Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 episode 2

-קסלין-

לעולם לא חשבתי שאני אגיע למצב שבוא אני מתעוררת בבוקר
במיטה של מישהו זר,
אבל זה אכן קרה.
אני בהלם,בשוק,והכל בגלל האלכוהול המזורגג.
אסור לי לשתות יותר,הלקח נלמד.
הווילון של החדר היה פתוח וקרני השמש סינוורו את עיניי,
נאנחתי ורצתי לקום ממקומי,
אל שמתי לב שלגופי אין בגדים,כמובן,מטומטמת.
לא באת לכאן למסיבת פיג׳מות.
קיללתי בשקט וסובבתי את ראשי לכיוון הגבר שישן לידי,
״היי,תתעורר.״ אמרתי לו,הוא מלמל משהו אבל קם,
הבטתי קדימה בחוסר אונים,
איזה מטומטמת את,קסלין.
״טוב תקשיב אנ-״ השתנקתי למראה הגבר שעומד מולי,
והביט בי באותו ההלם,
זזתי אחורה וגם הוא זז אחורה לכיוונו,
נפלנו ביחד מהמיטה,כל אחד בצד אחר,הצצנו רק עם הראש,
צמצמתי עיניים לכיוון הגבר,
״מרקוס?!״
״וקסי?!״
אמר ביחד,עיניי נפערו,אוי אלוהים.
״אומיגאד.״ מלמלתי בשקט,שכבתי עם האח הגדול של האקס שלי,הבטתי סביבי,
אני בבית שלו.
בחדר שלו.
ריצפה נחמדה,אשמח עם תפתחי ל2 ותבלעי אותי חיה.
״פאק,וקסי.
אני נשבע שלא ידעתי שזאת את.״ אמר ונראה מבולבל
אך שמח בו זמנית.
״אבל אני מאוד שמח שנפגשנו.״ אמר לי בחיוך קטן,
״גם אני הייתי שמחה לפגוש אותך,אבל לא ככה..״ מלמלתי
בכעס על עצמי.
אני מרגישה כמו,בוגדת.
ואני לא יודעת למה אני מרגישה ככה,הרי נפרדנו,
הוא שבר לי את הלב,הוא בגד בי,נכון?
זיכרון על ג׳יימס,שאמר לי משהו מחשיד נדלק במוחי:
׳אני מצטער על הכל.הלוואי ויכולתי להסביר לך,אבל אני לא יכול.׳
אני צריכה לדעת את האמת,אבל עכשיו...
מותר לי להתחרפן קצת.
״אוי אלוהים.״ מלמלתי ורציתי לקום אך נזכרתי שאני בלי בגדים,
״טוב,הדבר הזה בנינו? אף פעם לא קרה,אוקיי?״
אמרתי למרקוס,
״ברור,את כמו אחות קטנה בשבילי,ודרך אגב,אסור שג׳ים
יגלה על זה,אני אחשב כבן אדם מת.״
אמר מרקוס בלחץ,
״למה שתחשב כבן אדם מת?״ אמרתי לו בחוסר הבנה,
גם אני וגם ג׳יימס המשכנו הלאה,נכון?
״הוא-הוא עדיין לא התגבר עלייך,הוא לא שכב מאז שעזבת,
הוא התנזר,וקסי.״ אמר לי מרקוס,
למה שהוא יתנזר?
במחשבה שניה גם אני התנזרתי,הלילה הזה זה היה חד פעמי.
אני הייתי שיכורה מכדי לחשוב בבירור,
וכנראה גם הוא.
״אוקיי,תביא לי משהו ללבוש מהר.״ אמרתי לו,
הוא גיחך וקם להביא לי,
״אומיגאד,מרקוס!! אתה עירום!.״ צעקתי בלחש,
מרקוס צחק,אך מהר לבש תחתוני בוקסר,
לפתע נשמעו דפיקות על דלת החדר,נכנסתי ישר מתחת לסמיכה
שעל המיטה בבהלה,
״מרקוס?״ נשמע קול מעומם מבעד לדלת,ג׳יימס.
מרקוס אץ לדלת בלחץ,חיו חשובים לו.
הוא פתח אותה קצת והציץ,
״ג׳ים,אתה מאוד מפריע.״ אמר מרקוס והוצאתי את ראשי מתחת  רק כדי לדפוק למרקוס פרצוף נגעל,
״תשמע אני ממהר לעבודה,אבל אתה חייב להפסיק להביא לפה בחורות כל לילה.״ קולו העבה של ג׳יימס נשמע,
בחורות כל לילה?
הבטתי במרקוס בכעס ודפקתי לו פרצוף נגעל,
״אתה מגעיל..״ הוזזתי את שפתי ואמרתי לו בלי קול,
הוא גיחך עליי והסב בחזרה את מבטו לדלת,לג׳יימס.
