Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 Episode 9

לפני שאני מתחילה את הפרק חשוב לי להגיד שבזמן
האחרון אני מקבלת תגובות רעות על הספר,ואני גם בן אדם
וזה קצת מעליב לא אשקר. ולאנשים שלא אהבו את הספר
אני לא מחייבת אותכם לקרוא אותו,זה בסדר להפסיק.
רק תתחשבו בבן אדם שיושב מאחורי המסך ועובד קשה וכותב,ובסוף מקבל תגובות רעות,זה באמת פוגע,
ואני לא מדברת רק עליי,יש עוד אנשים שמקבלים תגובות
רעות,אז רק חשוב לי להגיד:תחשבו טוב לפני שאתם מגיבים דברים רעים,כי מילה אחת יכולה לשנות הרבה מאוד.

-וקסי-
[בחדר של וקסי]

החלום הרע לא נעצר,הוא ממשיך.
אני מרגישה את גופי רועד,אני שומעת את שיני נוקשות זו בזו,
למה כל-כך קר כאן?!
הכאב הזה שאני מרגישה,זה כאב לא מוסבר.
אני לא מצליחה לפרש אותו,
אני לא מצליחה לפקוח את עיניי,אני יודעת שאני בחלום,
אבל החלום נראה כל-כך מציאותי שזה מפחיד,
לפתע שמעתי קול,קול מוכר קורא לי ואומר במעומם:״וקסי.״
מה? מי זה?
למה הכל שלו כל-כך מוכר?
לא,זה לא יכול להיות,הבן אדם היחיד שקורא לי וקסי הוא...
ג׳יימס.
״ג׳יימס!״ צעקתי אך הרגשתי שפי לא זז,מה זה הדבר הזה?
איפה אני?
״ג׳יימס תציל אותי!!״ צרחתי לו,לא הייתה תשובה.
אני בחלום,את בחלום קסלין בגלל זה הוא לא שומע אותך,
עם הוא היה שומע אותך הוא היה מציל אותך,
הכל בסדר,תנשמי,תרגעי.
אבל לא יכולתי להירגע לא משנה כמה ניסיתי,הכל היה יותר מדי,עוד קולות נשמעו,אך כבר לא הצלחתי לשמוע כלום.
אוזני כבר לא תפקדו.
״אמרתי לך שהוא לא יציל אותך.״ אמרה אימי,מתקרבת עליי,
״אחורה! הוא לא שומע אותי!
עם הוא היה שומע הוא היה מציל אותי.״ אמרתי,
״באמת?״ שאלה אותי בחיוך מזויף,היא מפחידה אותי,זאת לא אמא שלי.
״תזדייני כלבה מזויינת! את לא אמא שלי!!
אמא שלי היא עדינה וטובה,את מרשעת...את..את מכשפה!״
צעקתי על האישה שהתחפשה לאימי,
לפתע היא צחקה מצחוק מוועית,״את באמת חושבת שהבחור שבגד בך,וגרם ללב הקטן שלך להשבר,יציל אותך?״
אמרה וצחקה,
״כן! אני מאמינה! הוא יציל אותי,את תראי!״
צעקתי עליה והסתובבתי מתחילה לברוח ממנה,אבל לצערי הרב ישר נפלתי,השטטחתי על הרצפה שהייתה בחלומי,
ולא יכולתי להוזיז אצבע,מה קורה פה?
למה אני לא מצליחה לזוז?
לפתע דמותה של אימי פסעה לעברי והתכופפה מולי,
״את גוססת,ילדתי,ואני לא רואה שום גבר שמנסה להציל אותך.״ אמרה לי בחיוך,
״תעופי לי מהפרצוף חתיכת פסיכית,הוא יציל אותי,אני לא גוססת!״ צעקתי,יותר נכון ניסיתי לצעוק,
גרוני לא איפשר לי זאת.
״תתעוררי! ילדה,הבן אדם היחיד שיכול להציל אותך הוא את עצמך,תביני את זה,הגבר שלך הוא זה שצריך להינצל..״
אמרה אימי ונעלמה מעניי,
למה היא התכוונה?
למה ג׳יימס צריך להינצל? ואיך אני יכולה להציל את עצמי
עם אני לא יכולה לזוז?
״מה קורה פה? שמישהו יסביר לי,לעזאזל!״ צעקתי בחוסר
אונים,
ניסיתי לקום בכל כוחי,״אני מסוגלת.״ לחשתי לעצמי,
״אני פשוט צריכה לקום.״ אמרתי שוב מנסה לדחוף את עצמי מהרצפה כמה שיותר חזק,
דמעות יורדות מעיניי,איך אני יכולה לבכות כשאני בחלום?
זה אפשרי בכלל?
יד אחת מתחילה לזוז,ואחריה גם הרגל שלי,
״קדימה,עוד קצת.״ אמרתי משתמשת בכל כוחי,קמתי בתנופה מהרצפה ותוך שניות,הכל השתנה.
