Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 part 18

קסלין/וקסי:

עמדתי מול השידה והבטתי בדמותי שהופיעה במראה עם עיניים דומעות,היו לי כל-כך הרבה שאלות,
כמו למשל ממתי?
הנחתי את ידי הרועדות על הקיור הלבן והקר למגע בביתה של מריאנה,
התנשמתי ברעד,מרגישה שאני עלולה להקיא שוב אם אזוז או אנשום בצורה אחרת,ואני שונאת להקיא,
דפיקות נשמעו על דלת חדר האמבטיה הלבנה,קפצתי בבהלה,
״את נמצאת שם הרבה זמן,הכל בסדר?״ שאלה מריאנה בקול מנחם ועצוב,
מחיתי את הדמעות וכיחכחתי בגרוני כדי לייצב את קולי הרועד,לקחתי נשימה עמוקה ועניתי,״א-אני בסדר,אני כבר יוצאת.״ ניסיתי לייצב את קולי,כשלתי בזה.
היה ברור על קולי שבכיתי,הבטתי לכיוון הדלת ואז שוב לכיוון הקיור שם הונח,בצד,המקל ששינה את חיי,
היו שתי פסים,שתי פאקינג פסים.
רעדתי,פחדתי,מה אם אני לא מוכנה עדיין? מה אם ג׳יימס לא רוצה ילדים עדיין או בכלל? האם הוא יזרוק אותי?
כלכך הרבה שאלות עלו במוחי גרמו לי להסתובב ולהקיא שוב באסלה,הפעם הדלת נפרצה,״נמאס לי לעמוד בחוץ ולשמוע אותך מקיאה,״ התפרצה מריאנה לבפנים בכעס,
היא החזיקה בשערי והוזיזה אותו לצד,״תודה.״ מלמלתי בהכרת תודה לכיוונה,
התיישבתי על האסלה לאחר שפתחתי את המים והרמתי את המכסה,מריאנה נעמדה ליד הקיור והביטה בבדיקת ההריון שישבה שם,עיניה פוזלות לשלי,
היא התקדמה לכיווני וחיבקה אותי,חזק,מושכת אותי לחיקה,
פרצתי בבכי,
״את מוכרחה להגיד לו,הוא ירצה לדעת.״ אמרה מריאנה לפתע,
הזדהות נשמע בקולה,האם מריאנה חוותה את אותו הדבר?
״אני פוחדת. מה אם הוא לא ירצה אותי אחרי זה.״ אמרתי לה בבכי והרמתי את ידי למחות את הדמעות,
״הוא אוהב אותך,וקסי.הוא מאוהב בך,אף פעם לא ראיתי גבר מסתכל על אישה בדרך שהוא מסתכל עלייך.
תאמיני לי שגם אם הוא לא ירצה את הילד,הוא לא יעזוב אותך.״
אמרה בהחלטיות,הרמתי את ראשי לכיוונה,
״את צודקת. הוא אוהב אותי.״ מלמלתי,יותר לי מאשר לה.
-
עליתי לישון בביתה של מריאנה,התעלמתי מההודעות והשיחות של ג׳יימס,יכלתי להגיד לו את זה רק פנים מול פנים,
והייתי צריכה קצת זמן לעצמי לפני שאני חושפת את זה שאני בהריון,
איך אגיד את זה לקופר וגלוריה?
הטלפון צילצל בפעם המי יודע כמה,ג׳יימס,הוא לא יעצור.
מריאנה התפרצה לתוך החדר האורחים,
״מישהו בשם מרקוס למטה.״ היא אמרה לי חסרת נשימה,פערתי את עיניי,
אך קמתי ממקומי וירדתי לכיוון מרקוס,
״הינה גיסתי.״ אמר בשמחה וחיבק אותי חיבוק ענק,
״היי מרקוס,מה אתה עושה פה..?״ שאלתי בחשש,והבטתי אחורה למריאנה,שהביטה במרקוס כאילו היה דוגמן,
לא מאשימה אותה.
