‏המתנקשת

פרק 36

אוקסנה

בזמן שאני הוצאתי את ה‏מצרכים שאני צריכה בשביל ארוחת הערב המאוחרת של לוקה.
בזמן הזה לוקה ישב על הכיסא שליד האי והתעסק עם המחשב הנייד שלו.
הוא נראה מרוכז מאוד בו.
מעניין אם זה קשור עדיין לצרפתים או אולי למשהו אחר.
הרמתי שתי הביצים מתבנית של ביצים,שברתי אותן ‏אל תוך הכרה אך ‏בזוית עין שלחתי מבטים חשודים לעבר לוקה.
הוא לא מוריד אפילו לשנייה אחת את העיניים שלו מהמסך של המחשב, גם כשמזגתי לשתי כוסות יין לבן והנחתי אחת לידו.
במה הוא ממוקד כל כך?
‏כנראה זה משהו רציני מאוד.
חזרתי לבשל כי לא יכולתי לחקור עכשיו את מה שהוא עושה שם עד שהוא הלך לישון.
חתכתי ירקות לסלט ואחרי זה הכנתי ‏עבורנו חביתה אומלט.
הוספתי לחביתה שלי פטריות וקצת בצל.
הייתי כל כך מרוכזת בכנה של החביתה שאפילו לא שמתי לב שלוקה נעמד מאחורי וכורך את זרועותיו סביב מותניי.
הוא הניח את סנטרו על קודקוד ראשי ונאנח בקול.
זה היה כל כך מוזר ולא טבעי בשבילי.
בחיים לא ‏חוויתי כזאת אינטימיות עם מישהו.
ומי היה מאמין שכל הדברים החדשים שאני מחווה ב‏תקופה הזאת תהיה עם לוקה.
אם היו אומרים לי את זה לפני חודש שאני הולכת להיות ‏נשואה לאויב מספר אחת שלי ועוד שאני יתן לו לחבק אותי ככה,הייתי יורה להם בראש.
"קרה משהו?" שאלתי כש‏הפכתי את החביתה לצד השני.
"לא." הוא ענה בקצרה.
לוקה נישק את ראשי,שחרר את מותניי ונשען עם מותנו על השיש של המטבח.
אחזתי בכוס היין שלי ולגמתי ממנה בשלוק ארוך.
הרגשתי שהייתי חייבת קצר כוח ‏מהאלכוהול,כי הרגשתי פתאום שלוקה מביט בי במבט מאוד מוזר שלא ‏הכרתי על-פניו.
‏הוא נראה רגוע מדי,יותר מדי רגוע.
וזה ממש מלחיץ אותי.
כן שכבנו,אז מה?
לפחות עכשיו אני לא בתולה.
רק בגלל זה שכבתי איתו ולא בגלל שוב אחר.
כן,כן. תמשיכי לספר את זה לעצמך.
נאנחתי בשקט בשביל שלוקה לא יחשוד במשהו אך הוא שם לב ל‏השינוי שלי.
הוא לקח ממני את מרית,הזיז אותי הצידה בעזרת מותנו ונעמד מול הכיריים.
"שבי. אני ‏ימשיך מכאן" הרמתי גבה משועשעת לעברו.
"מה שתגיד,פיזאנו" עניתי.
התיישבתי על הכיסא כשבדיוק לוקה הגיש לי את החביתה שלי ולידו עוד צלחת נוספת שתוכה היה הסלט.
"למה שתי צלחות?
‏יכולתה לשם את הסלט ביחד עם החביתה" הסברתי.
לוקה הרים לעברי גבה ונראה מבולבל.
"מה?" שאלתי.
"מי ‏מערבב את הסלט ביחד עם חביתה? זה מוזר" הוא אמר בגיחוך.
"זה לא מוזר. זה דווקא טעים מאוד" אמרתי.
לקחתי את הצלחת של החביתה, ‏חתכתי ממנה חתיכות קטנות ואז שפכתי את החביתה ותוך הכרה של הסלט.
התחלתי לערבב אותם ביחד ואז נתתי לחביתה סלט שלי ביס גדול.
הרגשתי את מבטו עלי,אז הרמתי את שלי וראיתי שלוקה נראה המום לגמרי.
"מה?" שאלתי בכעס.
"את כל כך מוזרה" לוקה גיחך לעצמו כשהוא לוקח גם ביס גדול מהחביתה שלו.
הרמתי גבה לעברו ואצבעתי על הכרה של הסלט שלו.
"‏אתה מוזר פה. מי צריך שתי צלחות כשאתה יכול לשים את הסלט שלך ליד החביתה שלך באותו הצלחת" גלגלתי את עיניי,מה שגרם ללוקה לצחוק בקול.
"הו אלוהים. את משהו מיוחד את יודעת את זה?" הוא אמר את המשפט האחרון בקול עמוק וצרוד.
צמרמורת עברה בגבי כשהוא הביט בי במבט רעב והאכזרי שלו.
‏בלעתי בכוח את האוכל שהיה בגרוני.
מה לעזאזל הוא עושה לי רק מבט אחד?!
הורדתי את מבטי אל הצלחתי שלי וניסיתי בכל כוחי להתרכז באוכל ולא בו.
אך אחרי כמה דקות של שקט,הוא דבר שוב.
"תוכלי לארוז מזוודה בתוך שעה?" הוא שאל פתאום.
זה גרם לי להרים במהירות את ראשי.
"למה?" שאלתי.
הרגשתי פתאום הרגשה רע.
מה עכשיו הוא מתכנן?
"זאת הפתעה. תוכלי לעשות את זה?" הוא שאל שוב.
"כן... אבל למ—"
"יופי, ניפגש בעוד שעה ליד המבואה" לוקה קם מהכיסא שלו כשהוא מרים איתו את המחשב הנייד שלו ומתכוון לצאת מהמטבח.
"רגע,מה? לוקה,השעה עכשיו שלוש בלילה! מה קורה פה?!" צעקתי על גבו המתרחק אך הוא רק גיחך וענה מעבר לכתפו,"נפגש במבואה,אש קטנה" ואז הוא נעלם.
מה לעזאזל קורה פה?!
עיניי ננעלו על הצלחת העדיים המלא שלו.
הוא בקושי נגע במשהו.