ראייתי הסתנוורה בגלל אורות בית החולים שהיו מעליי,
עיניי זזו מצד לצד,אני חיה.
דמעות עולות בעיניי,כל גופי כואב,אך בכל זאת התיישבתי במיטתי,כל הרופאים בחדר מסתכלים עליי כאילו אני רוח רפאים,
״אני..אני חיה.״ צחקתי בהקלה מוזיזה את ידי מול עיניי,
בכיתי תוך כדי הצחוק והבטתי סביבי,
״חשבנו שאיבדנו אותך,אך היית במצב חלימה מודעת וחלימה צלולה,זה באמת נס.״ אמרה רופאה זקנה,מחייכת עליי במתיקות
ומתקרבת עליי,חייכתי עליה בחזרה,
מה זה לעזאזל חלימה מודעת וחלימה צלולה?
״אני חושבת שכדאי לך לקחת את זה,ובנתיים נבדוק אותך.״
אמרה הרופא והושיטה לי את הטלפון שלי?
שמו של מרקוס התנוסס על המסך,
״מרקוס..?..״ שאלתי בבילבול וחשש לטלפון,קולי צרוד,
בינתיים הרופאה בודקת לי את המדדים,
״וקסי? וקסי!! אוי אלוהים,את בסדר,ג׳יימס איתך? הוא חזר מהשירותים?!״ שאל מרקוס לטלפון,
״ג׳יימס פה?״ לחשתי בבילבול אך גם שמחה נשמע בקולי,
הוא פה.
״כן,וקסי אני חושב שהוא בהתקף חרדה! אני מגיע,אל תזוזי
רק חזרת עלינו,אני עכשיו ברכב,אני מגיע,״
אמר מרקוס נשמע שהוא מנסה לשכנע את עצמו שהוא יגיע מהר,
״מרקוס,תרגע,למה הוא בהתקף חרדה?״ שאלתי אותו,
גרוני חייב מים.
בינתיים הרופאה בודקת לי את האינפוזיה והרופא האחר רושם מה שהיא אומרת לו לרשום,
״הוא חושב שאת גוססת! הוא דיבר שטויות בטלפון,הוא הקיא,וקסי.״ אמר מרקוס בלחץ,
הבטתי לכיוון דלת הכניסה,ובהחלטה של רגע,קפצתי מהמיטה,
הטלפון נופל מידי,ובמקום לעמוד כמו בן אדם נורמאלי,
השטטחתי על הרצפה כמו תולעת,
ואז הבנתי שלא זזתי מלא זמן,וזה מה שקורה כשלא זזים מלא זמן,גופי צרב בכאב,
הבטן שלי פעמה בכאב,אך קמתי ותפסתי את הבטן שלי עם ידי,
״היי! מה אתה עושה? זה מסוכן! תחזרי לכאן!״
צעקה הרופאה מאחוריי כשפתחתי את דלתות החדר שלי,
בורחת החוצה לכיוון השירותים,שמעתי בכי,
ג׳יימס.
נכנסתי בתנופה לשירותים,נעמדת מול ג׳יימס שיושב על רצפת השירותים ובוכה,
״אוי אלוהים.״ מלמלתי בשקט,הוא נראה לא טוב,
עניו הביטו כמעט דרכי,מה שהפחיד אותי עד מוות,
התכופפתי עליו והנחתי את ידי שעדיין היו קרות ורועדות על פניו הנאות שמלאות בזיפים,
מיקדתי את מבטו בי,ראיתי את ההקלה בעניו כשזיהה אותי,
היה רעש בפתח השירותים אך לא אני ולא הוא שמענו אותו,
חיוך קטן עלה על שפתיו ונשימותיו הפכו יציבות מעט,
״הכל בסדר,אני פה,אני לא גוססת,אני לעולם לא אמות כל עוד אתה חיי.״ אמרתי לו,מנסה להרגיע אותו,
-
אחרי מה שקרה בשירותים שבבית חולים,ג׳יימס נרגע
ואפילו הצליח להרים אותי לחדרי בבית חולים,
ברונו ומרקוס גם היו פה,אך הם הלכו לקנות לנו אוכל,
ג׳יימס שכב לידי,ונרדמנו ביחד,על מוטת בית החולים,
אני התעוררתי הראשונה,
ליטפתי את פניו היפות וחייכתי חיוך קטן,
ידעתי שאנחנו צריכים לדבר על כל מה שקרה,אנחנו חייבים לדבר על כל מה שקרה,
אבל האם אני באמת רוצה לשמוע את הסיבה שבגללה הוא בגד בי?
אבל הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להכחיש ולנסות ליפות את המציאות,אנחנו חייבים לדבר על הכל.
וברגע שהוא התעורר אנחנו נדבר על הכל,מההתחלה עד הסוף.
