Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [2]

Season 2 Episode 4

-קסלין-
כשעיניי נפתחו הדבר הראשון שראיתי היה אור,
אור חזק כל-כך שסינוור אותי.
מצמצתי וכשקמתי מצאתי את עצמי על ספה לא מוכרת,
בתוך חדר לבן,חדר של בית חולים.
הבטתי סביבי,וכשהזכרתי למה אני באמת פה,הדמעות מילאו את עיני,רצתי לכיוון המיטה שהייתה בחדר,
הוא שכב בה,עדיין לא זז.
פרצתי בבכי,הנחתי כיסא כחול ליד המיטה וכשישבתי עליו,
והבטתי בקופר,הצער הציף אותי ועלה על גדותיו,
זה לא יכול להסתיים ככה עבורו.
הוא צעיר.
״קופר...תתעורר,אני מתחננת.״ לחשתי לו בבכי,קולי צרוד.
הנחתי את ראשי על קצה המיטה ותפסתי את ידו,
הדבר הבא שעלה בראשי גרם לי להיכנס להלם,ג׳יימס.
התחושה וההרגשה שהוא היה כאן,נמצאת פה.
אבל האם הוא באמת היה כאן,או שזה רק חלום?
למרות שאני מקווה שזה לא חלום.
אני צריכה אותו.
ואני מוכנה לתקן הכל,אפילו לסלוח לו על הבגידה שלו,
אני אעשה הכל,אבל השאלה זה האם הוא רוצה?
האם הוא יעשה הכל.
ההרגשה שלא מתפשטת במוחי, ׳הוא לא רוצה אותך,
בגלל זה הוא בגד בך.׳ מוחי אמר לי,
ואולי זה נכון,עמוק בתוכי אני מקווה שלא.
עיניי נעצמו מעייפות והפעם השניה שבא עיניי נפקחו
דלת הכניסה בדיוק נפתחה,
ברונו נכנס לבפנים עם שקית בידו,מסתכל עליי במבט עצוב ומנחם,הבטתי בו והבכי שלי התחדש,
״אל תסתכל עליי ככה. כאילו הוא לא כאן יותר.״
לחשתי בעצבנות ועצב לברונו,הוא עדיין חיי.
״קסלין.״ לחש עליי ברונו,״א-״ רצה להגיד אך עצרתי אותו,
״אל!״ הרמתי את ידי וצעקתי,
״אני..אני פשוט לא רוצה לדעת מה יש לך להגיד אם זה קשור לקופר.״ אמרתי בעצב,הבכי שלי מתגבר מרגע לרגע,
ברונו מתקדם לכיווני ומלטף את ראשי,
״אם כך,אז לא אדבר.״ אמר לי ברונו בקול רגוע,
הוא התיישב לידי כשהביא כיסא אחר,
ידו תופסת בידי,מנחמת אותי.
הרמתי את ראשי מהמיטה והבטתי בברונו,
״הוא-הוא ישרוד,נכון?״ שאלתי אותו מושכת באפי,
״ברור שכן,הוא ישרוד.״ אמר ברונו,אך נשמע כאילו מנסה לשכנע את עצמו יותר ממני,
האם הוא נראה כל-כך רע?
האם קופר באמת לא ישרוד?
פרצתי בבכי והנחתי את ראשי על ברכיו של ברונו,
הוא ליטף את שערי,מנסה לנחם ולהרגיע אותי.
ולאט לאט עיניי נעצמו שוב,ונרדמתי בפעם המי יודע כמה.
-
-ג׳יימס,ג׳ים-

״כן.אני חושב שזה לגמרי יספיק,לעכשיו.״ אמרתי לטלפון
בקול סמכותי והחלטי,
״אוקיי,אם כך,אתחיל ברגע זה.״ אמר הבחור ששמו רובין לטלפון,
עשינו עסקה.
ככה זה בחיי מעכשיו,בן אדם של עסקות.
אין מקום לשום דבר אחר.
היותי בן 20,נתן לי יותר פירסום,כך שהיה יותר קל להתפרסם,
יש לי עסק מצליח שמכניס אלפים,
והיום זה ישתנה.
היום הוא יתחיל להכניס מליונים.
עבדתי קשה להגיע עד לכאן,ובקרוב אני אראה את התוצאות,
הגעתי למטרה שלי,
אבל תמיד אפשר לשאוף גבוה יותר,להגיע יותר רחוק.
וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות.
הטלפון שעל שולחן משרדי צלצל ומשך את צומת ליבי,
הרמתי אותו ועניתי לשיחה,
״האם הגעתי לג׳יימס לייק?״ שאל קול עבה,קול שעשה לי צמרמורות בגוף.