מרקוס אכן נראה טוב.
״הגעתי כדי לבדוק למה את לא עונה לאחי,נ.ב. הוא לא שלח אותי,אבל הוא כן ישלח עוד מעט את האף בי איי עם לא תעני.״ אמר מרקוס ברצינות,
ידעתי שזה נכון.
נאנחתי והסתובבתי כדי ללכת להביא את הטלפון,
מרקוס לקח את זה כהזדמנות לבחון את מריאנה,
הוא התקדם לכיוונה לקח את ידה ונישק ,״איך הסתרת אותה ממני,גיסתי?״ אמר מרקוס בחיוך הכובש שלו,
חייכתי וגיחכתי לעצמי,אבל אז הסתובבתי במהירות לאחור,
הוא לא גיי? חשבתי בבילבול,
שמעתי שמועה שהיה בינו ובין ברונו משהו,
האם זה נכון?
מריאנה חייכה לכיוונו,והוזיזה את ידיה מידו,
״מרקוס,נכון?״ שאלה בפלירטוט גם כשידע את שמו,
מרקוס הנהן במרץ עם חיוך זדוני,
היא לפתע התרוממה ולחשה משהו באוזנו,טוב אני ראיתי מספיק,
התקדמתי לכיוון חדר האורחים,
הרמתי את הטלפון שלי והבטתי במסך,מלא שיחות והודעות שלא נענו מג׳יימס,
עמדתי להתקשר אך הוא התקשר שוב,עניתי.
״וקסי!״ הוא נהם לטלפון,״למה לעזאזל את לא עונה?!״
המשיך בכעס,
״אני מצטערת.״ אמרתי והתכווצתי,
״אנחנו צריכים לדבר.״ אמרתי לו בקול שקט,
אוי לא,זה נשמע רע.
״זה לא יכול לקרות דרך הטלפון?״ שאל בסקרנות והתעניינות,
נאנחתי,אין סיכוי שאגיד דבר שכזה דרך הטלפון,
״לא,פנים מול פנים,״ אמרתי בקול רועד,
״את מפחידה אותי וקסי.״ אמר ג׳יימס ונשמעו רעשים דרך הטלפון,
צחקתי בלחץ ״אין מה לפחד,ג׳יימס,איפה אתה?״ שאלתי אותו כבדרך אגב,
״אני בטיסה בדרך לפגישה חשובה.״ אמר בקול צרוד,
אוי,אז מתי בדיוק אדבר איתו?
הלחץ גבר.
״אוקיי,בהצלחה.״ ניסיתי להישמע חיובית,אופטימית,
״וקסי?״ שאל,חיכיתי כמה שניות לפני שעניתי בקול קצת יותר יציב,
״כן ג׳יימס?״ שאלתי וחיוך קטן עלה על פניי,
״אם את רוצה שאחזור,רק תגידי. ואני אסובב את הפאקינג מטוס.״אמר ג׳יימס ברצינות רבה מאוד,
גיחכתי,מתאים לו.
״לא,זה בסדר,שתגיע נדבר.״ אמרתי לו בחיוך,
״מתי אתה חוזר?״ שאלתי אותו,״אני אחזור כנראה מחר,אבל אם זה יהיה קצר ויסתיים בטוב אני מאמין שהיום אני אהיה בדרך לבית,אלייך.״ אמר וגרם לפרפרים לצוץ בבטני,
חייכתי חיוך מאוהב,מלא חיים,
״אוקיי ג׳יימס,בהצלחה,ותזהר.״ אמרתי לטלפון ״אוהבת.״ המשכתי ועשיתי רעש של נשיקה,
שמעתי את צחוקו של ג׳יימס,״אוהב יותר.״ אמר ועשה גם את רעש הנשיקה,חייכתי.
הטלפון התנתק והתיישבתי על המיטה של חדר האורחים באנחה,
אני מרגישה יותר טוב.
