לשחק את התפקיד של הילד העשיר והמפונק, אבל זה לא באמת הוא. לפחות זה לא היה הוא. הוא כבר לא בטוח מי הוא.
"אתה יכול בהחלט להיראות כמו אחד כזה. זה בסדר, כי גם אני נראה כזה" אומר לו לואי. הארי רק מהנהן בראשו, מה שמצחיק את הילד השני. הוא מאוד אוהב את הצחוק של לואי ובלי לחשוב הוא משרבט את זה במחברת שלו.
"אז תן לי לנחש, מר היפסטר, יש לך חתול" לואי מדבר שוב. הארי מחייך אליו ומהנהן בראשו.
"חתול פרסי?" לואי שאל. הארי מניד בראשו.
"סיאמי?" לואי שואל שוב ושוב הארי מניד בראשו. לואי רק מביט בו, מחכה שיגיד לו את התשובה.
"היא חסרת פרווה" הארי אומר לו. עיניו של לואי מאירות והוא רוכן קדימה, חיוך גדול על פניו.
"אין מצב. תן לי לראות!" לואי צווח מהתרגשות ואלוהים הוא כל כך חמוד. הארי מוציא את הטלפון שלו מהג'ינס הצמוד שלו ואז מחפש תמונות של החתול שלו.
"לכל הרוחות, זה כל כך מכוער. איך קוראים לה?" שואל לואי, ועיניו בורקות משעשוע.
"פבלס, אבל אני קורא לה פבס" הארי מסביר. לואי מסתכל עליו והארי רק רוצה להושיט יד ולגעת בו.
"חמוד. אתה כותב עליה את השירים?" שואל לואי בטון מתגרה. הארי נוחר ומנער את ראשו, מחליק את הטלפון שלו בחזרה לכיס.
"לא. אני אפילו לא יכול לחשוב על רעיון לשיר" מתלונן הארי. לואי פותח את פיו כדי לענות, אוטובוס אמו יוצאת החוצה, עיניה מצטמצמות אליו.
"לואי טומלינסון, כמה פעמים אמרתי לך לא לשבת על הדלפק?" היא נוזפת. לואי מחליק במהירות ומתנצל.
"פשוט תנקה איפה התחת שלך היה. אני צריכה לאסוף את שרלוט וזה אומר שתהיה כאן לבד. העוגיות בחוץ מתקררות, תכניס אותן בעוד עשר דקות" היא מורה לו.
"בסדר, אמא" אומר לואי. היא מנשקת את מצחו במהירות לפני שהיא ממהרת לצאת מהחנות. לואי תופס חומר ניקוי בתרסיס ומטלית ומנקה במהירות את הדלפק.
הארי בוהה בו מרותק. יש לו אף קטן וחמוד וריסים ארוכים כה כהים ופשוט יפים. הגבות שלו מעוקלות, ההפך מהגבות השיחיות והישרות של הארי. העור שלו נראה כל כך רך והשפתיים שלו כל כך ניתנות לנשק. הארי באמת צריך להפסיק כי הוא פגש את הילד הזה רק כמה פעמים והוא כבר רוצה לנשק אותו. זה רק קראש שיעבור לו.
לואי מניח את הדברים שלו ונאנח בעייפות מהמקום שבו הוא נשען כעת על השיש. הוא מכסה את פיו בידיו הקטנות כשהוא מפהק ואז הוא מביט בהארי, עיניו הכחולות פוגשות את הירוקות של הארי.
"סליחה, דיברנו על השיר שלך, כן?" שואל לואי. הארי נותן לו הנהון קטן והוא מבחין כיצד לואי נושך את שפתו התחתונה במחשבה, עיניו מביטות אל התקרה.
"אז אתה צריך השראה לשיר, מר סטיילס" לואי אומר לו. צלצול טלפון נשמע ולואי נאנח, הוא תופס את הטלפון ומתחיל לדבר על בית הקפה. הארי מתבונן בו כשהוא מנענע את ירכיו ומדבר עם הידיים שלו, למרות שהאדם דרך הטלפון לא יכול לראות אותו. ידו של הארי מרימה את העט שלו ומתחילה לרשום הערות קטנות.
להארי כבר יש השראה.
YOU ARE READING
Write me a song || Larry Stylinson
Fanfiction*פאנפיק מתורגם על לארי* -גמור- _______________________________________________ הארי הוא זמר מפורסם ולואי הוא הבריסטה החצוף.