״טוב,נתראה בעבודה.״ אמר לו מרקוס וטרק את הדלת,
שמעתי קללה של כעס במעומם מהדלת,ואז שקט.
נשמתי לרווחה,אף אחד לא ימות היום.
״תביא לי חולצה!״ צעקתי על מרקוס חלושות,
הוא השליח עליי חולצה שחורה,לבשתי אותה מתחת לסדין,
והתקדמתי לכיוון חדר שנראה כמו השירותים,
״זה השירותים,נכון?״ שאלתי את מרקוס לפני שפתחתי את הדלת,הוא הנהן לחיוב,פתחתי את הדלת ונעלתי אותה מאחורי,
הבטתי בעצמי במראה וקיללתי את עצמי,
״מטומטמת.״ אמרתי בלחש ודפקתי עם ידי על המצח,
לאף אחד אסור לדעת ששכבנו.
במיוחד ג׳יימס,למרות שאיני חייבת לו שם דבר.
שטפתי את פניי ולקחתי מברשת שיניים שהייתה נראת חדשה,
הוא חייב לי על מה קרה כאן.
הוא כמו אחי הגדול.
עוד שניה אני בוכה כאן מרוב ייאוש ועצבנות.
יצאתי משם לכיוון החדר עם מגבת מנגבת את פניי,
ג׳יימס הלך אז אני יכולה להיות רגועה,למרות שמרקוס לא בחדר,ואני צריכה את הבגדים שלי,
מה הוא אכל לי אותם? איפה הם?!
לפתע הדלת נפתחה,סופסוף מרקוס חזר,
״תקשיב,מרקוס.
דבר ראשון איפה הבגדים שלי? דבר שני
עם משהו מהבגדים נקרע לי אני אהרוג או-״ דברי נקטעו
כשהורדתי את המגבת מפניי והסתובבתי,
אוי אלוהים.
ג׳יימס.
ג׳יימס עמד בדלת,עדיין תופס בידית ומביט בי,
הוא סורק את החדר,ואז חוזר להביט בי שוב,הוא סרק את גופי
וצימצם את עניו,ואני? עמדתי כמו פסל.
הכל היה סלואו מושן.
אש נדלקה בעניו,המגבת החליקה מידי כשג׳יימס הסתובב ורץ לכיוון לא ידוע,
רצתי אחריו,בלי בגדים רק עם חולצה של מרקוס.
ירדתי במדרגות במהירות,מבולבלת לא יודעת לאן ללכת,
אוי אלוהים,ג׳יימס רץ למרקוס,והוא עצבני.
מאוד עצבני.
האצתי את צעדיי,כשהגעתי ג׳יימס היה מעל מרקוס מטיח בפניו
של מרקוס אגרופים,
״מה לעשות?..״ מלמלתי קפואה לא יודעת עם להתערב,
אני צריכה להתערב?
אני לא צריכה להתערב?
מה אני עושה?! שאלתי את עצמי מיואשת.
רצתי עליהם וניסיתי להדוף מעל מרקוס את ג׳יימס,
״ג׳יימס! די!״ צעקתי אך הוא לא הקשיב,
למרקוס מתחיל לרדת דם,זה לא טוב.
״ג׳יימס,תעצור! זה אח שלך!!״ צעקתי עליו וניסיתי לדחוף אותו שוב,
אוי אלוהים,הוא כמו סלע.
מרקוס,הוא מאבד מלא דם.
״דיי!!״ צעקתי עליו דמעות מתחילות לרדת מעניי,
רק רציתי לצאת לבלות,למה זה חייב להסתיים ככה?
״ג׳ים!!״ צעקתי לג׳יימס בשם הכינוי שלו,
לפתע הוא הפסיק התנשף וקם ממרקוס,
הוא הסתובב להביט בי,הזעם בער דרך עניו,על מה הוא כועס
לעזאזל?!
הוא זה שפגע בי!
הבטתי במרקוס,והחזרתי את מבטי בחזרה לג׳יימס,
הבטתי בו,בפחד.
רצתי למרקוס,ותפסתי עם 2 ידי את ראשו,
״אומיגאד,מרקוס..״ לחשתי ודמעות עלו בעיניי למראה הפנים החבולות של מרקוס,
זה באשמתי.
רק באשמתי.
וגם באשמתו.
סובבתי את פניי עליו וצעקתי לו בבכי:״מה הבעיה שלך?!
זה אח שלך.דם מדמך.למה שתעשה לו את זה בגלל סתם מישהי?״ פניי היו ספוגות מדמעות,
פניו של ג׳יימס השתנו,הוא הביט בי וצימצם את עניו,
״בשבילי...את לא סתם מישהי.״ לחש והסתובב והלך משם,
הבטתי בו בייאוש וחוסר הבנה,
החזרתי את מבטי למרקוס שיושב על הרצפה,
״מרקוס?״ שאלתי והזזתי את גופו מצד לצד,למה הוא לא זז?