עבר מעט זמן,אבל לבסוף עניו נפקחו,
רק אז הבנתי כמה הוא היה עייף,הוא התיישב על המיטה וחייך עליי חיוך ישנוני,
חייכתי בחזרה חיוך קטן,הוא שם לב לכך וישר שאל:״ מה קורה?״
״ג׳יימס,אני חושב שאנחנו צריכים לדבר,על הכל.״
אמרתי לו והורדתי את עיניי לכפות ידי,שמשולבות זו בזו,
הוא נאנח ״את צודקת,מאיפה את רוצה להתחיל.״
שאל אותי והביט בעיניי,
״מההתחלה.״ אמרתי לו,ומשם דיברנו על הכל,
על איך הוא הציל אותי על איך ישנתי אצלו,על הכל,
עד שהגענו לקטע של הבגידה,שמשם לא ידעתי עם אני רוצה לשמוע,
דיברנו גם על החטיפה,מסתבר שהוא בהתחלה לא ידע,
אבל אחר כך הוא גילה על זה מקופר,
וכשחושבים על זה,איפה קופר?
״את זוכרת את ריאן,נכון?״ שאל ג׳יימס,רק איזכור שמה גורם לי לצרבת בגרון,
״ברור שאני זוכרת.״ מלמלתי,והלואי ולא הייתי זוכרת.
״היא הגיע,לפני שאת הופעת,היא השמיע לי הקלטה של מישהו,
הוא איים עליי,הוא אמר שעם אני לא אפרד ממך,יקרא לך משהו,פחדתי.״ הוא אמר לי ושילב את ידנו,
עיניי היו ממוקדות רק עליו,הבטתי בו,והקשבתי,הקשבתי לכל מולה שהוא הוציא מפיו,
״את היית הדבר הכי יקר לי באותו זמן,
כמובן שבהתחלה לא האמנתי,אבל אז אותו גבר אמר לי את המיקום של אחד מחדרי בית החולים,הוא אמר לי ללכת לשם,
אז הלכתי,הייתי מוועת ומזועזע כשמצאתי מלא תמונות שלך מפוזרות על כל השולחן,״ אמר לי,ועצם את עניו בחוזקה,
דמעות עלו בעיניי,תמונות שלי?
פי היה יבש כל-כך שלא יכולתי להגיב,הייתי בהלם מוחלט,
״אז באותו זמן חשבתי לעצמי,עם הוא הצליח לצלם אותך מקרוב כל-כך אז הוא בטוח יצליח לפגוע בך,
לא רציתי שמשהו רע יקרה לך,פחדתי,אז הסכמתי להצעה של ריאן,אבל כמובן שהצבתי כמה חוקים,
אמרתי לה שהיא לא נוגעת בי,ושהיא לא מנשקת אותי.
היא הסכימה,ובאותם רגעים כשהיא עמדה לעזוב אותי ולצאת מהחדר,היא ראתה אותך,היא סגרה את הדלת,
ופשוט התנפלה עליי,היא נישקה אותי,לא הצלחתי לדחוף אותה כי הייתי בשוק,אבל אז ראיתי אותך נכנסת לחדר,״
אמר לי,יכולתי לשמוע את הכאב בקולו,את האי נוחות,
הוא לא רוצה לעשות את זה,הוא לא רצה לבגוד בי.
איימו עליו,הוא פחד.
הוא לא בגד בי.
הדמעות עדיין יורדות מעיניי,לחצתי את ידו להראות לו שאני כאן,
״הבנתי מה היא עשתה,ונזכרתי בהקלטה,אז פשוט התנתקתי משפתיה כאילו נשקתי אותה,רציתי להקיא באותו הרגע,
לא ידעתי מה לעשות,אז פשוט שיחקתי את המשחק,
רציתי להישבר על ההתחלה ולהגיד לך הכל,אבל פחדתי שזה באמת נכון ויפגעו בך,״
אמר והביט על הקיר,נראה שהוא לא מסוגל להביט בעיניי,
הרמתי את ידי וניגבתי את דמעותיי,
״ג׳ים...אני-אני מצטערת,אני לא ידעתי.״ לחשתי בכאב והורדתי את ראשי,
״הי,הי הי אין לך על מה להצטער,כמו שאמרת עכשיו,לא ידעת,
ולא יכולת לדעת,כי לא הייתי אומר לך,אני באמת פחדתי שיפגעו בך,האמנתי לבולשיט הזה.״ אמר,נשמע כועס על עצמו,
״גילית מה איים עליך?״ שאלתי אותו,
הוא חייך עליי חיוך צדדי,כאילו מסתיר סוד,
״אל תדאגי בנוגע לזה.״ אמר לי,
רציתי לשאול עוד על מי שאיים עליו,אך לבסוף החלטתי
לעצור את הנושא הזה,יש לנו עוד הרבה על מה לדבר.