פרק 12 - דמעות מלוחות:

244 23 6
                                    

אני? שני פרקים ביום? אתם מדמיינים בטוח!
בבקשה תצביעו❤️😊

************

הלכתי בין העצים, הזזתי את ראשי ימינה ושמאלה בחיפוש אחר לוקאס, אבל הוא פשוט לא נמצא בשום מקום. העלים נגעו בכתפי בהרגשה נעימה של הטבע, וקצת נהנתי לחפש אותו...

ההבנה שגייקוב כבר לא הציף שלנו חלחלה לאט לתוכי ונתנה לי כמה אופציות -

ברק לא מכיר אותי , הוא לא יודע את הטריקים שלי כמו גייקוב, לעבוד עליו יהיה מעשה קל כמו לגנוב וסוכריה מתינוק. אם גייקוב יעלם עוד כמה ימים כי הוא לא הציף, נוכל בקלות להפיל את ברק מהשילטון - אני יכולה להפיל אותו.

בתוך תוכי קול לחש לי שאני לא יכולה לעשות את זה, התחושה של לגונן עליו ביום עם הציידים נכנסה לראשי, לא הצלחתי לעצור את עצמי אז, איך אפגע בו בכוונה עכשיו? אני באמת יכולה?

אני בטוחה שאם אני אשאל מישהו אחר הוא יגיד שאני מסוגלת להכל, הזאבה השחורה בעלת אש הדם... היא יכולה ומסוגלת להכל. כאילו הכוח ביטל את הנפש שלי.

זה מה שכולם רואים, כוח.

אני גם יכולה פשוט לברוח מכאן, ברק לא מכיר את ההיסטוריה שלי, אלא אם כן גייקוב סיפר לו על רצח הוריי וגרם לו להבין שהוא צריך לפקוח עליי את עיניו בצורה הכי מדוייקת שיש.

לא שמישהו אי פעם הצליח, כן?

-

אחרי חיפוש של כמעט שעה ריח גברי נכנס לאפי, הרמתי את ראשי הזאבי וניסיתי להמשיך להריח.

קולו הצרוד של לוקאס נשמע באוזניי, ״אני כאן וונוס״ קולו היה פגוע כל כך... חלש כמו שלא ידעתי שהוא יכול להיות חלש.

חבר הלהקה שלי נפגע, דרכו לו על האגו כמו על כלום. גייקוב אכזב אותי ברמות שלא ידעתי שאפשריות. זה הבן שלך, איך אתה מסוגל?

שיניתי צורה לצורתי האנושית והרמתי את מבטי לעץ מעליי. לוקאס שכב על הגזע בגופייה לבנה וטרנינג שחור, שרירי ידיו מתוחים ועיניו עצובות כל כך..

״תרים את התחת שלך ותילחם בו!״ צעקתי ללמעלה, לוקאס חייך אליי חיוך חלש וחסר משמעות, היה קשה לו לחייך, זה צבט את ליבי בכאב.

״אין לי סיכוי מולו.. הלהקה רוצה אותו, אבא רוצה אותו...״ הוא התחיל לומר והסיט את מבטו מטה לידיו המשחקות בעלים יבשים וחומים.

״אל תדבר שטויות! אנחנו צריכים אותך! בבקשה לוקאס, רד מהעץ!״ פקדתי בתחינה.

לוקאס התעלם מבקשתי ונשאר על העץ, לא החזיר לי מבט כלל. טיפסתי על העץ עד שהגעתי לענף הרחב שעליו הוא ישב. בקלילות רגליים הלכתי והתיישבתי בין רגליו.

שמתי את ידי על ירכיו כדי להתייצב, אני לא אוהבת להיות על עצים... אבל חייב להתעלם מזה עכשיו.

״לוקאס״ קראתי ״תסתכל עליי״ פקדתי בקול נוקשה, הוא נענע את ראשו לשלילה, אז הרמתי את ידי מיריכו, הנחתי על סנטרו והרמתי את פניו אליי.

דמעה אחת יצאה מעיניו, ניגבתי אותה באמצעות אגודלי ונצמדתי יותר לגופו הרחב. חום גופו הורגש כמו מעטפת סביבנו, ריחו הגברי נכנס לאפי בחוזקה והתאפקתי לא לנשום אותו לתוכי.

״אתה תתאפס על עצמך, תחזור לשם ותראה להם מי הציף.״ קבעתי, הוא נענע את ראשו לשלילה, רצה לדבר אבל לא היה לו קול מרוב רגשות.

שמתי את ידי על שפתיו כהשתקה והוא נעץ בי את עיניו החומות. ״אתה יכול לשתף אותי למה אתה מרגיש חרא כל כך, אבל אחר כך אתה תלך ותהיה המנהיג שאתה.״ קבעתי שוב.

דמעה נוספת ירדה מעניו ואני הצמדתי את שפתיי אליה, לקחתי את הדמעה המלוחה לפי, וחקרתי את הרטיבות שהיא השאירה.

נשקתי את עינו השמאלית בעדינות עם שפתי, העברתי את ידיי על כתפיו, והתרחקתי שוב.

נעצתי בו את עייני הכחולות והוא הרים את ידו, העביר את אצבעו על שפתיי המלוחות מדמעותיו ביראת כבוד?

״הוא צרח עליי שאני אשם בכמות הנרצחים.. שאני לא מספק את האיום על האוכלוסיה...״ הוא אמר בגרון חנוק, ״הוא אמר שברק, אחי הגדול, יותר טוב ממני... והוא שמע רק שמועות עליו, וונוס.. אין כלום חוץ משמועות על הבכור שנעלם והחליט להיות אומגה במקום צ'יף.״ הוא אמר בשקט והרים את מבטו אליי שוב.

״אבל עכשיו אבא רוצה אותו בחזרה, והם עשו עיסקה שהוא יהיה הציף הבא, אני לא יודע מה אבא הציע לו.. אבל זה בטוח טוב מספיק בשביל לוותר על חיים שלמים של חופש.״

״היית רוצה לצאת לחיים של חופש?״ שאלתי בשקט והעברתי את ידי על דמעותיו החדשות.

״אני חושב שכן.. היה נחמד בלי כל הצפיות של אבא שלי, בלי כל ההטפות, ובלי התחושה המחורבנת שאחי הגדול דרך לי על האגו וחטף לי את המקום שהתכוננתי אליו כל חיי.״ הוא נהם בעצבים.

״יהיה בסדר, אני מבטיחה.״ אמרתי ונישקתי את שפתיו ברכות, הוא כרך את זרועותיו הגדולות סביב מותני, וקירב אותי יותר. העברתי את לשוני על לשונו והוא נהם בתגובה בקול עמוק וצרוד.

״אלוהים אני לא יודע איך לעצור את עצמי איתך..״ הוא מילמל לנשיקה. נשכתי את שפתו התחתונה בתגובה וטעם דמו המתכתי  נכנס לפי ״טעים..״ אמרתי בשקט והתרחקתי לאחור, הוא העביר את אצבעותיו על שפתו וכיווץ את גבותיו בכאב קל.

״את חיה רעה״ הוא האשים בקול צרוד וסקסי.
״מודה באשמה״ לחשתי לאוזנו וקפצתי מהעץ לאדמה הרכה.

הגיע הזמן ללכת להעמיד את החתיך במקום,
למעשה אני חושבת שאפשר להתחיל לקרוא לו ברק.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now