פרק 19

601 61 21
                                    

הארי סוף סוף חוזר הביתה. שלושת השבועות האחרונים היו מהנים והוא נהנה מכל שנייה בטור שלו, אבל הוא יודע שהוא ייהנה יותר להיות בבית. זה נדיר שהוא כמעט קופץ במושבו בזמן שהמטוס יורד, כי הוא בדרך כלל מתפרץ על כך שהוא צריך לגור בביתו הגדול עם החתול המדוכא שלו, אבל עכשיו יש לו את מי לראות.

המטוס נוחת והארי הוא האדם הראשון שיצא ממושבו. הוא שלח הודעה ללואי לפני הטיסה ואמר לו באיזו שעה הוא יהיה כאן. הוא תופס את היד שלו ואז הוא ממהר לרדת מהמטוס ומשאיר את הצוות שלו מאחור. הוא מאט את הקצב כשהוא נכנס לציבור. זה מאוחר אף אחד לא ממש כאן אבל הרגליים שלו עדיין זזות מהר. הוא רק רוצה לראות את פניו ולהרגיש את זרועותיו סביבו. הוא מגיע למדרגות הנעות שמורידות אותו והוא פשוט נח ונותן למכונה להזיז אותו. כשהוא מגיע לסוף הוא נכנס לאזור איסוף המטען.

"הארי!" הוא שומע מישהו קורא לו. לואי מגיע בריצה וקופץ לזרועותיו של הארי והארי ממהר לתפוס אותו ולנשק אותו. לואי מחזיק את פניו בידיו, רגליו כרוכות סביב הארי ברכושנות. הארי מחזיק אותו ליד התחת שלו ולואי מצחקק כשהוא מתרחק.

"התגעגעתי אליך כל כך הרבה" הארי אומר לו ולואי פשוט רוכן לנשק אותו שוב לפני שהוא יורד מגופו של הארי ועומד על רגליו. הארי מחזיק את זרועותיו סביבו, רוכן לנשק אותו שוב ושוב.

"אנחנו בציבור, תפסיק" לואי צוחק כשהוא דוחף בעדינות את הארי. לואי לוקח את ידו של הארי בידו ומתחיל ללכת כדי לאסוף את המזוודות שלו. הארי מבחין באדם עם מצלמה והוא אוחז בחוזקה בלואי והולך מהר יותר. הוא לא צריך כאן המון אנשים עכשיו. לואי רק מביט בו בבלבול, אבל ממשיך ללכת.

הם מוצאים את המזוודה שלו בלי בעיות ואז הם ממהרים מהבניין ונכנסים למכונית של לואי. הארי נכנס פנימה בעוד לואי שם את התיק שלו בתא המטען ואז גם לואי נכנס פנימה.

"שמח להיות בבית?" לואי שואל בחיוך והארי מושך בכתפיו.

"במידה מסוימת, אני שמח לראות את החתול שלי" הארי אומר לו. לואי בוהה בו והארי רק מחייך ורוכן לנשק את לחיו.

"אתה נשאר ללילה נכון?" הארי שואל ולואי מהנהן.

"השעה 2:40 לפנות בוקר כמובן שאני נשאר" אומר לו לואי. הארי רק מזמזם בשמחה ותופס את ידו של לואי בידו. יש מוזיקה שמתנגנת ולואי שר בשקט.

"מי שר את זה?" הארי שואל ונדמה שלואי מבולבל והוא מביט בו.

"רד הוט צ'ילי פפרס. ראיתי אותם כשהם הגיעו לכאן. קונצרט חולני" אומר לו לואי וכל הפנים שלו פשוט זוהרות כשהוא מדבר על הלהקות האהובות עליו. להארי לעולם לא יימאס לראות את לואי מדבר על אהבתו למוזיקת ​​רוק.

"אחד האהובים עליך?"

"טופ חמש. אנחנו מזדיינים או שאתה עייף מדי?" לואי פולט והארי ממש נחנק. הוא פונה לראות את לואי מחייך קדימה בשעשוע, עיניו הכחולות בורקות.

"אני- אממ - תלוי? אתה רוצה?" הארי שואל ולואי פשוט מסתכל עליו כאילו הוא משוגע.

"לא קיימתי יחסי מין כבר חודשיים, מה אתה חושב?" לואי יורה בחזרה והארי פשוט מתיישב במושבו.

"אני הטופ" הארי אומר לו לאט ולואי רק מגחך בשמחה.

"יופי כי אני רוצה לרכוב עליך" הוא אומר לו ועכשיו להארי בהחלט יש מצב רוח לזה. לואי צוחק מהבעתו המסוחררת וכשהם נוסעים דרך השער שלו וחונים מול ביתו הארי ממהר לצאת ממכוניתו. לואי זז לתפוס את המזוודות שלו, אבל הארי מצליף בו כדי לתת נשיקה קשה על שפתיו. לואי מתנשק בחזרה ונצמד אליו, נותן להארי לשלוט במלואו.

"המזוודות שלך?" שואל לואי בנשימה כשהארי חונק בלסת שלו.

"עוד מעט. התגעגעתי אליך" הארי אומר לו לפני שהוא מניח את שפתיו בחזרה על שפתיו של לואי. הילד שוב טעם שוברי קרח תותים והארי יודע איך לואי אוהב לאכול אותם כל הזמן. הם עושים את דרכם לאט לדלת הכניסה שלו ולואי צריך לפתוח את הדלת כי המפתח של הארי בתיק שלו.

הם עולים למעלה והארי מניח את לואי על מיטתו ופשוט מסתכל עליו למטה. לואי מסתכל עליו בגבות מורמות והארי רק מחייך אליו חיוך קטן.

"אתה כל כך יפה"

"אני יודע, אני יודע שאני גם חרמן אז תזדרז" אומר לואי בצורה נמהרת והארי צוחק אבל זז אז הוא גם על המיטה.

הם לא מבזבזים זמן ומורידים אחד לשני את הבגדים ועד מהרה לואי רוכב על הארי, שני הבנים מתנשקים ומתנשפים זה אל פי זה של זה. הם לא מחזיקים מעמד זמן רב ולואי מתמוטט על החזה של הארי, מיוזע ומכוסה בגמירה של עצמו.

לואי מניח נשיקה על לבו המשתפרע של הארי ואז חונק לתוך צווארו. הוא עייף מכדי ללכת לנקות את עצמו ושני הבנים מחליטים נפשית שהם יתקלחו יחד מחר. לואי נצמד להארי ונאנח.

"אני שמח שאתה בבית" הוא ממלמל.

"אני אוהב אותך" הארי עונה. הם לא אומרים את זה לעתים קרובות כי זה לא נחוץ. הם יודעים על הרגשות שלהם אחד כלפי השני והם מבטאים אותם מספיק במעשים.

"גם אני אוהב אותך, לוזר. זמן לישון" עונה לואי, קולו רך ומנומנם להפליא. הארי פשוט מנשק את ראשו ונרדם בקלות.

Write me a song || Larry StylinsonWhere stories live. Discover now