התחלתי ללכת לכיוון הסלון שם השארתי את מרקוס ומריאנה,
נשמעו קולות משונים מהסלון,הלכתי יותר מהר ,
פערתי את עיניי בהפתעה,מרקוס ומריאנה דיברו,הם ישבו אחד ליד השני ודיברו,מריאנה צחקה ממשהו שמרקוס אמר,ומרקוס פשוט הביט בה בחיוך גדול,
אני אשקר אם אגיד שראיתי את מרקוס מביט כך באנשים אחרים,
״מרקוס,אני אתה,שיחה עכשיו.״ קבעתי ומשכתי אותו לתוך חדר האורחים,
הוא גנח בעצבנות,בברור לא רצה לעזוב את מריאנה לרגע,
נעלתי את הדלת בחוזקה,״אתה...״ לא ידעתי למצוא את המילים,
הסתובבתי סביב עצמי,
מחפשת איך לומר לו את זה,
״אני..?״ מרקוס שאל בשעשוע ונשען על הקיר,
נאנחתי בחוזקה,״אתה לא גיי?״ פשוט שאלתי את השאלה ישר,
הוא פקח את עיניו בהפתעה,ואחר כך חייך חיוך קטן,
״לא,אני לא.״ אמר והתיישב על המיטה שבה ישבתי כשדיברתי עם ג׳יימס בטלפון, ״אני...״ הוא המשיך,ממלמל,מנסה לחפש את המילים בדיוק כמוני מלפני כמה שניות בודדות,
״אני מנסה למצוא את עצמי,״ הוא אמר לבסוף,״אני לא יודע מה אני רוצה,או מי אני רוצה להיות,אני לא יודע מי אני.״
הוא אמר,בחיוך עצוב,משהו בליבי זז אליו,
אף פעם לא שמעתי את מרקוס מדבר ככה,הוא תמיד היה הבחור עם החיוך הגדול והצחוק הקבוע,אף פעם לא ידעתי שמרקוס מרגיש ככה,
או שאולי אף פעם לא שמתי לב,מפני שהוא כנראה התחבא מאחורי מסכה של צחוק וחיוך,חשבתי.
התיישבתי לידו,הנחתי את ידי על כתפו הרחווה,מנחמת אותו,
״אז חשבתי..״ הוא המשיך,״שאולי אם אדע מה אני אוהב,
כאילו בסקס וזוגיות,שזה דרך אגב היה המחשבה הראשונה שלי,
״ הדגיש בצחקוק קטן,״אז זה היה השלב הראשון שלימד אותי או שיעזור לי למצוא מי אני.״ הוא סיים לבסוף,
אני לא יודעת למה אני בוכה,אבל אני בוכה.
זה עצוב.
או שזה פשוט בגלל ההריון.
״את בוכה?״ הוא שאל המום,״אל תתיחס,זה בגלל אחיך.״
פלטתי בטעות,
״ג׳יימס פגע בך?״ הוא מלמל,נראה פתאום כועס והמום,
״מה? לא.״ אמרתי ישר,״לא לשנות נושא!״ צעקתי עליו,
הוא פקח את עיניו בהפתעה,לא ציפה שאצעק,גם אני לא.
אבל אתם יודעים,הורמונים של היריון כנראה.
״אז אתה מנסה לחפש את עצמך?״ החזרתי את הנושא אליו בחזרה,
״כן,משימה ראשונה,זוגיות.״ הוא מלמל את המילים האחרונות לעצמו,
״אז מריאנה.״ מלמלתי בחיוך קטן,למרות שלחיי היו עדיין לחות,
לפתע חיוך קטן עלה על שפתיו,והפך לגדות מרגע לרגע,
״היא מדהימה,והיא יפייפה,והיא פאקינג סקסית.״ אמר בהתלהבות רבה,״היא האישה הכי חכמה שדיברתי איתה, ואני לא יודע מה לעשות,אני מרגיש טיפש.״ הוא אמר,החיוך יורד,
״אני מרגיש שאני רוצה לנסות משהו איתה,אבל..אני מפחד,
אני מפחד להרוס הכל,או אותה בגלל שאני טיפש,אף פעם לא הייתי במערכת יחסים.״ הוא אמר במהירות,נתתי לו להוציא הכל החוצה,פשוט יושבת שם,ומקשיבה לו.
