Season 2 Episode 3

1.1K 70 25
                                    

-קסלין-
כשמריאנה סיפרה לי את החדשות
לא חיכיתי דקה אחת ישר האמתי את עצמי מהרצפה ורצתי
לכיוון דלת היציאה,
רצתי במורד השביל ונכנסתי לג׳יפ הלבן והקטן שלי,
נסעתי בכביש כמו מטורפת,
העיניים שלי מטושטשות מדמעות.
אני די חושבת שאני עברתי באדום,אבל זה לא משנה,
לא עכשיו.
כשהגעתי לבית חולים שידעתי שהוא יהיה בו,ישר רצתי לכיוון האישה שיושבת בכניסה,
״הי! קופר סנטיאגו,איפה הוא?!״ שאלתי אותה בבכי,
היא הביטה בי,
״ומי את בשבילו?״ שאלה אותי וסרקה את כולי,
״אני הבת שלו! תגידי לי איפה הוא!!״ צעקתי עליה,
ושקרתי.
היא הביטה בי בצער ואמרה לי את הקומה ואת המספר,
רצתי לכיוון המדרגות לא מחכה למעלית,
וכשהגעתי לקומה 2 התחלתי בחיפושים אחר דלת מספר 109,
אני מרגישה דה ג׳א וו,כל הפלאשבקים של מה שקרה
עם ג׳יימס בבית חולים מופיעים בראשי,
אני רק מקווה כשאני אפתח את הדלת הזאת,
הכל יהיה טוב....
הנשימות שלי מתחילות להאיץ,הם מעידות על התקף חרדה,
עבר שנה מאז שחוויתי כאלה.
הידיים שלי מתחילות לרעוד,השפה התחתונה שלי רועדת גם היא,אני עדיין רצה.
אני מרגישה את הרגליים שלי נעשות כבדות,
וכשהסחרחורות מתחילות אני בטוחה ב100%, שאני נכנסת להתקף חרדה.
אך זה לא עצר אותי והמשכתי לרוץ,
בסוף המסדרון ראיתי אותה,דלת מספר 109,
רצתי עליה הכי מהר שיכולתי,פתחתי אותה בתנופה,
גלוריה ישבה ליד המיטה ואחזה בידו של קופר,
הדמעות גברו,מה קרה לו?!
כל גופו של קופר היה חבוש,אפילו פניו,
הוא שכב ללא תזוזה,הרבה מכשירים משונים היו מחוברים לגופו והשמיעו צלילים,
פי נפתח בכוונה לצעוק בבכי,אך שום דבר לא יצא.
רצתי לכיוון המיטה ונפלתי לידה,מהצד השני,
״קופר?..״ שאלתי בבכי ונגעתי בזרועו בהיסוס,
אלוהים.
״קופר,בבקשה...תתעורר.״ אמרתי לו חלושות,
הדמעות מטשטשות את ראייתי,אך הן לא מטשטשות את כאבי,
הכאב הזה שבלב שאני עכשיו מרגישה,
כואב מכל מכה פיזית שאי פעם קבלתי.
״גלוריה,מה קרה לו?..״ שאלתי את גלוריה בבכי,
והרמתי את פניי לכיוונה,
״אני מצטערת,קסלין.
זאת אשמתי,הוא נפצע בגללי.״ אמרה גלוריה באשמה,
קמתי עליה וחיבקתי אותה חזק,
בכיתי בידה,והיא בכתה בידי,
״זאת לא אשמתך.״ אמרתי לה למרות שלא ידעתי במה מדובר,
אני רק מנסה להיות מועילה,רק שאני אך פעם לא כזאת.
אולי זה בכלל באשמתי?
״כן,זה כן.
אני הייתי אמורה להיות שם,להתפוצץ.
אך הוא הגיע,הוא-הוא תפס את הפצצה,ורץ איתה,
הרחק ממני.״ אמרה לי בבכי,
הבכי שלי התגבר,זה מה שעושים בגלל אהבה?
״זה עדיין לא אשמתך,הוא עשה את זה מתוך אהבה,וידיעה שזה מה שאת היית עושה בשבילו,והוא בסדר עכשיו,
נכון?״ שאלתי אותה,ניסיתי לנחם אותה,אך לא נראלי שעזרתי,
אני בעצמי לא מאמינה במה שעכשיו אמרתי.
