I trust you

2

״אתם מתעוררים?״ צעקתי לרן ורועי בפעם האלף, הם לא מתעוררים והם היחידים שלוקחים אותי לבית ספר! ״כן שקט כבר רגע אנחנו מתעוררים!״ רועי צעק בחזרה.התעייפתי מלצעוק להם מרחוק עכשיו אני אצעק להם בראש! עליתי במדרגות לכיוון החדר שלהם ואני חושבת שהם יכלו לשמוע טוב מאוד שעליתי מאחר ששניהם שיחקו את עצמם ערים כשהם עוד שנייה מתרסקים על הרצפה! ״יופי! עכשיו תתתארגנו כבר בחייאת״ אמרתי טורקת את הדלת שלהם.

ירדתי אל עבר הסלון בעצבים, כמה חוסר אחריות חילקת להם אלוהים אמרתי מיואשת, מרוב שהייתי עצבנית לא שמתי לב ונפלתי במדרגה האחרונה, ״מה קרה?!״ שמעתי את רועי צועק ורץ אליי, ״נפלתי במדרגות״ אמרתי מחזיקה בראשי, רן מיד הגיע גם ועזר לי לקום בוחן את פניי להסתכל אם קרה משהו, ״הכל טוב משוגעת תיזהרי פעם הבאה״ רן אמר ומנשק לי את המצח.

״יאללה קטנה תרדי״ שמעתי את רן קורא לי, סיימתי לבחון את המכה שיש לי בראש, מה הקשר עכשיו הנפילה המזוינת הזאת! לוקחת את עצמי ויורדת במדרגות ״יאללה את מוכנה?״ רועי שואל, ״אני כבר חצי שעה מוכנה מטומטמים״ אמרתי, ושמתי את התיק על כתפיי, יצאנו מהבית שלושתנו מהבית ומתקדמים אל האוטו של אבא.
״שימו שירים או משהו״ אמרתי בזמן שאני מתעסקת בטלפון, רועי שם את השירים הכי מחרידים בעולם! ״תעביר את הזוועה הזאת כבר!״ צעקתי והוא הגביר בכוונה לפול ווליום, ״אם אני אמות יום אחד, זה אך ורק בגללכם״ אמרתי באצבע מאשימה ״חס וחלילה אחות, מתים עלייך״ רן אמר קורץ לי מהמראה.

הגענו לבית ספר וירדנו מהאוטו, ראיתי את מאיה בשער מחכה אז התקדמתי אלייה, לא לפני הנאום הקבוע.
״לא לעשות בלאגן, תקשיבי בשיעורים שושה זה חשוב״ רועי אמר אחריי שהסתובבתי ״לעומתך, אני בכלל נכנסת לשיעור״ אמרתי בחיוך מאולץ, מנשקת את שניהם בלחי ומתקדמת למאיה.

״אלוהים שהאחים שלך הכי מושכים בעולם״ מאיה אמרה בוהה בהם כשכבר נכנסתי בשער, ״מושכים אבל קרציות אחד אחד״ אמרתי מחכה שתשים לב אליי כבר.
״סתם אני צוחקת.״ היא אמרה נותנת לי דחיפה בכתף, ״אז מה עם חיבוק לחברה המדהימה שלך?״ מאיה שאלה אותי ״אויש תסתמי״ אמרתי מחבקת אותה חזק. אף פעם לא הבנתי איך הילדה הזאת מלאה באנרגיות כל הזמן.  ״ראיתן אחת את השנייה לפני פחות מ24 שעות״ ליבי אומרת גורמת לחיבוק שלי ושל מאיה להפסיק, ״הקנאה נוזלת לך יקנאית״ מאיה אמרה לה והוציאה לה לשון, ״היית רוצה, כולנו יודעים ששתיכן חולות עליי״ היא אמרה פותחת את היידים שלה לחיבוק. ״שוב אנחנו מחכות לנועה?״ ליבי אמרה ביאוש, ״כמו תמיד״ אמרתי לה באנחה, ״המזל שלנו שאנחנו מתחילות בשמונה וחצי, כי בקצב הזה היא תתקע מחוץ לשער.״ ליבי אומרת בזמן שהיא נשענת על הספסל בכניסה לבית ספר.

״פתח לי את השער אני מתחננת״ שמענו צעקות מהשער,
ברור שזאת נועה ״זה היה כלכך צפוי שהיא תתקע מחוץ לשער״ ליבי אמרה. ״תודה לך!״ נועה צעקה לשומר והתקדמה אל הספסל שישבנו בו, ״מתי תפסיקי לאחר?״ שאלתי אותה מגחחת. ״אממ. בואי נחשוב, אף פעם״ היא אמרה בחיוך, ״מה עם בוקר טוב לחברה האהובה
עליכן?״ שאלה ״בוקר טוב״ אמרתי מחבקת אותה. התנתקנו מהחיבוק והשאר המשיכו להתחבק בניהן.
״יאללה בואו נכנס כבר״ נועה אמרה, מושכת את כולנו אל הבניין, ״שתדעי נועה רק בגללך אנחנו מאחרות!״ מאיה צעקה על נועה שדחפה אותנו. ״לא יקרה יותר נשבעת״ אמרה בצחוק שהיד שלה על הלב. ונועה קורצת לי, גורמת לי לצחוק.