״מרקוס,אתם עדיין לא במערכת יחסים.״ הזכרתי לו בחיוך,
״נכון,עדיין.״ הוא אמר,״אבל-״ הוא ניסה להמשיך,
הנחתי את ידי על פיו,חוסמת אותו,״תסתום,ותפסיק לפלוט בולשיט מהפה שלך.״ אמרתי לו,הוא הרים את ידיו באוויר בכניעה,
ואמר משהו אל תוך כף ידי,לפחות ניסה.
הוזזתי את היד,״אמרתי,שאני אסתום.״ אמר לאחר ששחררתי את פיו,
חייכתי,״יופי,ואני אעזור לך,בכל מה שתצטרך,
אני כאן,רק תדבר איתי,״ אמרתי לו בחיוך רחב,מביטה לכיוון הדלת,״עכשיו לך אליה,ותזמין אותה לדייט.״ צעקתי בשמחה,
הוא חייך נישק את מצחי,״את הגיסה הכי טובה שיש.״ מלמל,
ורץ לכיוון הדלת הנעולה,
״ומרקוס?״ קראתי בשמו לפני שעבר את הדלתות,
הוא הסתובב בשאלה,״תפגע בה,ולא יהיה לך גיסה.״ אמרתי לו בחיוך מרושע,הוא הצטמרר ואז הרים את ידו באוויר לכיוון ראשו,
״איי איי המפקד.״ אמר ורץ לכיוון הסלון,
חייכתי לעצמי,״אני משדכת משמיים.״ מלמלתי לעצמי,
״אולי אני צריכה לפתוח עסק.״ המשכתי בחיוך,והלכתי לכיוון המקלחת,ולטלפון,קובעת תור לרופאה מומחית להיריון,למחר בצהוריים,ונכנסתי להתקלח.
-
הבטתי בתמונה הקטנה,שהייתה צבועה בשחור ולבן עם נגיעות של אפור,״אומיגאד.״ מלמלתי בשקט והנחתי את ידי על בטני,
הוא כל-כך קטן,וכל-כך חמוד,חשבתי לעצמי.
האחות חייכה אליי,״הוא קטן מאוד,אבל נראה שהוא בן כמה שבועות,״ אמרה האחות בחיוך,היא נראתה מאושר כמעט כמוני,
״איך בן כמה שבועות וגיליתי עליו רק אתמול?״ שאלתי בסקרנות,
״רק אחרי כמה שבועות לקוח לגוף לעקל,מה שבעצם מסביר,שאת בהריון,בעיקרון רוב הנשים מתחילות להרגיש סחרחורות ובחילות והקאות בסביבות ה8 שבועות להיריון,יש נשים שלא,שהכל מתחיל להם מוקדם יותר,בדיוק כמוך.״ הסבירה לי בחיוך קורן,
נשכבתי אחורה במיטת בית החולים הנוחה,
״איזה שבוע אני?״ שאלתי בסקרנות והבטתי לכיוון הילד או ילדה שנמצא במסך השחור לבן שעל הקיר הלבן,
״שבוע 3 או 2,אני מניחה.״ אמרה האחות,והתקדמה לכיוון המחשב שעמד באמצע החדר ומתחתיו היו כל מני מכשירים,
היא הדפיסה את התמונה והושיטה לי אותה,
חייכתי כשהבטתי בתמונה,״מתי אני יכולה לדעת עם זה בן או בת?״ שאלתי אותה והבטתי שוב לכיוון התמונה,
מעניין מה אם ג׳יימס,כבר עבר יום שלם,הוא לא הגיע בסוף אתמול,
כנראה הפגישה התארכה,
״בין השבועות 13 ל 17,אפשר גם בין 14 ל16,זה תלוי.
