פרק 14 - שיחה בכנות:

204 19 7
                                    

״אני רוצה שתלכי לקבל עזרה.״ גייקוב אומר לי ברצינות, לא מביט בפניי. חלחלת בהלה עוברת בגופי בגלל דבריו, אבל אני מבינה אותו, אמנם אמרתי שאני לא אעזוב, אבל כמה אנוכית אני יכולה להיות? אני פצצה מתקתקת, כל שניה כאן היא סכנה לסביבה שלי.

עכשיו ערב, הרוחות נעימים, הירח הכוכבים ואש המדורה הם הדברים היחידים שמכניסים אור לטבע. עצי הברוש נעים בשלווה עם הרוח השקטה, סביב יש רעש של ילדים משחקים, יללות של גורים, וזאבים שחזרו מצייד שהולכים לישון או אוכלים ארוחת ערב.

על פניו של גייקוב יש את השתקפות המדורה מכיוון שהוא מסתכל עליה ולא עליי כשהוא מדבר איתי.

״עזרה?״ אני שואלת בכיווץ גבות, מסתכלת על הפרופיל שלו ורואה קמטי דאגה חדשים על פניו, קמטי עצבים לצידי עיניו.. הוא רק הולך ומזדקן.

אם תהיה מלחמה, גייקוב לא יצליח להציל אותנו לעולם. אבל אם אני אנסה לעלות לשלטון על הלהקה, לא תהיה לי בעיה.

״את תלכי לזאבי הטכנולוגיה, יש שם את ראש השבט שלהם. זאת אישה, ולפי מה ששמעתי היא בסביבות גיל השמונים.. יש לה נסיון חיים רחב עם זאבי פרא והיא תוכל ללמד אותך לשלוט בעצמך.״

״אני לא הולכת,״ אני אומרת בקול שקט גם כשאני יודעת שחייב. אני מביטה באש, משחקת עם מקל ארוך בידי שמזיז אבן בתוך המדורה מצד לצד.

גייקוב מחזיר את מבטו אליי נועץ בפרופיל פניי את עיניו הכעוסות, ״את כן, זאת פקודה

״אתה לא הציף שלי יותר, גייקוב.״ אני מזכירה לו בעוקצנות ומרגישה משועשעת מפקודתו. אני מחזירה את פניי אל מול פניו עם הבעה מחליטה, וממצמצת עם ריסי בהתרסה. ״אם אתה רוצה שאני אלך, זה יקרה בתנאים שלי.״ קבעתי, הוא פער את עיניו. אני מרגישה שהוא עומד לסרב.

״לוקאס לוקח את תפקיד הציף,״ אני מבהירה, ״ואני אלך לדרכי. אני אלמד כל מה שאני יכולה על הכוחות שלי.. על איך לרסן אותם.. ועוד כל מיני שטויות שאישה מבוגרת יכולה ללמד אותי, סגרנו?״

״אני לא בטוח וונוס... לוקאס לא-״

״לוקאס מתאים לתפקיד, יהיה לו קצת קשה אבל הוא יצליח. אני לא רוצה לעזוב אותו בתחילת התפקיד אבל אין לי ברירה.״ אני קובעת, הציף קצת המום ממני, הוא לא ציפה לזה מנערה שמפחדת מהצל של עצמה.

״אוקיי.״ הוא נושף אוויר ובוהה במדורה שוב. האש משתקפת בעיניו, וכך גם בעיניי - החמים שלה גורם לדם שלי להתחמם, לעקצוץ הנעים להופיע בגופי, לתשוקה של הכוח שלי.

האש קוראת לי להדליק אותה ולשרוף את הכל, הכוח שלה עצור בתוך ידי כמו רסן קטן שעומד להפרץ על ידי סיכת סבתא פשוטה.

״אני שולח את ברק איתך,״ הוא מתחיל ואני פוערת את עיניי ״אתה מה?״ אני לוחשת בטון שנשמע כמעט כמו צעקה ברורה ל-׳לא׳.

״ברק הוא גבר מרשים, מתאים לו להיות צ'יף. אבל הוא רגיל להיות אומגה, ולא להיות חלק מלהקה, בטח שלא חלק מהפראים..״ הוא אומר ומנענע את ראשו בתסכול ״אבל בעזרת ראשת השבט של זאבי הטכנולוגיה... הוא יצליח לחזור לכאן כמו צ'יף.״

צחקקתי על דבריו, הסתכלתי על פרופיל פניו ובהיתי בקמטים הרבים כמה שניות, ״אין צורך.״ אמרתי בגיחוך, ״ולפי ההסכם שלי ללכת, לוקאס נשאר הציף.״ אני נוהמת, עומדת על רגליי, ומסתכלת עליו.

היא מרים את מבטו אליי בגבות מכווצות. ״אתה וויתרת על המעט כבוד שרכשתי כלפיך כשזרקת את הבן שלך - האחד שחינכת לגדולות - לפח כאילו היה כלום, כאילו הכבוד שלו בפניי הלהקה לא משנה... חשבת רק על עצמך, על איך להיפתר מהלחץ שמפעילים עליך בגלל הרציחות.״ אמרתי במהירות, פרקתי אפילו לא מעט מהמחשבות שעוברות לי בראש לגבי הנושא המצמרר.

נשמתי טיפה אוויר בקול כדי להירגע, ״אתה צריך להתבייש לך. לוקאס יעשה מה שהוא חונך לעשות, אתה תעמוד לצידו כמו אבא אמיתי ולא הציף המגעיל שבורח מבעיות, אתה מבין?!״ נהמתי ונעצתי את עיניי בעיניו הפעורות מהכנות שלי, מההחלטיות שגידלתי בתוכי.

לעולם לא הייתי ילדה כזאת, הייתי הילדה הפחדנית, הייתי מכופפת את ראשי לשליטה לפני ובמיוחד אחרי מות הוריי. אחרי שהעיפו אותי לכל הפינות האפשריות בכל שנות נעוריי, העצב והכעס העצמי שלי יצא אל העולם, וזה לא מצא חן בעיניי הלהקה.

״אני מבין.״ הציף לחש בשקט, קולו מהול כניעה עכשיו. חייכתי את חיוכי המעוות, עיניי הראו את השמחה שאני מרגישה בתוך חזי, והסתובבתי על עקביי באושר.

לוקאס יהיה הציף, אני הצלחתי לעזור לו להשיב את התפקיד, אבל עכשיו הוא יצטרך להשיב לעצמו את הכבוד של הלהקה, את הערכה שהוא צבר.

אני אלך עם ברק לעיר הטכנולוגיה. אולי יהיה נוראי, ואולי אני אוכל לנצל את זה לעצמי- הוא חייב להבין שהוא לא ראוי לתפקיד.

*****************

שבת שלום❤️❤️
אל תשכחו להצביע או להגיב את דעתכם על הסיפור, זה חשוב לי וכמובן שבונה אותי כל פעם מחדש. וגם כיף לי לראות שאתם נהנים🥰

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now