ספר זה הינו ספר וואנשוטים כמו שכתוב בכותרת ובכריכה~
כל הוואנשוטים יהיו טאהקוק.
מכיל:
•שברון לב
•מוות
•תכנים מיניים [אכתוב לפני כל פרק אם יהיה או לא]
•טאהקוק
כמובן שבוואנשוטים יהיה המון הומור!
~Taehyung Top/Bottom
~Jungkook Top/Bottom
מקווה ש...
רציתי שהחורף יגיע, רציתי להזכר באירועי החורף שעבר. רציתי להגיע אל אותה תחושת שמחה שהייתה בליבי לפני שהפכתי קודר. כמו החורף הנוכחי. מלא בסופות שהורסות. מחרבות. חורף מלא שטפונות והרס.
רציתי לחייך ולשמוח.
כשהלילה ירד ואני אהיה מתחת לשמיכה שלי, כשרגליי מבצבצות מבעד לבד. וכשארגיש את הרוחות נושבות ומטילות על כפות רגליי רכות קרירה וצוננת.
רציתי לנשום את האוויר הקר שמילא את ריאותיי. רציתי לאהוב את חבריי. רציתי שהחורף הזה יהיה שונה משאר השנה העצובה שלי.
רציתי שאתה.. עדיין תשאר בחיי. רציתי עדיין לאהוב אותך.
בעוד החברים הבודדים שנשארו בחיי אמרו לי, "תתרחק ממנו", "הוא לא שווה אותך" "מה יש לאהוב בו!" "הוא שבר לך את הלב כל כך הרבה פעמים!".
מצטכר שנכשלתי. אבל לא הצלחתי לעצור את אהבתי. קשה לי לשנוא אותך. קשה לי כל כך לשכוח אותך.
"אני עדיין אוהב אותך" אמרתי לעצמי, מכורבל בתור השמיכה שלי.
אני מנסה להיות שמח. אני מנסה כמה שאני יכול.. אבל אוי איך שזה קשה.
"למה הלכת.." מלמלתי אל תוך ידיי, "אני יודע שאתה שחקת בי, אני יודע שאתה לא אוהב בי, אבל- למה היית חייב להתרחק כל כך ממני.. למה נתקת אותי מהחיים שלך בצורה הזאת.." מררתי בבכי.
"אח גדול?" נקישות נשמעו על דלת החדר הלבנה שלי. "אח גדול, אתה בסדר?", זו הייתה מיי. אחותי הקטנה בת ארבע.
"מיי, למה את ערה בשעה כזו?" שאלתי, "אני שמעתי אותך".
מיי רצה אל תוך החדר וקפצה על המיטה. "אח גדול, למה אתה עצוב?" שאלה והתיישבה בחיקי. "רוצה שאספר לך?". "כן!" אמרה בהתרגשות קטנה של ילד קטן.
"זוכרת.. את החורף של שנה שעברה?, את החבר שלי, שתמיד היה מגיע אלינו הביתה, ששיחק איתך, שאהב אותך, ואותי.. שהיינו החברים הכי טובים! שהוא היה נשאר לישון איתנו, שהוא היה מבקר פה ושם בחג המולד?, זוכרת אותו מיי?" שאלתי ולא יכלתי לעצור את הדמעות מלזלוג.
"ברור שאני זוכרת אותו! הוא תמיד הביא לי חיבוקים כשהגיע!" אמרה בחיוך קטן, לא רואה את פניו של אחיה הגדול. "אבל.." הסתובבה להסתכל בפני אחיה הגדול. "למה אתה עצוב?.." שאלה.
"כי זה מה שהוא מיימיי, הוא רק זכרונות".
"אבל אח גדול.." ניסיתה הקטנה לעודד את אחיה. כישלון מוחץ.
"אל תדאגי לי מיימיי, לכי לישון, אני אהיה בסדר" חייך אחיה. "אוקי.. לילה טוב אח גדול" חיבקה אותו, ויצאה.
טאהיונג מלמל את שמו של אהובו בקול, אך הברקים והרעמים של אותה סופה נוראית פילחו את הדממה וקולו לא נשמע.
אותו נער שבור, קם מהמיטה שלו, הולך אל המטבח. שוטף את פניו בכיור, ושותה מים. "אני צריך לתת לזכרונות שלי ללכת" אמר לעצמו בקול שבור וכאוב.
"אני צריך לשכו-
דפיקות בדלת
"מי דופק בדלת באמצע הלילה" מלמל לעצמו, "מי זה?' שאל לפני שפתח.
"זה אני" ענה קול. קול מוכר- קול מהעבר.
"גאנגקוק?" פתח טאהיונג את הדלת בדמעות. גאנגקוק היה סחוט מהסופה שבחוץ.
"טאהיונג!" אמר וקפץ על האחר בחיבוק.
"אני מצטער, אני מצטער!" צעק בבכי. "כל כך רציתי לבוא אליך, כל כך רציתי לאמר סליחה על מה שעשיתי, אבל.. לא יכלתי לאהוב אותך, לא הרשו לי" אמר הנער.
"לא..הרשו לך?.." שאל טאהיונג, לא מבין כלום. עדיין בשוק שאהובו מהעבר פה.
"המשפחה שלי טאהיונגי, הם החזיקו אותי, אמרו לי שאם אהפוך לשוטה, ולמתרומם, הם יזרקו אותי, פחדתי כל כך, מצטער, מצטער!" ניסה לאמר בין הרעידות, גם של ליבו, וגם של גופו הקפוא.
"אתה.. לא יכלת לאהוב?.." שאל טאהיונג עם עיניים בורקות.
"כן.. אני מצטער טאהיונגי שלי, ידעתי שאתה אוהב אותי, אבל פחדתי שהמשפחה שלי תעשה לך משהו רע, שהייתי חייב לחסום אותך, הייתי חייב לצאת מהחיים שלך, לא רציתי שתפגע, אבל כן פגעתי.." אמר.
"גאנגקוק אני-
"אני אוהב אותך טאהיונגי שלי" אמר גאנגקוק ונישק את שפתיו האדמדמות של הנער ממולו.
__ וואנשוט ראשון לספר~
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
