הכל החל באותו יום סגרירי, בו החיים שהכירו השתנו כלא היו, בו גון גאנגקוק מכיתה י"א איחר לשיעור הראשון של השנה החדשה, הכל החל ברגע שאחד מהחבורה של קים טאהיונג שם לו רגל וגאנגקוק.. טוב..אתם כבר יודעים. הוא נפל על הרצפה בחבטה אחת גדולה, רגלו דיממה ומיצחו דיממה גם היא. "ל-למה שתעשה את זה!" צעק גאנגקוק על החבורה שעמדה על יד הלוקרים וצחקה. "הוו אתה עצוב?" אחד הנערים אמר בקול שגרם לגאנגקוק להתעצבן יותר, אך גאנגקוק לא התעצבן. הוא לא הצליח. הוא בכה.
"קים טאהיונג וגון גאנגקוק לחדר המנהל! עכשיו!" נשמעה בכרזה את קולה הצווחני של המזכירה. "קים טאהיונג וגון גאנגקוק לחדר המנהל" נשמעה שוב הזכירה. גאנגקוק התרומם מהרצפה והלך אל המשרד של המנהל, בבכי חרישי הלך במסדרונות בית הספר כשהחבורה של קים טאהיונג צוחקת ולועגת עליו מאחור. לאחר דקות ספורות הגיע גון גאנגקוק הצולע אל המשרד של המנהל, המזכירה אמרה לו לשבת בינתיים בכיסא שהיה ליד, המזכירה התקדמה אליו והסתכלה על מראה הדם שהיה על מצחו "למה דמך מבצבץ מבעד לגופך?" שאלה ולא הסיטה את מבטה, גאנגקוק הרגיש מאוים מעט. קים טאהיונג בא להכנס למשרד המנהל, מעולם לא שמח גאנגקוק לראות את טאהיונג. שעצר את השיחה המוזרה עם המזכירה, אך המזכירה עצרה בעדו. "שב" אמרה המזכירה בקולה הצווחני "עכשיו" חזרה שנית
"למה היא כל כך אוהבת לאמר לנו לשבת גם כשצריך לעמוד?" דיבר גאנגקוק לעצמו
"ככה תסבלו יותר" אמרה המזכירה וצחקקה צחוק מעט מטורף.
גאנגקוק רעד מקור , מי שם את המזגן שלו על מעלות נמוכות כל כך בשיא החורף, זה לא אנושי! בלי ששם לב מי שם עליו את הסוודר השחור, הוא התכרבל בסוודר ומילמל תודה, הקול שלחש אליו 'בבקשה' חזרה.. היה לא אחר מאשר קים טאהיונג. "למה" שאל גון "למה מה?" , "למה רגע אחד אתה אכזר אלי , ורגע אחר כך אתה נחמד" שאל גאנגקוק
"אני מעולם לא התאכזרתי אליך, אולי צחקתי פה ושם אבל אם תשים לב, אלו הבנים עושים את זה, לא אני" אמר במשיכת כתפיים.
גאנגקוק הירהר על דבריו של טאהיונג, זה די..נכון. טאהיונג מעולם לא נתפל אליו , או הציק לו חוץ מאשר שהיה צוחק עליו. גאנגקוק פתח את פיו, בא לדבר- אך המנהל פתח את הדלת וקרא אל השניים להכנס
"למה עדיין קר כאן כל כך? אמרתי לך לכבות את המזגן הארור הזה!" צעק המנהל והמזכירה הכחושה הסתכלה עליו בעיניים ריקות מרגש, "בוודאי אדוני המנהל, אכבה מיד" המזכירה נמוכת הקומה נטלה בידה את השלט וכיבתה באי רצון בולט את המזגן. נקודות זיעה קטנטנות הבליחו ממיצחה. איך היא מזיעה בקור הזה?.
פלאשבאק מהעבר של גאנגקוק:
"אני לא רוצה לשבת! כיף לי לעמוד" אמר.
אותו ילד בן השלוש היה מקור הסבל של אביו ומקור האהבה של אימו. "אני לא אוהב את האוכל שלך! אני רוצה את החלב עטלפים שלי! למה אין לך חלב עטלפים!" צווח גאנגקוק.
