השכן המזדמן

פרק 38

~נקודת מבט לוקאס~
ביום ראשון, אחרי התפרים, השאירו אותי בבית חולים לביקורת או איזה שיט כזה.
כבר היום, יום שני בבוקר כל הקבוצה כבר הגיעה, עכשיו שלא תבינו. אני מת על הבנים, אבל הבנאדם היחיד שרציתי לראות לא היה פה.

לא הצלחתי להבין למה קייט לא באה היום.
אבל זרמתי.
אחרי כמה שעות שהבנים היו פה מרקוס העיף אותם מפה ונתן לי קצת שקט מהם. מרקוס התיישב בכיסא ליידי ושאל
״איך התפרים? יותר טוב?״
״כן אחי הכל סבבה.״
״יופי.יופי אז אני צריך לספר לך משהו.״
״דבר אליי״
״קייטי..״
״מה קרה לה?! מרקוס דבר כבר״
״קייטי.. עזבה״
״מה? עזבה לאן״
״לא יודע לאן, פשוט לקחה את הדברים שלה ועזבה״
״מה? מתי? למה?״
״אין לי מושג אחי. שרון עדכנה אותי ולא הוסיפה יותר מידי פרטים״
״שיט. אני חייב לעוף מפה אחי. אני חייב ללכת למצוא אותה״
״אז זהו. שלא.״
״לא?! מה זאת אומרת לא?״
״היא לא רוצה שתתקרב אליה, תחפש אותה, כלום.״
״בולשיט אחי״

אין דבר כזה לא רוצה. אנלא מצליח להבין מה הולך פה אבל אני אבין.
קמתי מהמיטה והעפתי מהיד שלי את המחטים.
״היי היי גבר זה רעיון גרוע.״
מרקוס אמר לי ותפס אותי כי עוד שנייה נפלתי, סיממו אותי פה בכל כך הרבה תרופות.
משהו מטורף.

״בוא הולכים לקייט״ אמרתי והתחלתי ללכת, אחיות ניסו לעצור אותי בדרך ולהסביר לי שאני לא במצב להשתחרר אבל לא הקשבתי. המשכתי ללכת כמו מטורף.
אחרי הליכה די כואבת הגענו לאוטו של מרקוס.

״אז.. מה התוכנית גבר?״
״סע לבית שלי, אני אחליף תבגדי בית חולים האלה ואז אסע למצוא אותה״
״כן המפקד״
מרקוס נתן גז והתחלנו לנסוע.
הנסיעה לקחה משהו כמו 20 דקות, 20 דקות של מחשבות שגרמו ללב שלי עוד שניה לעוף מהגוף שלי.

יצאתי מהרכב ונכנסתי לבית שלי, מרקוס כמובן בא אחריי.
עליתי לחדר והחלפתי בגדים, ירדתי במדרגות ומשכתי את מרקוס מהיד שלו
״בוא. זזנו״
שניה לפני שיצאנו שמענו דפיקה בדלת, מרקוס הלך לפתוח.

״דובשרון? מה את עושה פה?״
״אמרתי לך להפסיק לקרוא לי ככה די.״
התקדמתי לכיוון הדלת וראיתי את שרון.
״איפה חבר שלך?״
״אני פה״
עניתי הלכתי לכיוון הדלת.
״לאן אתה חושב שאתה הולך?״
״לקייט. למה?״
״אתה ממש לא הולך אליה. היא בקשה שלא תתקרב אליה וזה בדיוק מה שאתה תעשה״
״אין סיכוי היא לא הייתה מבקשת דבר כזה״
אמרתי ואז שרון הביאה לי את הטלפון שלה
״תראה את ההודעה מקייטי״

נכנסתי לצ'אט שלה עם קייטי והתחלתי לקרוא את ההודעה.
~התכתבות~
״שרוני, אל תדאגי לי. פליז. הלכתי למצוא קצת שקט. אני בסדר, אני לא לבד פה, אני אצל חברה של אמא שלי, והבן שלה מארח לי חברה, הוא בגילנו. בקיצור, הכל בסדר. אני אחזור מתישהו.
הייתי חייבת לבקש ממך, בבקשה, שלוקאס לא יבוא למצוא אותי. שלא ינסה ליצור איתי קשר. תבהירי לו שאני ממש לא מעוניינת לדבר איתו. תודה אוהבת אותך הכי בעולם.״
~סוף התכתבות~

סיימתי לקרוא והזדעזעתי.
פגעתי בה?
אולי היא נבהלה ממה שהיה ביום ראשון?
באמת שאני לא יודע.

״פאק.״
זה הדבר היחיד שיצא לי מהפה.
״כן. פאק. אז שלא תעז לחפש אותה, ביי.״
שרון הלכה והשאירה אותי בשוק.
מרקוס הלך למטבח והביא בקבוק וודקה
״קח. אתה צריך את זה״
לקחתי לו את הבקבוק מהיד והתחלתי לשתות אותו כמו נרקומן.

יום אחרי זה התעוררתי בספה, עם 20 שיחות שלא נענו מהקבוצה.
לא הבנתי מה הם רוצים ואז נזכרתי שעוד יומיים משחק הגמר ופספסתי אימון.
שמעתי צעדים מאחורי.
הייתי בטוח שזה ההורים שלי ושאני בבעיה, אבל לא, זה היה מרקוס.
״פאק אחי פספסנו אימון.״
זה הדבר הראשון שיצא מהפה שלו.
״זין על האימון אחי. פספסתי תדבר הכי טוב שהיה לי בחיים״
וזה הדבר הראשון שיצא מהפה שלי.
הייתי שבור, הרוס.
הלב שלי הרגיש לא אותו דבר.
פאק זה כאב.
״קום. הולכים״
מרקוס אמר לי ולקח את המפתחות של הרכב שלו.
״מה? לאן?״
״לבר אחי, לנסות לשמח אותך קצת״
ידעתי שלא משנה כמה אני אתנגד אני אלך איתו בסוף אז הלכתי בלי להתנגד.

הגענו לבר, והתחילו איתי יותר בחורות ממה שאני יכול לספור על יד אחת, אבל אף אחת מהן לא עניינה אותי.
עדיין הרגשתי חרא.
״מה נסגר אחי? זו הבחורה המי יודע כמה שאתה מנפנף מה עובר עליך?״
״אף אחת מהן זו לא היא אחי.״
״פאק. ממש התאהבת אחי.״
״כן, אני חושב שכן״

כאב לי ככ הלב, הגוף, הראש, הבטן.
לא ידעתי מתי זה יגמר. אבל רציתי שזה יגמר.
כי כאב לי.
פאקינג כאב לי ממנה.
כאב לי בלעדיה.