הלכתי ברחובות העיר. הכל שקט. אף אחד לא מדבר. ציוץ הציפורים נעלם.
שקט.
המשכתי את מעשיי. רואה את האפלה שמתקרבת. חשכה. ראיתי את גן השעשועים הנטוש של מרכז העיר.
אף נפש חיה לא נמצאה פה כבר המון זמן.
אך לפתע-
קול נשמע בדממה. קול בכי. קול כאב.
הסתובבתי. ראיתי את אותו האחד שגרם לעולמי להיות חשוך.
ראיתי את האחד המיועד.
ייעוד שקר.
הסתכלתי אל תוך עיניו. הוא בכה. הייעוד שלי היה למות.
אני ידעתי את זה.
הסתכלתי על גופו שלא היה מוחשי כלל. הסתכלתי לארובות עיניו החלולות.
הכל שקט. אבל אז.. שוב.. קול בכי.
הסתכלתי עליו אחרי שעיניי נפקחו.
הוא לא היה שם. חושך.
הסתכלתי סביב. רואה את העצים הגבוהים קמלים. הוא היה שם, בין העצים, מחייך דרך הבכי.
הסתכלתי בעצב לעברו. רואה את פרצופו מנסה לחייך בדממה. קולו היה בראשי.. רציתי שילך. רציתי שיעזוב אותי.
לא רציתי להתמודד עם המציאות כשהוא לנגד עיני.
הסתכלתי עליו.
טאהיונג שלי.. הוא היה כל כך קטן, כל כך מתוק, כל כך תמים לעולם.
הוא חייך אלי מבין הסבך..
"לא רציתי ללכת" אמר, "רציתי להשאר.. אבל לאלים היו תוכניות אחרות" המשיך.
הפך.לערפל ולפתע נעמד לצידי, קרוב. "אני אוהב אותך, אל תשכח אותי" אמר ובקולו היו תחנון.
"אני לא אשכח, לעולם" אמרתי בבכי. רוצה לחבק את האחד שאהבתי.
אבל היי, האלים משחקים בנו.
האלים מסתכלים עלינו וצוחקים. רואים אותנו מתים, ולא אכפת להם. הרי הם בני אלמוות לא? מה אכפת להם מאיתנו.
הגורל שלנו. הגורל שלי, כאב. הייתי אמור להתאהב, לחיות בשמחה עם האהבה של חיי. אבל כפי שטאהיונגי שלי אמר. לאלים היו תוכניות אחרות.
אהבתי אותו, בכל ליבי.
אבל הגורל, הייעוד, שהאלים הביאו לו..
היה למות. הוא היה תחת השפעת אלכוהול. כפי שהנבואה אמרה.
הוא הלך אל הכביש. צפירת המשאית, האורות. קול התנגשות ועצמות מתפצחות היו באוויר. טאהיונגי שלי.. מת.
ברגע שהאדם נולד. הנבואה הארורה שלו, נולדת איתו.
נבואה שמביאה אותנו אך ורק לכאב.
___
כמעט שכחתי להעלות~
אז אני חולה ועומד להתעלף מקור..
איך אתם?:)
YOU ARE READING
ONE SHOT // TEAKOOK✔︎
Fanfictionספר זה הינו ספר וואנשוטים כמו שכתוב בכותרת ובכריכה~ כל הוואנשוטים יהיו טאהקוק. מכיל: •שברון לב •מוות •תכנים מיניים [אכתוב לפני כל פרק אם יהיה או לא] •טאהקוק כמובן שבוואנשוטים יהיה המון הומור! ~Taehyung Top/Bottom ~Jungkook Top/Bottom מקווה ש...