הוא לא נראה בסדר.
״קסלין,הרופאים אמרו ש...״ היא עצרה ונשמה עמוק,
משכה באפה והביטה בי מיוסרת מכאבים,
״שיש סיכוי,שהוא..לא יתעורר.״ אמרה לי ופרצה בבכי חזק יותר,
אחרי המילים האלה,אני בטוחה שאני יותר לבנה מהקיר,
והדמעות שיורדות מעיניי הן יותר רבות מגשם.
נפלתי על הרצפה קרובה למיטה של קופר,גופו לא זז.
תפסתי בקצה ידו,
״בבקשה איש גדול,״ אמרתי לו מציצה לכיוונו בתקוות שוןא,
״בבקשה תתעורר!״ צעקתי בייאוש.
״אל תעשה לי את זה,אל תלך לי גם.״ לחשתי לו והתיישבתי על הרצפה מכורבלת בתוך עצמי,
״בבקשה תתעורר,תקרא לי ׳ילדה׳ עוד פעם,אני נשבעת שאני לא יגיד לך להפסיק עם זה.רק...תתעורר.״
לחשתי בבכי ונשענתי על הקיר מאחורי,
בבקשה אלוהים,לא בקשתי הרבה,לא בקשתי כלום.
אף פעם,כל חיי.
אבל הפעם אני מבקשת.
אני מתחננת,אל תתן לו למות,תתן לו להשאר איתי,
להשאר עם גלוריה.
אנחנו צריכות אותו,אנחנו רוצות אותו.
אני חייבות אותו.
בבקשה אלוהים,אנשים אומרים שאתה יכול לעשות הכל,
אז בבקשה אני מתחננת בפניך.
תשאיר לי אותו.
אל תקח אותו,הוא בן אדם טוב,מגיע לו להמשיך לחיות.
בבקשה.
״בבקשה,תתעורר אבא.״ מלמלתי בשקט,
עכשיו הכל נגמר,אני בתוך ההתקף.
אין דבר שיכול להוציא אותי מזה.
אפילו אמא שלי לא הצליחה.
אלוהים,עם אתה מתכוון לקחת את קופר,אז זה אחד פלוס אחד,
אתה חייב לקחת גם אותי.
ידיי ורגליי רועדות,ראשי מסוחרר,אני לא מצליחה להוזיז
את רגליי או ידיי,אני מרגישה עליהן
כמו נמלים.
השפתיים שלי רועדות,הנשימות שלי מקוטעות,
וכשאני בדיוק חושבת שאני עומדת למות,יד גדולה וחזקה מושכת אותי,
פקחתי עין אחת,גלוריה הביטה בי מודאגת,
הבטתי על היד,שהרגישה יותר מדי מוכרת,ג׳יימס.
הבטתי בו לזמן קצר,אך ההתקף חרדה הכה בי יותר חזק והזכיר לי שהוא עדיין נמצא.
גופי נרפה בידו של ג׳יימס ונפלתי על רצפת בית החולים הקרה,
גופי הרגיש משותק.
לא יכולתי לזוז או לשמוע כלום.
-
-ג׳יימס,ג׳ים-
גופה הקטן של וקסי נפל על הרצפה,
הכאב בעיניה שבר אותי.
לא יכולתי לראות אותה ככה,כשחברתה של וקסי התקשרה עליי מהטלפון של וקסי ואמרה לי ללכת לבית חולים מהר,
לא ידעתי מה לעשות,לא ידעתי מי היא או מה היא רוצה ממני,
אבל כששמעתי אותה אומרת ׳קסלין׳ השם היה מוכר,
וישר זינקתי למכונית שלי,
נפלתי על ברכי מול וקסי ותפסתי את פניה,
ג׳יימס של פעם היה נלחץ ממצבים כאלה,אבל בג׳יימס
של היום אדיש לסיטואציה,אבל כשמדובר שוקסי,
אני אדיש רק מבחוץ.
מבפנים אני נסער,מפוחד,ולחוץ.
״היי,וקסי.״ אמרתי לה ונערתי את פניה היפות,
עינייה הביטו דרכי,הדמעות עדיין ירדו מעינייה,למרות שעיניה נראו חסרות חיים,
זה הלחיץ אותי עוד יותר.