״נו,מרקוס,זה לא מצחיק.״ אמרתי מקווה מאוד שהוא מתלוצץ,
הוזזתי את גופו שוב,אך שם דבר.
״מרקוס!״ צעקתי לו בבהלה,לפתע גופו זז,
על פניו נמרח חיוך,והוא פקח את עניו והביט בי,
״אתה לא אמיתי..״ מלמלתי בייאוש מוחלט ממשפחת לייק,
התיישבתי אחורה ונשמתי לרווחה,
״אז,איך הסידור פנים החדש שעברתי?״ שאל מרקוס ועשה פוזה עם פרצופו,
צחקתי למרות שלפני רגע בכיתי,בגלל שזה מרקוס,
מי לא יצחק שהוא נמצא?
״אתה אידיוט,ואהבתי,זה מאוד מתאים לפנים שלך.
אך נצטרך לחבוש את זה.״ אמרתי לו בחיוך וניגבתי את הדמעות מפניי,
הוא גיחך וקם מושיט את ידו עליי,העפתי את ידו ואמרתי בעצבנות עם חיוך על פניי:״אידיוט,אני אמורה לעזור לך לקום,לא אתה לי,הרגע כיסחו לך את התחת.״
הוא שיחק את עצמו נעלב ושם את ידו על הלב שלו,
״את אומרת שהפרצוף שלי נראה כמו תחת?״ אמר וניגב דמעה בדיונית,צחקתי ותפחתי על כתפו,
״עכשיו כן,אחרי שאני יחבוש אותו,פחות.״ אמרתי לו והתקדמנו לכיוון המדרגות,
מחשבה אחת לא ברחה ממוחי גם אחרי שחבשתי את מרקוס
וחזרתי לבית שלי,
והמחשבה היא על ג׳יימס,ועל מה שהוא אמר לי לפני שהלך:׳בשבילי...את לא סתם מישהי.׳
עם באמת הייתי בשבילו משהו,אז למה?
למה הוא בגד בי? למה הוא נפרד ממני? למה?
הייאוש והחוסר ידיע הציף אותי.
איך שהגעתי לביתי התקלחתי וקפצתי על המיטה,
לישון.
זה מה שאני צריכה עכשיו,לישון.
-
כשהתעוררתי הערב כבר ירד,
אני המומה מעצמי שישנתי כל-כך הרבה.
מריאנה נעמדה מולי,גורמת לנשמתי לרדת לארץ,
״את לא נורמאלית.״ אמרתי לה,הנחתי את ידי על ליבי,
היא צחקקה,אך הצחוק שלה היה צחוק עצוב.
לא הצחוק הרגיל שלה.
״מה קרה?״ שאלתי ישר,ידעתי ישר,שמשהו לא היה כשורה.
״בואי.״ היא אמרה לי והיא נראתה חוששת,
מהססת.
היא הושיבה אותי במטבח שלנו,מזגה לי כוס מים,
היא אמרה לי לשבת אך אמרתי לה שאני מעדיפה לעמוד,
״נו,תדברי אני לא יכולה עם המתח הזה.״ אמרתי לה
בחיוך לחוץ,
היא הורידה את עינייה לרצפה ואז כשהעלתה אותם עליי,
פרצה בבכי,
ליבי יצא עליה,חיבקתי אותה והתחלתי לנסות להרגיע אותה,
״קסלין,אני זאת שצריכה לחבק אותך..״ מלמלה בבכי
מריאנה לתוך צווארי,מוחצת אותי בחיבוק.
״מה? למה?״ שאלתי אותה והמשכתי ללטף את שיערה,
מנסה לנחם אותה,
״כי- כי,הוא נמצא בבית חולים,ואני- אני לא ידעתי איפה!
ו- אני לא יודעת,אני מתחרפנת!״ צעקה מריאנה,
ליבי נפל.
״מריאנה? מי נמצא בבית חולים?״ שאלתי אותה אך היא לא הגיבה,טלטלתי את גופה,
״מריאנה! מי נמצא בבית חולים!?״ צעקתי עליה,
עוד שניה בוכה.
היא לא עונה.
״מריאנה! מי?!״ צעקתי וכבר דמעות מילאו את עיניי,
״קופר! קופר נמצא בבית חולים!״
צעקה בכאב,נפלתי על הרצפה בבכי מר,
לא.

זה הפרק ה2 סליחה שלקח לי כל-כך הרבה זמן להעלות אותו,אני קצת עסוקה,
בכל מקרה,מקווה שתהנו מהפרק.
ואני לא עומדת להשאיר אותכם במתח להרבה זמן,
אל תדאגו. הפרק הבא יעלה מחר.
אוהבתתת❤️❤️❤️‼️‼️❤️‍🔥