פרק 16 - עיר הטכנולוגיה:

227 23 8
                                    

שבוע טוב בנות!!! אל תשכחו להצביע, מקווה שתהנו. העניינים מתחילים להתחמם באמת ואני מאמינה שהצלחתי להכניס אותכן לזה ושיהיה כיף לקרוא🥰❤️

***********

היינו בתוך רכב מוזר וארוך, צבעו השחור הקסים אותי, גרם לי להרגיש קשורה איכשהו לכל הבלגן של העיר. המושבים היו מעור, גם שחור אבל מציק.
אין פה פרווה, הכל חלקלק ולא טבעי... גורם לגירודים בעורי.

אנחנו במקום של זאבי הטכנולוגיה, איפה שיעצו או קבעו לי ללכת. כאן אמורה לחכות לי באחד האחוזות של העיר, ראשת השבט.

העיר כולה עשויה זהב, כל כיפה של מגדל וכל פינה ברחובות מלאה בצבעי זהב וכסף... אנשי הזאב שהולכים ברחובות לבושים בחליפות מרשימות, עמידה זקופה ומרשימה מוציאה מהם אנרגיה שאמורה לאיים על הבא ממול.

כולם גברים, גברים נאים בהחלט.. עם זיפים מסודרים, אף משורטט, עיניים יפות וגבריות. יהיה לי משעשע כאן.

מרגיש לי מוזר לעבור לכאן, אני מרגישה זרה בטרטוריה הזאת, כולה מסומנת בכל מיני סמלים של טכנולוגיה, ומדע... אני לא שייכת לכאן, אבל לאיפה אני שייכת בסופו של דבר? אני לא שייכת למקום מסויים.

כשהייתי ילדה קטנה ישבתי עם אבא שלי באחד השולחנות של המחנה, אכלנו ארוחת בוקר ביחד אחרי שהוא חזר ממתקפה של ציידים. התגעגעתי אליו מאוד והתלהבתי לפגוש אותו שוב, אבל מה שהוא אמר יבש אותי לחלוטין.

׳את זאבת פרא, לעולם לא תהיי שייכת. לכל כוח יש מחיר, ככל שהכוח גדול, כך המחיר גדול יותר.׳

הוא צדק, אני לעולם לא אהיה שייכת.

-

הרכב הארוך נעצר, אני מיד פותחת את הדלת השחורה והארוכה, וממהרת לצאת לפני שאני קורעת את כל המושבים לגזרים רק באמצעות ציפורניי.

כשכף רגלי דורכת בחוץ, קור תוקף את כל גופי.
אחרי יוצא ברק, הוא לבוש כמוני, בבגדי פראים... חולצה צמודה לבנה עם גינס שחור, בזמן שאני לובשת שורט כחול וגופיה לבנה עם מחשוף קטן.

אני משתלטת על תחושת הקור שנכנסה לעצמותיי והרעידה את כל גופי, והולכת בצעדים בטוחים על הרחבה שלפני האחוזה. לדלתות החשמליות שמולי.

הכניסה ענקית וגבוהה, יש דלתות חשמליות מולי שכל רגע נפתחות כשמישהו עומד מולן, בצדדי הדלתות עומדים שומרים, שניהם מבוגרים לבושים במדים כחולים. מפתיע אותי שהם עוד מתפקדים כאן... אבל מי אני שאשפוט?

כשאני ניגשת אליהם הם עוצרים אותי בעזרת שתי מקלות ברזל שמקיף אותן ברקים קטנים שעושים רעשי אש המתלקחת באדמה וגורמת ליצר הישרדותי קטן לקום בתוך ליבי.

ברק נעמד לצידי, גבוה ומאיים מול שני הגברים שחוסמים את דרכי. ״באנו לפגישה עם ראשת השבט.״ הוא אומר, קולו מעביר בי צמרמורת קטנה אבל אני מתעלמת מהתחושה.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now