״תקראי לדוקטור.״ אמרתי לאישה מאחורי,
היא הנהנה ורצה לבחוץ,התיישבתי כל הרצפה והנחתי את וקסי בין ידי,
״וקסי,בבקשה.״ אמרתי לה וליטפתי את פניה,
אני לא יודע מה לעשות.
״תנשמי,הכל בסדר,אני פה.״ אמרתי לה,למרות שידעתי שהיא שונאת אותי,היא שונאת אותי, נכון?
מקווה שלא.
״יש לי עוד הרבה דברים להגיד לך,תנשמי איתי ביחד.
אני צריך אותך.״ לחשתי לה,
אני אספר לה,אני אספר לה בכל.
״תתמקדי בי.״ אמרתי לה נשמע נרגע אך מבפנים אני אכול,
עינייה סופסוף התמקדו בי,
שפתיה רעדו,וכך גם רגליה וידה,היא נמצאת בהתקף חרדה כבר כמה זמן.
״יופי,תנשמי ביחד איתי,בסדר?
1
2
3
יופי עוד נשימה 4.״ אמרתי לה בקול הכי נעים שלי,
למרות שאני נסער מאוד.
רעידותיה התחילו להתייצב,שפתיה הפסיקו כמעט לרעוד,
עיניה הביטו בי והיא לחשה לי:״ג׳ים,מה עם הוא לא יקום?״
הבטתי בה מבולבל,מי לא יקום.
הבטתי לכיוון המיטה,והופתעתי לראות בחור,עטוף מכף רגל עד לראש בתחבושות,מה לעזאזל קרה לו?
זה נראה רע.
״מי זה?״ שאלתי את וקסי,מנסה כמה שיותר להסיח את דעתה,
״זה-זה אבא שלי.״ אמרה לי,
עיניי נפתחו בהלם,אבא של וקסי?
איך זה יכול להיות?
אני לא רואה את פניו,כך שאני לא יודע עם ראיתי אותן בעבר,
״אה,ברור.הוא התעורר.״
אמרתי לה מנסה לשכנע אותה,הרמתי אותה ביחד איתי והתיישבנו על הכורסה בחדר,
״למה אתה מתנהג ככה?״ לחשה וקסי,עייפות נשמע בקולה,
״איך?״ שאלתי אותה,
״אתה בגדת בי,נפרדת ממני, אני עזבתי,אתה עזבת,המשכנו הלאה,וכשנפגשנו שוב,אתה עדיין מגן עליי מקנא לי שומר עליי,
למה?״ שאלה אותי,
״עם את באמת רוצה לדעת,אז צריך להתחיל מההתחלה,
ואני לא חושב שאת יכולה לעקל את כל זה,יש לך מימלא מלא לעקל עכשיו.״ אמרתי לה,
לפתע ידיה של וקסי חיבקו חזק את גופי,
״ג׳ים,אני לא רוצה שהוא ימות.״ אמרה בבכי והתחילה לבכות על כתפי,
צער מילא אותי,אני לא יכול לעשות כלום,זה מתסכל.
הבטתי בוקסי שבוכה בכאב על כתפי,ודמעה ירדה במורד לחיי,
הסבתי את ראשי הצידה כדי שלא תראי אותה,
אולי אנחנו בסיכסוים,אבל לעולם לא אתן לה לבכות לבד,
אני נשבע,שתמיד אהיה שם בשבילה,
אהיה הכתף המנחמת שלה.
ויותר מזה.
אני אתכן הכל,אני אספר לה הכל.
ואני מקווה שהיא תבין,שהיא תבין שההחלטה הייתה קשה,
אבל זה מה שהיה צריך להיעשות.
אני אסביר הכל,והיא תהיה שלי.
הגורל לא סתם הפגיש בנינו שוב,עם צריך אני אהרוג אנשים
בשביל שנהיה שוב ביחד.
אני לא אובססיבי,אני לא פסיכופת,
אני פשוט גבר שנפל חזק,אני גבר מאוהב.




מה אתם חושבים על הפרק הזה?
מקווה שאהבתם,הפרק הבא יעלה מחר.
אין לי עוד מה להגיד,אוהבתתת❤️❤️❤️❤️‍🔥‼️

Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]Where stories live. Discover now