Babysister

102 15 10
                                    

יום גשום וסוער היה כשגאנגקוק המיואש עמד בפתח בית של זקן.

"תזכיר לי מי אתה?" שאל הזקן את גאנגקוק.
"בפעם השלושים.. אתה התקשרת אלי, כדי שאעשה בייביסיטר על הנכד שלך" אמר גאנגקוק החסר כוחות.

"אה..טאהיונג.. ילד פלא, שלא תעז להתאהב בו!"
"אני לא גיי! תעזוב אותי!" אמר גאנגקוק בייאוש.

"היי סבא, מה אתה עושה?" נער ירד בפיגמה כחולה, עם בובת ארנב בידו. "יש פה אחד שאמר שהתקשרתי אליו".

"אה סבא, זה מי שאמרת שיהיה איתי?"
"נכון" ענה גאנגקוק בחיוך.

"אה, היכנס, אני אכין לה לשתות" אמר הנער. מניח את הבובה שלו על הספה. "להתראות טאהיונגי!" אמר הסבא, יוצא לעיסוקיו. "אז.." אמר גאנגקוק.

"מצטער על סבא שלי, יש לו בעיה בזיכרון שלו" אמר. 

"טאהיונג, כן?"

"כן" ענה הנער מחייך. "רוצה לשחק איתי?" שאל, ביישן.  "לא רואה סיבה למה לא" צחקק גאנגקוק.

טאהיונג אחז בידו של גאנגקוק, ידו הייתה קרה, גאנגקוק לא התכונן לקור הזה בידו של הצעיר. הבוגר עלה למעלה עם הנער הצעיר.

טאהיונג חייך והדליק את המחשב שלו. מחבר אותו לשלטי המשחק שלו.  "קדימה! בוא נשחק!" חייך.

מבטו היה תמים. הוא נראה קטן ותמים כל כך. זה היה די חמוד בעיני הבוגר.

גאנגקוק לגמרי כיסח את טאהיונג במשחק הזה, אבל, רצה לתת לו להרגיש שהוא מנצח. כלומר.. זה לא שהוא מפסיד או משהו.

"אתה כזה גרוע" צחק טאהיונג, מנסה לנשום סדיר. "אני נותן לך לנצח!" אמר.

"אה הא כן" צחק טאהיונג.

בסבב הבא. גאנגקוק נתן את כל כולו. כמעט מנצח. ברק ורעם היו בשמיים וקולם הדהד בבית. טאהיונג כיווץ את עיניו.

נראה מפוחד למדי. אבל לא נותן לזה להפריע לי כל כך.

"אני עומד לנצח!" אמר גאנגקוק, מנסה להעלות את מצב רוחו של הקטן.

"לא אתה לא" אמר ורעם חזק נשמע שוב. שיט. טאהיונג נעצר. הוא פחד. ראו את זה על פניו.

"היי קטנציק, רוצה שנלך לאכול?" שאל הבייביסיטר בחיוך. הקטן חייך חיוך רחב ומרובע. "כן!" אמר בהתרגשות.

השניים הלכו אל המטבח, מה להכין ,חשב. "מה אתה הכי אוהב?"
"פיצה!"
"ועכשיו משהו שיש לי את המצרכים שלי פה" צחקק גאנגקוק.
"נודלס!" צעק.
"אוקיי בוא נכין נודלס".

השניים הכינו את ארוחת הערב שלהם. טאהיונג ישב על הספה כי הפריע לגאנגקוק יותר מדי. "פשוט שב שם" אמר הבוגר.

גאנגקוק הגיש לקטן קערת ראמן גדולה מאוד. "תהנה" חייך. טאהיונג שמח כל כך. מחבק את הבוגר ממנו. "תודה!" אמר.

בעוד טאהיונג אוכל את המנה הטעימה שהכין חברו החדש, הזמן עבר, והוא כבר היה צריך ללכת לישון. הרי סבו תמיש אמר לו. לא משנה מה קרה לך, אתה לא מוותר על שעות השינה שלך. אתה צריך לגדול ולהתפתח ולהיות חזק!.

למרות שהיה בן 16.. טאהיונג עדיין היה הולך לישון בעשר וחצי. כל יום. אחת הסיבות למה לא היה יוצא למסיבות.

"קדימה" אמר גאנגקוק. "כנס למקלחת, בזמן שאני אנקה פה". בעוד טאהיונג בולע את הביס האחרון, הוא התעייף מאוד. השעה הייתה עשר. יש לו חצי שעה לפני שעת השינה שלו. 

"אוקי דוקי" צחקק טאהיונג והלך למיטה שלו, עייף מאוד ממאורעות היום.
הרי הם לא שיחקו בחוץ, אבל ההוא היה עייף מאוד.

המים החמים שהיו על גופו הרגיעו אותו, אבל גם גרמו לו להתעייף אפילו יותר.

עשר דקות עברו, והקטן כבר יצא החוצה, מחכה שגאנגקוק יגיד לו לילה טוב. הוא היה במיטתו. מחכה. לבוש.
הבוגר לא הגיע, וטאהיונג היה במדרגות, רואה את חברו החדש עונה לשיחת טלפון.

"הלו?" גאנגקוק ענה.
"כן אני עכשיו הולך להשכיב אותו לישון".
"כן הוא אכל, ראמן". הבוגר ניתק את השיחה.

סבו של הנער מגיע עוד כמה דקות בודדות. 
"הגיע הזמן ללכת לטאהיונג" מלמל והלך לחדרו של הקטן.
טאהיונג ראה את התזוזות שלו, וברח לחדר שלו,
הרי גאנגקוק חושב שהוא נמצא בחדרו.

"טאהיונג?" לחש גאנגקוק , בעודו פותח את דלת החדר. רואה את הקטן שוכב על המיטה.

"לילה טוב" לחש וליטף את ראשו.
יוצא מהחדר ומשאיר את הקטן מחוייך.

עברו להן הדקות, וסבא קים נכנס הביתה. "היי אדוני" חייך גאנגקוק.
"היי, הוא ישן?" שאל הסב והניח את תיק העבודה שלו על הספה.

"היי גאנגקוק-" טאהיונג ירד במהירות במדרגות, הוא רצה לאמר לבוגר לילה טוב גם.
"הנה הכסף שלך" אמר הסבא והביא לגאנגקוק 50 דולר. 

טאהיונג ראה את זה, והאמת.. נפגע.
הוא לא היה ילד עם הרבה חברים, הוא חשב שגאנגקוק בא להיות איתו, לשחק איתו..
לא..
להיות הבייביסיטר שלו.
"טאהיונג" ניסה גאנגקוק לאמר. אבל שום מילה לא יצאה החוצה.
הקטן רץ מהסלון, ישירות לחדר. לא רוצה להשאר דקה אחת נוספת.

כי כמו תמיד. חברים.. לא יהיו לו.
גאנגקוק, לא יהיה חבר שלו.
למרות שרצה, הוא מאוד חיבב את גאנגקוק. אבל.. זה לא הדדי מסתבר.

הבוגר לא רצה להיות חבר שלו כלל.
הוא הגיע רק בשביל הכסף.

נכון?.

ONE SHOT // TEAKOOK✔︎Where stories live. Discover now