ג׳קסון
אנחנו יושבים בקצה השולחן הארוך, שלושתינו.
אני מרגיש שיש שקט מתוח מזוין, אני מנסה לחשוב ממה הוא נובע, קול חזר, אחרי שנה וחצי של טיול במדינות עולם שלישית או דומה להן, הוא חזר שונה.
התלתלים שאיפיינו אותו כל חייו הוחלפו בשיער קצוץ וקעקועים התווספו לכל אורך גופו.
הוא קם ונסע בלי לומר דבר לפני שנה וחצי, יום אחד נעלם מהעיניים של כולם. הייתי רגיל שהוא נמצא פה, כשחזר מהצבא, הייתי מריח את האבק והגריז בבית והייתי יודע שהוא באחד החדרים או בחוץ, ידעתי שעובר עליו משהו אבל לא שיערתי שיקום ויחליט להעלם.
אני חושב שהוא הרגיש אשם, פעם בחודשיים שהייתי מתקשר לוודא שהוא חי הוא היה עונה ישר אבל שותק, הרגשתי שמנסה להאריך את השיחה, לחפש ממני עוד מילים כמו תמיד אבל אני לא כזה, לכן השיחות היו מסתיימות אחרי שישים שניות.
״האוכל טעים״ קולו העמוק של קול מפריך את השקט ששרר פה, קאלי מחייכת בהתלהבות וזה מרכך אותי סופית, הרבה שבועות לא ראיתי אותה מחייכת, הילדה שלי, שהייתה שמש כל חייה נכבתה לפני כמה חודשים כשראתה את ההורים שלה הולכים בזה אחר זה בגלל מחלה מזויינת.
כל האור בעיניה התחלף בעצב.
התקופה הזו לא תצא לי מהראש אף פעם.
אני מאמין שהמעבר לפה עשה לה טוב, דחפתי אותה להתחיל ללמוד מה שהיא אוהבת, לנסות להתחיל להגשים את החלומות שלה.
מצאתי לה את האוניברסיטה הכי טובה, בדקתי מי המרצים, מי התלמידים, עשיתי סריקה של פלילים לכל מי שהולך להיות שותף בשלוש שנות הלימוד שלה, רק שיהיה לה שם טוב, שתתחיל את החיים שמגיעים לה.
אני בוהה בה בריכוז עמוק, זיינתי אותה לפני כמה שעות פעמיים וזה עדיין לא גרם לי לשבוע.
״אני שנייה בשירותים״ קאלי מתנצלת וקמה מהשולחן לכיוון המדרגות, אני מתאר לעצמי שהסיטואציה הזו קשה לה גם, לא פחות מלי. היה בינהם קשר טוב, קשר של חברות שעשה טוב לשלושתינו.
״אתה כועס?״ קול שואל אותי, לאחר דקה ארוכה של שתיקה. אם יש משהו שאני מתעב זה שאלות מהסוג הזה, שאלות של כוסיות.
אני מתקשח והוא מזהה את זה אבל לא נראה מורתע, הוא לא הולך אחורה ומצפה לתשובה, הוא בוחן אותי, את תנועות הגוף והמבטים שלי, זה גם דבר שאני מתעב.
״איפה טיילת?״
הוא מתמתח בכסאו, שריריו נמתחים עם ידיו לאחור והוא מגחך לניסיון העברת הנושא שלי ״שבע מדינות בכל העולם, הרבה שעות טיסה, הרבה קו מוות״.
ידעתי שזה מה שיעשה, ארצות הברית היתה קטנה עליו, סגרה אותו בתוך בועה בלי יציאה.
קול בן אדם שתמיד חי על הקצה, הוא היה על סף מוות כמה פעמים ואף פעם זה לא ערער אותו, ההפך.
אני חושב שזה מה שנתן לו את הריגוש בחיים.
בקליפורניה הוא ניסה הכל, היה עם כל הבנים, כל הבנות, כל הגילאים, בקבוצות וביחידים בכל חור שנתנו לו.
הוא עישן הכל, הריח הכל, ראה הכל.
לכן אולי בהתחלה באמת כעסתי, אבל עם הזמן הבנתי שזה מה שהיה לו נכון.
״החדר שלך מוכן״ אני אומר לו כשאני מתרומם מהכיסא ומתכוונן לעלות לעבר החדר.
הוא לא עונה ואני מניח שהוא מתלבט מה לעשות בהמשך, אני רוצה לדאוג לו לעבודה מסודרת אבל אני עוד צריך לחשוב איפה, כסף לא חסר לו.
ההורים שלו הורישו לו כמה מיליונים טובים.
אבל כל בן אדם צריך מסגרת.
יש לי כבר רעיון שיכול להתאים לו אבל אני צריך לסגור את הפרטים לפני שאני מכניס אותו לזה, כמו שאני מכיר אותו, הוא יתנגד בהתחלה, אבל בסוף זה לטובתו.
אני נכנס לחדר ורואה את קאלי ישנה, הערכתי שזה מה שקרה, המיטה ענקית והיא נבלעת בתוכה, אני מכסה אותה ונכנס להתקלח.