"א-אני כ-כבר מביאה ל-לך" אמרה אימו, גברת גון.
היא פחדה לא לרצות את בנה שהיה כפי שכינה אותו בעלה "יצור לא אנושי".
צפורניו השחורות של גאנגקוק אהבו לשרוט את אביו ואימו המאמצים. עיניו השחורות אהבו להתבונן בעולם שהיה זר לו, ואהבו יותר מכל , את מראה הדם האדום והמוזר לו. עורו הלבן אהב את החשיכה, וסלד מאור שמש שצרב לו עד מאוד. גופו הכחוש והקטן אהב את חלב העטלפים המר ולא את החלב הרגיל של בני האדם , או את האוכל שהיו אוכלים.
"אתה חטפתם אותי! חוטפי ילדים!" אמר גאנגקוק "עזבו אותי בנחת! עזבו אותי לנפשי , אני רוצה לחזור לביתי! לחזור אל האי שלי! לחזור אל האפלים!" צווח גאנגקוק.
~~~~~~~
"אתם יודעים למה קראתי לכם לפה?" שאל המנהל , הוא היה אדם שמן ועבה בשר. השפם הגדול והעבה שלו היה מכוער עוד יותר על פניו העגולות והוורודות. "לא" ענה טאהיונג כשראה שגאנגקוק לא מתכוון לענות. "אתה רוצה להגיד משהו?" שאל המנהל את גאנגקוק "ל-לא" אמר ונגע במצחו עם ידו, הוא ראה את הדם האדום על ידו ולא התיק את מבטו ולו לשבריר שנייה. עיניו היו פעורות ובהו בדם.
כבר שנים שהוא לא מבין למה הוא מגלה עניין רב כל כך בדם אדום. ולמה זה מרגיש לו לא נכון.
משהו באווירה בחייו השתנתה, אבל הוא לא יודע מה.
"גאנגקוק! האם אינך רוצה לספר מה קרה". עיניו של גאנגקוק עזבו את את הדם ופנו אל המנהל "אחד מהחברים של טאהיונג שם לי רגל ואני רצתי ונפלתי, וזה קרה" אמר גאנגקוק והצביע על מצחו ורגלו. "אה , אז זה קל. ברור שהעונש חל רק על אחד" אמר המנהל "גאנגקוק".
"מה" אמרו טאהיונג וגאנגקוק יחדיו , "למה שהוא ייענש הרי הוא לא עשה שום-
עיניו של גאנגקוק הפכו שחורות לגמרי , שום לובן לא היה בהן, עורו הלבן הבהיר מעט ושיערו היה כאילו הוא בתוך מים.
אין דבר שהיה מכעיס יותר מאשר אי עשיית צדק בחייו.
זה גורם לו לעשות דברים.. לחשוב על דברים.
הוא פצה את פיו , שפתיו לא זזו, רק פיו פתוח מעט וקול אימה יצא מתוכו "אתה תבוא על עונשך! אתה תתחנן למוות מהייסורים הקשים שלך! אתה תשלם" אמר גאנגקוק בחיוך מטורף ובקול קדום ומוזר שהפחיד את טאהיונג לגמרי "פאק מה קורה כאן" אמר טאהיונג כשגאנגקוק נראה כאילו רוחו עזבה אותו. הוא התיישב על הכיסא מחדש. "למה אתם בוהים בי?" שאל גאנגקוק
הוא באמת לא יודע מה קרה פה? חשב טאהיונג לעצמו.
"מה פאקינג קורה כאן". אמר גאנגקוק.
YOU ARE READING
ONE SHOT // TEAKOOK✔︎
Fanfictionספר זה הינו ספר וואנשוטים כמו שכתוב בכותרת ובכריכה~ כל הוואנשוטים יהיו טאהקוק. מכיל: •שברון לב •מוות •תכנים מיניים [אכתוב לפני כל פרק אם יהיה או לא] •טאהקוק כמובן שבוואנשוטים יהיה המון הומור! ~Taehyung Top/Bottom ~Jungkook Top/Bottom מקווה ש...