״כן,מי מדבר?״ שאלתי בחשד,
״אני מדבר,וואו.
עכשיו מנהל עסקים אה? עשית הרבה בשנה אחת בלבד.״
אמר אותו קול נמוך,
זזתי הכיסא קצת והתיישבתי עוד קצת אחורית,
״נכון,אני אשאל שוב,מי אתה?״ שאלתי שוב מתחיל לאבד את סבלנותי,
״תוקפני אה? אני מניח שבכל זאת נשארת אותו הדבר,
בריון.״ קמתי ממקומי והבטתי על הטלפון כאילו שהוא האויב שלי,
״מי.אתה.?.״ שאלתי שוב בכעס,
״עצוב שאתה לא זוכר אותי,אתה לא זוכר את המריבה הקטנה שהייתה לנו בבית הישן?״ דמי קפא בעורקיי,
״ליאון.״ אמרתי בהחלטיות,
צחוק נשמע מהצד השני,
״אתה אומר את השם שלי כאילו זה משהו רע.״ אמר בצחוק כועס,
״נכון,כי אתה בן זונה.״ אמרתי לטלפון בעצבנות,
״אני אוהב אותך תוקפני,בכל מקרה לא בגלל זה התקשרתי עלייך.״ אמר הבן זונה,
״אז תדבר כבר,לעזאזל.״ אמרתי לו,רוצה לנתק ולחסום את המספר הזה לכל העולם,
״אני כבר לא בכלא יותר,ואתה מה זה אומר,נכון?״
שאל וצחק צחוק אכזרי שלגמרי מתאים לו,
״זה אומר שאתה סופסוף בבית חולים למשוגעים?״ שאלתי משתעשע איתו קצת,
״לא! זה אומר שאני אמצע את אשתי.״ אמר ליאון,
אשתו מתה.
את מי הוא ימצא,את הגופה שלה?
״אשתך מתה,לך תציק למישהו אחר,אני מנתק.״
אמרתי ובדיוק כשבאתי לנתק הוא אמר משהו שגרם לי להקשיב בפקידות,
״וקסי.או שעליי להגיד קסלין?״ אמר ליאון,
״חתיכת זין בן זונה.״ מלמלתי,
הוא מתכוון לרדוף אחרי וקסי,ולמה כולם קוראים לה קסלין?
שמעתי את השם הזה יותר מדי פעמים,
אבל השם שלה הוא וקסי,נכון?
״בקיצור,נתראה כשאני יחנוק אותה ואתה תנסה להציל אותה שוב,או שבעצם,בגדת בה,לא?״ אמר וניתק את השיחה,
זרקתי את הטלפון על קיר משרדי מנפץ אותו לאלפי חתיכות,
אף אחד,אבל אף אחד,לא יגע בה.
פאקינג אף אחד!
יצאתי ממשרדי בסערה יורד במעלית הבניין שבבעלותי,
ומתקדם בצעדים מהירים למכונית שלי,
נסעתי לבית החולים ששם אבא של וקסי נמצא,
נתתי גז.
כשהגעתי לבית חולים לא חכיתי לכלום,הלכתי בצעדים מהירים לקומה 2 ולדלת מספר 109,
פתחתי את הדלת בסערה וכשנכנסתי,זה היה כמו דה ז׳א וו,
רק שפה,וקסי לא בגדה.
עמדתי בפתח החדר עם אש בעיניים,ברונו מרטין ישב על כיסא ליד הכיסא של וקסי,
ידו על ראשה,מלטף אותה ומנחם אותה,אני אמור להיות שם לא הוא.
פניה על הברכיים שלו,ואני? נכנס למצב הקנא שלי.
״וקסי.״ אמרתי,בקול רגוע,אבל מבפנים אני עולה באש,
אפשר לראות שמאוזניי יוצא עשן,
״ג׳ים?״ שאלה וקסי בקול חלש והרימה את ראשה עליי,
ידו של ברונו ירדה,דמי הפסיק לבעבע,
למרות שהיא עדיין צמודה עליו,לפתע וקסי קמה ממקומה ורצה לכיווני,מחבקת אותי ופורצת בבכי,
רציתי כל-כך לעשות לברונו אצבע שלישית ולהוציא לו לשון,
אבל וקסי צריכה אותי,אז כנראה שאני אעשה לו את זה עוד מעט,טוב מזלו,הוא ניצל.
חיבקתי בחזרה את וקסי,גופה הקטן והנשי התחבאה בגופי הגדול והרחב,
״ג׳ים,בבקשה תגיד לי שהוא ישרוד.״ לחשה וקסי,קולה שבור,
וליבי נשבר ביחד איתה,
הבטתי לכיוון אביה,ועיניי הפכו עצובות,
הוא נראה לא טוב,הוא נראה רע,אפילו גרוע.
