ג׳קסון
אני יושב בכיסא הפלדה במרפסת החדר.
השעה כבר ארבע לפנות בוקר, קאלי ישנה כבר שעה וחצי ואני לא מצליח עדיין לעצום עין.
אף פעם לא הייתי טיפוס של לילה, מאז שאני זוכר את עצמי ארבע שעות הספיקו בשביל לתת לי את הדלק הדרוש בשביל עוד יום של עבודה.
אבא שלי היה ישן אפילו פחות, הוא היה תמיד עירני, כאילו ראה את הסכנה שלו קרבה והיה חייב להישאר מוכן לכל תרחיש. היו לו הרבה אויבים, הוא הסתבך בכל מקום שהגיע אליו בגלל התערבותו עם כספים, עסקים ומאפיות. לכן כשנעלם לא הייתי מופתע. ידעתי שיגיעו נושים לבקש את כל החרא שהשאיר אחריו והחזרתי הכל עד הדולר האחרון. עד שארגיש שהאיש הזה נעלם מחיי לגמרי.
המצית את קול נשארה על השולחן מארוחת הערב שקיימנו פה עד לפני כמה שעות. אני יודע שקול חייב את הסיגריות שלו בלילה לכן אני מתארגן לקום להחזיר לו.
מאורעות היום האחרון חולפות לי בראש וגורמות לי להתיישב בחזרה. אני נושם עמוק ובוהה מזכוכית המרפסת בקאלי שבדיוק משנה תנוחה במיטה.
היא נדלקה מלהקשיב לחבר הכי טוב שלי מזיין.
האישה שלי התרטבה מכך שהיא שמעה את קול מזיין.
אני אמור לאבד את זה.
אני אמור לדפוק לו מכות, להעיף אותו מחיי ולסדר לה את הראש. אבל הדבר היחיד שקורה כשאני חושב על הסיטואציה הזו היא שהזין של מתקשה.
אני לא רוצה לדעת מה זה אומר, אני יודע שהיא רוצה לדבר על זה אבל אין לי מה להגיד לה חוץ מאת העובדה שזה לא הפריע לי ויותר מזה. אני לא יודע איך לגשת לזה וזה הכי מטריד אותי מכל העניין. כי אני תמיד יודע.
אני תמיד יודע מה לעשות בכל מצב ובקשר לכל עניין ועכשיו אני פשוט לא יודע.
אני דופק על דלת חדרו של קול, מתאר לעצמי שהוא לא ישן, קשה לו להתרגל למיטות חדשות בהתחלה.
בבית שלנו הוא תמיד הגיע כדי להניח את הראש, תמיד הוא נרדם לאחר כמה דקות במיטה אצלנו בשונה לגמרי ממקומות אחרים.
הוא פותח את הדלת, אני מתלבט אם להגיש לו את
המצית וללכת אבל לפני שאני מספיק להחליט הוא מסמן לי בידו להיכנס. אני לא מכיר את עצמי כזה, בדרך כלל, אני תמיד יודע מה להגיד ורוב הזמן אין לי מה.
אף פעם לא הייתי טיפוס של דיבורים ושטויות.
עכשיו אני רוצה לדבר, צריך לדבר, ולא יודע איך לגשת.
אני מתחיל להרגיש נקבה ואני לא אוהב את זה לכן אני נכנס בלי לחשוב פעמיים, אני יודע שאין מפה דרך
חזרה.
״אני רוצה שתזדיין מול האישה שלי״
המבטים של קול משתנים לכאלה שעוד לא נפגשתי בהם, ונפגשתי עם הכל. אני לא יודע איך אמרתי ומה אמרתי אבל זה הדבר הנכון. אני צריך לראות איך זה משפיע עליה, אני צריך לראות איך זה משפיע עליי. לנסות להבין מה קורה כאן.
אני הייתי הראשון של קאלי.
הפעם הראשונה, הסקס הראשון, הדם הראשון.
אני לא אשכח את הלילה ההוא, היא ציפתה לזה במשך חודשים רבים, ניסית לתקוף את זה מכל צורה אפשרית ולגרום לדבר הזה לקרות.
אני לא רציתי את זה.
לא רציתי להיות הראשון שלה, לא רציתי את האחריות הזו על כתפיי, ידעתי שאפגע בה בסוף. הסקס שאני עושה לא כולל בתוכו לבבות ולא מלווה במילות אהבה ורגשות.
וזה לא הגיע לה. הגיע לה מישהו שבפעם הראשונה שלה ילטף וירגיע אותה, ילחש לה כמה הוא אוהב אותה ואני לא הייתי הגבר הזה, עד היום.
אבל זה קרה, אי אפשר להגיד לקטנה הזו את המילה לא.
בקושי עובי של עיפרון היה אפשרי להכניס לתוכה, היא צרה וקטנה, נדהמתי מכל שנייה שעברה באותו החדר. נגעתי בה ברעידות קודש שלא ידעתי בעצמי שאני מוכן לעניינים מהסוג הזה. כל שנייה נצרבה במוחי עמוק.
זה היה לילה קשה. קשה מאד.
והיא לא ויתרה.
הייתי מבולבל לאחר מכן, הרגשתי שאני יוצא משווי משקל ולא אהבתי את זה, ניסיתי להתרחק והיא לא אפשרה לי.
דבר אחד הייתי בטוח בו, מאותו רגע, ימות בייסורים הבן אדם שיראה אותה מתפרקת או גונחת.
אני הראשון והאחרון.
אבל הנה אני פה, בחדר של החבר הכי טוב שלי, מבקש ממנו להיות נוכח כשזה כנראה יקרה.
״מה לעזלזל אתה מבקש ממני?״ זה המשפט היחיד שלם שהוא מצליח להוציא מהפה לאחר כמה דקות של הלם.
מעלה פרק הבא ב-135 דירוגים לספר ❤️