ואנחנו נשתמש במכשיר אולטרסאונד,שיבדוק מה הסוג,או אם יש בעיות כלשהן עם העובר.״ הרחיבה והפחידה אותי,
הנהנתי והפסקתי אם השאלות או שאקבל דום לב או שבץ במקום,
לאחר כמה דקות של דפים וכל מני תפסים שהייתי צריכה לחתום יצאתי מהחדר,התהלכתי במסדרונות לכיוון היציאה מההגף הזה,
בדיוק כשיצאתי,הרגשתי סחרחורות,התנשמתי בחוזקה וייצבתי את עצמי על הקיר של בית החולים,
לפתע הסחרחורת נעלמה,מה שהיה מוזר לחלוטין,חשבתי שראשי יתפוצץ,המשכתי ללכת.
אולי זה הבית חולים,הכל שם חיידקים באוויר,חשבתי,מנסה למצוא הסבר יציב לסחרחורת הפתאומית הזאת,
ברגע שעברתי בדלתות המגנטיות המובילות לבחוץ,
עיניי נחתו על הבן הדם שלקח את ליבי,עניו היפות פגשו בעיניי,הוא הלך לכיווני בצעדים גדולים,בטוחים,ומהירים.
הוא חיבק אותי בחוזקה,מושך אותי קרוב לגופו,
ואלוהים יודע איך התגעגעתי לריח המשכר שלו,ולתחושת ידיו הגדולות על גופי,
הגבר הזה פשוט לא חוקי.
הוא הניח את כפות ידיו הגדולות על לחיי והרים את פניי לכיוונו,מנשק אותי בחוזקה על שפתיי,ולוקח ממני את היכולת לנשום,וגם את השפיות על הדרך.
״מה עשית בבית החולים? משהו קרה?״ הוא שאל בדאגה לאחר שניתק את הנשיקה,נ.ב לא רציתי שיפסיק לנשק אותי.
הבטתי הצידה,״לא,לא קרה כלום,פשוט קצת סחרחורות זה הכל.״
מלמלתי,משקרת.
לא ידעתי למה שיקרתי,אבל זה פשוט הרגיש לא הזמן הנכון להפיל עליו דבר שכזה,אולי אחר כך,בבית.
הוא הביט בעיניי,מבטו אינסטיבי,בוחן,הוא יודע שיש משהו שאני מסתירה ממנו.
הוזזתי את מבטי לצד,״כדאי שנלך,״ אמרתי לו,מחייכת אליו חיוך צדדי קטן,תופסת את ידו עם ידי,ומושכת אותו לכיוון הרכב שלו,
הגעתי לכאן במונית אז זה היה בסדר,
הוא פתח עבורי את הדלת לפני שהצלחתי בכלל להניח את ידי על הידית,והביט בי במבט שאמר לי לא לעשות את זה שוב לעולם.
נכנסתי,מתיישבת ומגרדת בלחץ לא רצוי את ידי,
הוא נכנס פנימה ומביט בידי במבט חשוד,למה אני לא מצליחה להסתיר דבר מעניו?
הוזזתי את ידי באליגנטיות הצידה,מניחה כל אחת בצד אחד,
הוא התחיל בנסיעה,השקט מביך ומוזר במיוחד,
כשהבית שלו מציץ לנגד עיניי,לפתע הרכב פונה בחדות הצידה,
נעצר,ג׳יימס הביט בי,נעל את הרכב,ושילב את ידיו כאשר הוא מסובב את גופו הרחב לכיווני,
״אני מחכה.״ הוא אמר,קולו סקסי ונמוך כרגיל,אך עדיין גורם למשהו לזוז בתוכי בכל פעם שאני שומעת אותו,
״למה?״ מלמלתי והוזזתי את עיניי לצדדים,מחפשת דרך מילוט,לא היה.
