"אתה באמת צריך את המוזיקה שלך כל כך חזקה?" הארי צועק על לואי ששם שירים של להקה. הילד הקטן מסיע אותו לשדה התעופה והוא דופק בראשו במושבו.
"אתה תמיד מבקש לעשות את זה חזק!" לואי צועק בחזרה, אצבעותיו מתופפות כעת על ההגה בקצב מהיר. הארי מגלגל את עיניו כי זה לא מתאים לריב עכשיו. הוא לא רצה להתעכב בגלל המעריצים אז הטיסה שלו ב-3:30 לפנות בוקר וכרגע השעה 2:10. לואי ער לגמרי, שותה קפה ובראשו קונצרט משלו.
"אפשר להקשיב למשהו יותר רגוע?" הארי שואל ולואי מסתכל עליו, מבט לא מאמין על פניו.
"אתה במכונית שלי ורוצה שאחליף את המוזיקה?" הוא אומר והארי מהנהן בראשו.
"נתתי לך לשנות את המוזיקה במכונית שלי" הוא טוען ולואי מושיט יד לאט ומנמיך מעט את המוזיקה שלו. לפחות הארי יכול לשמוע את עצמו חושב עכשיו.
"הייתי נותן לך לשנות את המוזיקה, אבל בגלל שאתה עוזב אותי אתה יכול לזיין את עצמך" אומר לואי. הוא פונה לחייך אליו כדי להודיע לו שהוא צוחק והארי פשוט מחייך בחזרה.
"אני די בטוח שכבר דפקת אותי טוב אתמול בלילה" אומר הארי ולואי רק מחייך בשמחה.
"זה נכון"
"אני הטופ בפעם הבאה" הארי אומר לו ולואי רק מגלגל את עיניו.
"כן, כן. מתי אתה מקבל את ההפסקה הראשונה שלך?" לואי שואל, מחליף את הנושא.
"בעוד חודשיים" הארי אומר לו בזהירות.
"זה עוד כל כך הרבה זמן. כדאי שתשלח לי הודעה כל יום" מזהיר לואי והארי לא יכול שלא לחייך. לאחר תקרית המזוודה לואי ניסה להתנהג כאילו לא אכפת לו, אבל הארי יכול לראות שכן אכפת לו.
"כמובן ואני אתקשר ונוכל לעשות סקייפ. אתה גם מוזמן לבוא לבקר בכל עת" הארי מנסה ולואי מנענע בראשו.
"לא, יש לי כאן סדר עדיפויות ואתה לא משלם על הכרטיס שלי. אני עדיין מרגיש רע בגלל המכונית הזאת" אומר לו לואי.
"אתה לא צריך. אני אוהב לפנק את האנשים שאכפת לי מהם" הארי אומר לו ברצינות. לואי פשוט מזמזם ומתמקד בחזרה לכביש. הארי מתבונן בו וזה כאילו הוא מבין הכל רק עכשיו, הוא לא יזכה לשמוע את המוזיקה הרועשת שלו או לראות אותו משחק עם החתול. הוא לא יזכה לבקר אותו בעבודה או אפילו לגעת בו. חודשיים זה כל כך הרבה זמן עבורם בהתחשב בכך שהם מתגעגעים זה לזה אחרי שתים עשרה שעות.
הם מגיעים לשדה התעופה והארי יכול לראות את הצוות שלו מתחיל לפרוק. לואי יוצא מהמכונית וניגש לתא המטען, שולף את המזוודה הכבדה שלו. הארי יוצא לאט החוצה והוא יכול להרגיש את הגוש בגרון הזה ואת העוקץ בעיניו.
"יש לך הכל נכון? אתה לא שכחת כלום?" לואי שואל כמו אמא מודאגת. הארי אפילו לא עונה, הוא רק צונח קדימה ומחבק את החבר שלו כאילו זו הפעם האחרונה שהם יראו אחד את השני. לואי מחבק אותו בחזרה באותה החזקה.
"תהני, יקירי. אני אתגעגע אליך כל כך" לוחש לואי באוזנו, קולו עבה. הארי לא יכול להימנע מהיבבה השקטה שבורחת ממנו ולואי מחבק אותו חזק יותר, מעביר את אצבעותיו בשערו הארוך של הארי.
"אל תבכה, נתראה בקרוב, נכון?" לואי מנחם אותו והארי יכול להגיד שהוא מנסה לא לבכות מולו. הוא מרים את ראשו מצווארו של לואי ומצמיד במהירות את שפתיהם. הוא יודע שהצוות שלו כמובן הבחין בו עד עכשיו, אבל אף אחד מהם לא רוצה להפריע לילדים הדומעים לשלום.
"אני אוהב אותך" הארי לוחש לו. עכשיו חושך והאורות משדה התעופה מאירים על פניו של לואי ומשתקפים בעיניו הדומעות. הוא רוכן ומניח עוד נשיקה על שפתיו של הארי.
"גם אני אוהב אותך. עכשיו, לך, כדי שאוכל לבכות" אומר לו לואי בטפיחה על ישבנו. הארי רק מסתכל עליו מלמעלה ולואי נאנח ומנשק אותו בפעם השלישית, הפעם נותן להארי להחליק את לשונו לפיו.
"קדימה זוג מאוהבים, אנחנו צריכים ללכת" מייק קורא והארי מתרחק בכאב ומביט בפניו היפות של לואי.
"אני אתגעגע אליך" הוא אומר לו ולואי מהנהן.
"אני יודע, שלח לי הודעה כשתנחת"
הארי מהנהן, לוקח את התיק שלו ועוקב אחרי הצוות שלו לתוך הבניין הגדול. ברגע שהוא יוצא משדה הראייה של לואי, לואי מרשה לעצמו לבכות.
YOU ARE READING
Write me a song || Larry Stylinson
Fanfiction*פאנפיק מתורגם על לארי* -גמור- _______________________________________________ הארי הוא זמר מפורסם ולואי הוא הבריסטה החצוף.
