‏המתנקשת

פרק 17

לוקה

 
בסוף המבצע אנחנו חוזרים בידיים ריקות. המידע שמרקוס קיבל לא היה מוצק כמו שחשבנו, והאנס אגר חמק מאיתנו.
אני עצבני בטירוף ובא לי להוציא את הקיטור ולהתפוצץ. אני מחליט ללכת לחדר הכושר שלי, מוריד חולצה ומתחיל להכות בשק האגרוף. אני מכה בחוזקה עד שידיי מדממות. כשהשק מתחיל להיפרם אני מפסיק ומחליט ללכת למקלחת. אולי מים חמים יעזרו למתח להתנדף מגופי.

אחרי מקלחת ארוכה וטובה. בטני מתחילה לעשות רעשים ‏ומזכירה לי שלא אכלתי כלום כבר כמה שעות.
אני ‏מחליט להתלבש בזריזות,זורק את המגבת אל סל ‏הכביסה בדרך החוצה ויוצא מהחדר.
אני יורד בגרם המדרגות שדמי עדיין רותח בגלל הטעות שלנו.
איך לעזאזל האנס הזה הצליח לעבוד אלי ככה?!
הייתי בטוח שהערב שהוא יהיה במו ידיי ושאני ‏אגרום לו לשלם על זה שהוא בכלל מעז לחשוב על אשתי לעתיד.
קאצו!
אני מגיע אל המטבח אך קופא במקום כשאני רואה דמות נשית עומדת ליד הכיור וכשגבה אלי.
‏מה היא עושה כאן בשעה כזאת?
כבר אחרי שתיים בלילה.
אוקסנה לוגמת מהכוס שהיא ‏מחזיקה בידה ונאנחת ‏בכבדות.
ראשה נופל קדימה,היא מניחה את הכוס על השיש ושואפת האוויר.
אני נכנס אל המטבח ועומד מולה שרק האי מפריד בינינו.
אני לא יודע מה עובר עליה עכשיו וזה גם לא אמור לעניין אותי.
אחרי מה שהיה אתמול והיום ‏בצהריים,עדיין לא סלחתי לה על זה.
היא לא אמורה לדבר עלי ככה בבית שלי.
היא עברה כל גבול.
לא מגיע לה ‏להרגיש כאילו היא ‏הקורבן פה,כי זה ממש לא נכון.
היא אמורה ללמוד מי הבוס כאן ולמי היא אמורה להיות ‏נאמנה.
היא ‏תהיה צריכה ‏מתישהו לבחור באיזה צד היא,כי אני לא הולך ‏לוותר על התוכנית שלי בשבילה.
אין שום מצב שבעולם.
היא אולי הולכת להיות אשתי ואולי היא גורמת לזין שלי לעמוד כמו פלדה.
אך אני עדיין לא אתן לה ‏להרוס לי רק בגלל הפה הארסי הזה שלה.
"מה את עושה פה?" אני שואל בקול עמוק ולא מרוצה.
אוקסנה לא נראית ‏מבוהלת כשהיא מסובבת חצי גוף אלי ונועצת בי מבט חודר.
"אהה,‏חזרת" היא אומרת בטון משועמם וחוזרת להביט על הכוס שלה.
אני שואף עמוק האוויר לרעות שלי,עוצם לשנייה את העיניים ומנסה להרגיע את העצבים שלי.
לעזאזל איתה!
למה היא חייבת להיות קרה ‏ועקשנית כל כך?!
אני פוקח עיניים,עוקף את האי,פותח את ‏המזווה של השתייה שלי ומוציא משם בקבוק ויסקי וכוס.
אני מטיח את הכוס על השיש אך לא חזק מדי,בשביל שהיא לא ‏תישבר ומוזג את הנוזל החריף לתוכה.
בזווית עין אני מרגש את מבטה של אוקסנה עלי אך היא לא אומרת דבר.
אני בא להרים את הכוס שלי אך לפני שאני מספיק אוקסנה חוטפת אותה ממני ושותה את כל הנוזל שבתוכו.
אני מסתובב לעברה ונשען עם גבי התחתון על השיש.
"למה את ערה בשעה כזאת?" אני שואל אותה אך נשאר אדיש.
לא באמת מעניין אותי למה היא ערה אבל הדחף שלי לדעת עליה דברים מציף אותי.
"‏זה לא עניינך" היא עונה בטון קר.
"זה כן ענייני. אחרי הכל את ‏במטבח שלי. אז תתחילי לדבר" דרשתי.
אוקסנה גלגלה את עיניה,היא הניחה את הכוס שלי בכיור ובאה לחלוף על פניי אך לפני שהיא הספיקה,אחזתי בזרועה ומשכתי אותה קרוב אלי.
"תעזוב אותי" היא דרשה בשיניים חשוקות והביטה בי במבט רצחני.
זה לא הזיז לי,אז המשכתי להדק את האחיזה שלי בה.
"אני לא ‏אשאל אותך שוב,אוקסנה. למה את פה?"  היא זקפה את ראשה.
שערה ‏הג׳ינג׳י הארוך גלש על גבה. עיניים ירוקות קרות אמדו אותי כאילו אינני ראוי להתייחסות מצידה.
"גאה וקרה כל כך," אמרתי וליטפתי באצבעי את לחיה ואת גרונה. "כמו אבא היקר שלה." היא הסיטה את פניה בהבעת סלידה.
צדקתי.
היא לא מסוגלת לבגוד באבא היקר שלה וזה היה קשה מאוד בשביל להגן עליה ‏מהתוכנית שלי.
אבל למה אני בכלל רוצה להגן עליה?
היא כלום בשבילי.
‏כל העניין של החתונה הזאת היה בשביל לגרום לאבא שלה כאב.
רק בשביל להראות לו שהוא עשה את ‏הטעות הכי גדולה שלו כשהוא נתן לי את הבת שלו.
היא צריכה לסבול בדיוק כמו שאני סבלתי כל חיי והכל בגלל המשפחה שלה.
"כן, כן, הגאווה המטופשת שלך להבראטבה. אני מחכה בקוצר רוח לנער אותה ממך." אוקסנה שולחת לעברי חיוך קר ומביטה בי במבט קריר עוד יותר.
היא ‏השתחררה לאט מאחיזה שלי בה,הניחה את כף ידה על חזי,התרוממה על ‏קצת האצבעות שלה עד שהיא הייתה ‏סנטימטר משפתיי.
הרחתי את ריח הוויסקי מפיה כשהיא העבירה את לשונה על שפתייה והביטה אל תוך עיניי.
זה נראה כאילו שהיא באה לנשק אותי או משהו כזה אך ‏לפני שאני מספיק למצמץ,היא מסתובבת במהירות ומתחילה לברוח ‏לכיוון הדלת.
אוי אש קטנה,איזה טעות עשית עכשיו.