הסבתי את מבטי הצידה כאשר עניו ומבטו הפכו אינסטיביים מדי עבורי,
נשכתי את פנים לחיי,לא ידעתי מה לומר או לעשות.
״אני מחכה שתדברי איתי,כי בשביל זה אני כאן.
אני רוצה לשמוע אותך מדברת,אני צריך לשמוע אותך מדברת.
לא משנה מה זה יהיה,תפילי את זה עליי,אני יכול להתמודד עם זה.
אבל אל תסתירי ממני דברים,דברי איתי,אהובה.״
הוא אמר קולו הופך עדין יותר ויותר,הוא לקח את ידי בידו,
לוחץ מעט את ידי,מראה שהוא כאן בשבילי.
אבל אם אגיד את זה,אין סיכוי שאגיד לו את זה בתוך הרכב,
שאפתי עמוקות,לחץ מעט את ידו בחזרה,
״אוקיי,כן בסדר.
אבל לא כאן.״ אמרתי בחיוך מלא הקלה,
חיוך גדול עלה על פניו,הרגשתי את ליבי פועם בחוזקה,מאיים לפרוץ מן החזה שלי,
״אוקיי,בסדר.״ הוא מלמל והרים את ידי לפיו,מנשק את כף ידי בעדינות,שפתיו היו חמימות ומפתות,
הוא עדיין חייך כאשר הוא שילב את אצבעותיו עם אצבעותיי,השאיר את ידי המשולבת בתוך ידו בחיכו,וחזר למסלול המקורי,לבית.
לא יכלתי שלא לחייך במבוכה כאשר ידינו היו משולבות קרוב לזין שלו,אך לא משנה כמה ניסיתי להוזיז את ידי,הוא לא הרשה זאת.
״ראית אותי עירום,נגעת בי כשהייתי עירום,ואת מפחדת שהיד שלך תיגע לי בטעות בזין?״
הוא מלמל בקול נמוך,רמיזות מיניות וציניות נשמעו בקולו,
הפכתי אדומה רשמית,ואני די מתחילה לחשוב שזה הפך להיות צבע עורי הקבוע.
-
כשהגענו ברחתי לחדר עם תירוץ של אני מכינה את הנאום,
הרמתי את הטלפון והתקשרתי לבן אדם היחיד שיעזור לי עכשיו,מריאנה.
״מריאנה,מקרה חירום!״ צרחתי לטלפון,עם כבר אני מגלה,אני אגלה עד הסוף.
״מה קרה?!״ היא צעקה בבהלה לטלפון ,נשמעו תזוזות מהצד השני של הקו,
״אני צריכה שתקני קופסה,תביאי את הבדיקת היריון,ותקני בגדים של תינוק!״ אמרתי או יותר נכון פקדתי,
שמעתי תזוזות מהצד השני,
״איי איי קפטן,״ היא אמרה בצחוק נרגש,שמעתי דלתות ננעלות ונסגרות ורכב מתניעה,
״יקח לי בדיוק רבע שעה או פחות,תעכבי אותו.״ דרשה וניתקה את הטלפון,נשמתי עמוק ומבלי לשים לב חיוך היה פרוש על כל פניי,
פתחתי את הדלת של החדר של ג׳יימס,
וירדתי למטה,רואה אותו יושב בסלון מדבר בטלפון מול מחשב פתוח,ברור שהוא עובד.
התיישבתי לידו,הוא לקח את ידי בידו וקירב אותה לחיכו,בדיוק כמו שעשה ברכב,פרפרים התעופפו בבטני,
הנחתי את ראשי על כתפו הרחבה,עוצמת עיניים נותנת לעצמי קצת להירגע מהימים האלה,
הרגשתי את ידו של ג׳יימס עוזבת את ידי ומעקיפה את כל מותניי,הוא משך אותי צמוד אליו,וסידרת אותי עליו בתנוחה נוחה במיוחד,תוך שניות בודדות עיניי נעצמו.
-