‏המתנקשת

פרק 60 ואחרון 

אפילוג

שלוש שנים לאחר מכן....

אוקסנה

בכי ברקע גורם לי ‏להתעורר, בלבול רוחש במוחי כשאני מנסה לפקס את החדר.
אני מסיטה את השיער מהפנים שלי וממצמצת בחושך, בקושי יכולה לראות משהו, אפילו כשהראייה שלי מתרגלת לחשכה.
תזוזה במיטה, המזרן שוקע. גוף חם מתגלגל לעברי, זרועות חזקות חובקות אותי מאחור. גופו הגדול מתמקם קרוב, זרועות שריריות אוחזות בי בחוזקה, פיו הלוהט על צווארי.
"אני הולך לבדוק מה יש לו. ‏תישארי כאן" לוחש לי לוקה.
הוא נושק לראשי לפני שהוא יוצא מהמיטה ואז נעלם דרך הדלת.
אני מנסה להירדם שוב אך הדלת של החדר נפתחת וגורמת לי ‏לפקוח את העיניים.
אני ‏מצפה לראות את לוקה מולי אך במקום זאת,אדל מחבקת את הדובי הקטן שלה ומביטה בי בעיניה הקטנות.
"מה קרה,יפה שלי?" שאלתי כשאני מתרוממת טיפה על מפרקי מושיטה את ידי לעברה ומלטפת את שערה הארוך.
"היה לי שוב פעם סיוט" היא לוחשת.
"אוי,מותק. בואי." אני פותחת בשבילה את השמיכה שלי ונותנת לה ‏להתכרבל איתי ביחד.
"עכשיו יותר טוב?" שאלתי אותה ונישקתי את ראשה.
"כן. תודה אמא" הו אלוהים איך אני מאוהבת בילדה הזאת.
איך לעזאזל לפני ‏ארבע שנים חשבתי להפסיק את ההריון הזה?!
מזל שלא עשיתי את זה.
"אמא!!" הדלת שוב נפתחת והפעם ניקולס נכנס דרכה בריצה וקופצת ישר על המיטה.
הוא מתיישב מולי,עושה פרצוף כועס ומשלב את זרועותיו הקטנות על חזהו.
"מה קרה,חמוד?" שאלתי.
"רפאל שוב בוכה ועושה הרבה רעש.
אני לא מצליח לישון בגללו" הוא נזף.
"גם אתה הייתה כזה שהייתה תינוק,חמוד. אל תכעס עליו בגלל זה. הוא לא מבין" ניקולס מהנהן.
"טוב. ‏אני יכול גם להיכנס ‏מתחת לשמיכות?" הוא שאל במתיקות.
"לא!! אל תתני לו. ‏לא מגיע לו אחרי מה שהוא עשה אתמול לדובי" אומרת אדל בכעס.
"לא עשיתי כלום לדובי הטיפש שלך!" ניקולס עונה לה בכעס.
"מה קורה כאן בדיוק?" קולו העמוק של לוקה גורם להם מיד להפסיק לריב.
"‏עזבתי כולה רק לחמש דקות וכבר כל הבית במיטה שלנו?" ‏הוא אומר בטון משועשע.
משכתי בכתפי,"מה אני ‏יעשה? הם רצו את אמא שלהם" אני קמה למצב ישיבה ומקרבת אלי את ניקולס ואת אדל.
אדל מחבקת אותי ישר וניקולס מניח את ראשו על חזי.
"טוב לדעת" לוקה מתקדם אל המיטה כשרפאל בין זרועותיו ונכנס גם הוא למיטה איתנו.
כל המשפחה שלי במקום אחד.
‏לא יכולתי לבקש משהו יותר מדהים מזה.
"הוא בסדר?" שאלתי את לוקה.
לוקה מעביר אלי את רפאל,"הוא היה רעב. האכלתי אותו ועכשיו הוא בסדר"
רכנתי לעבר לוקה נישקתי לשפתיו,"תודה" לחשתי.
"אם כבר אני צריך להודות לך על זה ‏הבאת לנו את הילדים שלנו לעולם" הוא מסמן לי עם ראשו למטה,לעבר ניקולס ואדל.
‏ישנים עכשיו בנחת ‏בינינו.
הרמתי שוב את מבטי לעבר לוקה,"‏תודה שלא ויתרת עליי. גם בכל פעם שעצבנתי אותך בכל ‏הזדמנות שהייתה לי" חייכתי אליו.
"‏בחיים לא הייתי מוותר עלייך,אש קטנה. את האישה של חיי" הוא נושק לשפתיי נשיקה ארוכה.
"אני אקח אותו למיטה שלו" לוקה לוקח את רפאל ממני ומניח אותו במיטה הקטנה שיש אצלנו בחדר.
וישר חוזר למיטה,אלי.