מלכת הלילה

פרק 58 - אהבה מתוקה:

עיניו הירוקות משקפות את הכל, העלים של העץ משתקפים אי שם בין כל משיכות המכחול בתוך העין שלו שמסתכלת עליי עכשיו בשעשוע שהולך וגובר. אני יכולה להישבע שכשהוא צוחק עיניו מחייכות ביחד איתו, כשהוא עצבני הן מתכווצות ומוצרות בצורה חייתית וכשהוא אוהב הן מתרחבות בצורה שרק אני רואה, האישונים גדלים ובוהים בי באהבה גדולה.

זה משהו אחר, משהו אחר בשבילי. אני רואה את האהבה מזווית שונה, אחרת. האהבה נלקחה ממני כשהייתי קטנה, אני לקחתי אותה מעצמי מבלי לשים לב. שנאתי את עצמי על כך. חשבתי שאני נוראית, שאני רוצחת... אבל היום אני מבינה שהייתי ילדה, הייתי ילדה שזקוקה לעזרה - עזרה שאף אחד לא ראה ואם ראה הוא לא רצה לתת.

ההורים שלי היו במלחמות כל הזמן, אני זוכרת את הסטרס שזה יצר אצלי בגוף בכל פעם שהם נעלמו ממני והלכו. כשהם היו חוזרים הם היו פצועים והיה צריך לטפל בהם במשך תקופה, לעזור להם ללכת, לאכול ולשתות.. בשביל ילדה בת חמש זה היה מתיש, זה הרג אותי מבפנים, גרם לזעם להבנות בהדרגה.

״אבל זה חם לי!״ אני רוטנת כשברק מלביש אותי מאחורי העץ הגדול, שם מעליי פוטר אפור וענק. עיניו מסתכלות לתוך עיניי בשעשוע, הוא מרים גבה לרגע ואז ממשיך להוריד את הפוטר - מסדר אותו למטה כמה שהוא יכול כדי להסתיר את הבוקסר שלו.

״לא היה בגדים לנשים בשק, תתמודדי עם הגקט.״ מחייך אליי חיוך שטני ותופס במותניי, לופת את השומן ומוחץ אותו לכך ידו. ״אני לא רוצה להתמודד!״ אני רוקעת ברגלי, מכווצת את גבותיי בתסכול ומוציאה את השפה התחתונה החוצה בפרצוף עצוב.

״אז תלכי עם חזיה?״ הוא מרים גבה, מבט שמשתנה מהר מאוד לחולמני ומדמיין. הוא מפליג בדמיון ומטה את ראשו - מסתכל על הנהר כשחושב על הרעיון.

לפתע פניו מרצינות כשאני מחייכת לעברו חיוך קטן ומסתיר סוד, המבט הופך לעצבני בין רגע. ״תשני את החשיבה גברת אתונוס, רק אני אראה אותך בחזיה.״ קובע.

״אבל חם לי...״ אני לוחשת ונושפת אוויר בתסכול, מניחה את ידי על חזהו ותופסת בחולצתו השחורה שצמודה לגופו מאוד... יותר מידי... ״לא נורא, תכף יהיה לך קר, אנחנו עוברים לקוטב.״ קורץ לי בחיוך.

אני מעקמת את פי ומסתכלת עליו כלא מרוצה. ״אני רוצה שיהיה לי נעים, לא חם ולא קר.״ אני נועצת בו את ציפורניי שוב, רואה איל החולצה נמתחת יותר על שריריו.

הוא רוכן לעברי, מפסיק לחייך באיטיות וגורם לי לקפוא במקומי ולמצמץ בבלבול. כף ידו עולה לפניי והוא מסיט את שערי השחור אל מאחורי אוזני.

״אני מבטיח שיהיה לך נעים...״ לוחש בקול נמוך יותר פתאום, גורם לי להזדקף במקומי כשאני בוחנת את מבטו שנמצא עכשיו על שפתיי הורודות. ״נעים בקוטב הצפוני, במיטה שלי.״ התחכך באפי באגביות.