כל גופו תחבושות,כולל פניו,אפילו עניו,ואצבעות ידו ורגליו,
אני לא חושב שמישהו יכול לשרוד את מה שהוא עבר,
אני אפילו לא יודע מה הוא עבר.
אבל מה שהוא לא עבר,זה לא נראה טוב בכלל.
״הוא ישרוד,״ אמרתי לה בקול יציב,שלא תחשוד.
-
עבר זמן עד שוקסי נרדמה אני וברונו ישבנו אחד ליד השני,
הבטתי על פניה השלוות של וקסי,וכנראה אני לא היחיד שהביט בה,הברונו מרטין הזה באמת מעצבן אותי.
הבטתי בו מהצד,רואה איך עניו מקובעות על וקסי,וקסי שלי.
היא הייתה שלי מאז אותו יום שהייתי בגן לידה וראיתי אותה,
גיחוך עצבני יצא מפי,ברונו הביט לכיווני,
דופק לי פרצוף של כעס,הבטתי בו גם באותו הפרצוף,
לפתע שמענו תזוזה הבטנו 2 ביחד לעברה של וקסי,והיא התעוררה,קמתי ממקומי וכיחכחתי בגרוני,
״וקסי,אני חייב ללכת עכשיו,אבל נתראה.״ אמרתי לה בחיוך צדדי קטן נשקתי למצחה והלכתי משם,
ברונו יצא כמה שניות אחרי,הלכנו ביחד במסדרון,
״לאן אתה הולך?״ שאל אותי ברונו,גלגלתי עיניים ונאנחתי,
״לסבתא שלך,לאן נראה לך שאני הולך? אידיוט.״ אמרתי בעצבנות,
״טוב,אז אני נשאר עם קסלין.״ אמר ברוגע,עוד פעם השם הזה,
קסלין? אני חייב לדעת מה זה השם הזה.
״עם אתה נשאר עם וקסי,אז לאן אתה הולך עכשיו?״
שאלתי את האידיוט עם השיער הבלונדיני,
״לשירותים כמובן.״ אמר בחיוך,שפתיי התעוותו כלפי מטה
בגועל מהבן אדם הזה,
האצתי בצעדיי,ידי בתוך כיסי מכנס החליפה שלי,
נכנסתי למעלית,וברונו פנה הצידה,לכיוון השירותים.
אלוהים יודע כמה שאני מתעב את הבחור הזה.
כשהגעתי לכיוון הרכב שלי,משהו מחשיד תפס את עיניי,
הבטתי מסביב,מי זה?
השאלה צצה במוחי כשראיתי מכונית שחורה מוזרה ובן אדם רעול פנים נשען עליה,
צמצמתי את עיניי ולבסוף נאנחתי ונכנסתי לרכב,
התנעתי את הרכב,ובדיוק כשבאתי לחצות את הרמזור,
מכונית שחורה הופיע מהצד ונתקעה במכונית שלי,
המכונית שלי עפה הצידה במהירות והתנגשה בעמוד,
אך מה שיותר הפחיד אותי היה מה שראיתי מול עיניי,
החלון השבור אפשר לי לראות הכל,מה קורה בחוץ,עיניי נפקחו בזעם למראה וקסי על גבו של מישהו,
היא משתוללת מנסה לזוז,אך הוא כנראה חזק מדי,כי
הוא מצליח להכניס את וקסי לרכב בכוח.
״וקסי?״ לחשתי,ראייתי מתחילה להתערפל,״וקסי!״ צעקתי
שוב כשהבנתי מה ראיתי,ניסיתי להשתחרר מחגורת
הבטיחות,אך מסתבר שהרכב הפוך,ולא נותן לי לזוז,
הדם עולה לראשי,ומהמצח שלי דם טרי יורד,אבל למרות כל זה הדבר היחיד שהיה בראשי היה להשתחרר ולחלץ את וקסי
מהבחור ההוא.
אך מישהו פעם אמר לי:״דברים לא תמיד הולכים כמו שמתכננים אותם,מתישהו אתה תצטרך להבין את זה.
כי זה העולם שאנחנו חיים בו.״
ראייתי השחירה לגמרי,ועכשיו אני בתוך רכב הפוך בלי הכרה
ווקסי נחטפה מול עיניי,דברים בכלל לא הולכים בדרך שמתכננים אותם.

סליחה שלקח לי כל-כך הרבה זמן להעלות את הפרק,
חזרתי ללימודים,אז עכשיו זה יהיה יותר קשה עבורי להוציא עוד פרקים.
אבל אני מבטיחה להוציא מהר.
אוהבתתתת❤️❤️❤️❤️